פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4524/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4524/04 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עדיאל המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. פלוני 3. פלוני ערעור על גזר-דין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בתיק פ"ח 814/02 מיום 31.3.04, שניתן על-ידי כבוד השופטים י' צבן, צ' זילברטל ו-מ' דרורי תאריך הישיבה: ט"ז באייר תשס"ה (25.5.05) בשם המערער: עו"ד מוטי איוס בשם המשיבים: עו"ד אורלי מור-אל בשם שירות המבחן לנוער: גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: המערער הורשע על-ידי בית-המשפט המחוזי בירושלים (השופטים י' צבן, צ' זילברטל ו-מ' דרורי) בארבע עבירות של מעשה מגונה לפי סעיפים 348(ב), 345(ב)(1) ו- 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). בית-המשפט המחוזי הטיל על המערער עונש של תשעה חודשי מאסר בפועל ושנים-עשר חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו, שלא יעבור עבירה על הוראות סימן ה' לפרק י' של חוק העונשין וכן פיקוח של שירות המבחן לתקופה של שמונה-עשר חודשים מיום שחרורו ממאסרו. כמו-כן, חויב המערער לפצות את המתלוננים הנזכרים באישומים 1 ו- 2, באמצעות הוריהם, בסכום של 20,000 ש"ח. על גזר-הדין של בית-המשפט המחוזי ערער המערער לבית-משפט זה. בא-כוח המערער טען בפנינו, כי בית-המשפט המחוזי החמיר יתר על המידה בעונשו של המערער וטעה, כאשר לא אימץ את המלצת שירות המבחן, לפיה על-מנת להפחית ממסוכנותו, זקוק המערער דווקא להמשך טיפול במסגרת שירות המבחן. לטענתו, קטיעת התהליך הטיפולי באיבו, תזיק להישגי ההליך שהחל בו המערער ואף עלולה לפגוע בסיכויי השיקום שלו לעתיד לבוא. מנגד, באת-כוח המשיבה ביקשה לדחות את הערעור ולהשאיר על כנו את גזר-הדין של בית-המשפט המחוזי. לטענתה, העבירות בהן הורשע המערער הינן חמורות וקשות, מסוכנותו לא נעלמה ובנסיבות אלה, אין לקבל את המלצת שירות המבחן. לאחר ששמענו את טיעוני באי-כוח הצדדים, עיינו בגזר-דינו של בית-המשפט המחוזי ולאחר ששקלנו את כלל נסיבות העניין, הגענו לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל, כפי שיובהר להלן. כבר נקבע על-ידי בית-משפט זה, כי ככל שמלאכת גזירת העונש היא מלאכה קשה בדרך-כלל, הרי שהיא קשה במיוחד כאשר מדובר בקטינים ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בקטין, אשר גילו הינו גבולי לעניין אפשרות הטלת עונש מאסר (ראו ע"פ 8897/99, 9150/99 פלונים נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) פסקה 13 (להלן: פרשת פלונים)). במיוחד המלאכה קשה שבעתיים, כאשר מדובר במעשים חמורים, אשר מגבירים את הקושי הקיים באיזון בין שיקולי הענישה השונים. בין שאר הנסיבות הנבדקות בעת גזירת הדין נבדק גם גילו של הנאשם ולנתון זה תהא השפעה, בדרך-כלל, על האמצעי העונשי שיינקט נגדו. כך למשל, ככל שהנאשם היא צעיר יותר, כך תגבר נטייתו של בית-המשפט להפעיל בעניינו אמצעים שיקומיים ולא אמצעים עונשיים וזאת מתוך התפיסה, כי ככל שגיל העבריין צעיר יותר, כך יש לתת משקל רב יותר לסיכויי השיקום. לפיכך, בדיקת גילו של נאשם בעת שליחתו למאסר הינה חשובה במיוחד. בפרשת פלונים, המוזכרת לעיל, נקבעו כללים להנחיית בית-המשפט בגזירת עונשים לקטינים: "בגזירת עונשם של עבריינים קטינים, בית המשפט נוטה, בדרך כלל, לתת משקל רב לשיקולי השיקום. אולם, הגם שבדרך כלל הכף נוטה לטובת שיקום הקטינים... הרי במקרים בהם העבירות הינן קשות והמעשים אכזריים, בית המשפט יעניק משקל גדול יותר לשיקולים האחרים, כמו הגמול, ההרחקה או ההרתעה" (פסקה 13 לפסק-הדין). בפרשה אחרת, בע"פ 4890/01, 4920/01, 4956/01 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נו (1) 594, נקבעה חובת בית-המשפט, בבואו לשפוט קטין, לבחון בראש ובראשונה את נסיבותיו של הקטין ואת האפשרות לשקמו. עם זאת, כפי שנאמר שם בעמ' 603, "שומה עלינו לבחון הן את העבריין הקטין והן את העבירה שביצע". הגם שהגישה השיקומית היא בדרך-כלל הגישה הראויה לטיפול בעבריינים קטינים, הרי שבמקרים מסוימים, הגישה השיקומית – יהיו יעילותה וסיכוייה אשר יהיו – תיסוג בפני שיקולים אחרים, אשר משקלם יגבר לנוכח העבירה שבוצעה. התלבטנו מאוד בבואנו להכריע בתיק זה. שקלנו בכובד ראש את טיעוני הצדדים וההמלצות שהובאו בפנינו. אין צורך להכביר במילים לגבי חומרתן של העבירות בהן הורשע המערער, אשר פוגעות הן בכבודו ובחירותו של אדם. יחד עם זאת, בנסיבות המקרה, מצאנו, בכל זאת, מקום לבוא לקראת המערער ולהקל בעונשו, וזאת מחמת העובדה, כי בעת ביצוע העבירה היה המערער קטין ובינתיים עבר בהצלחה תהליך שיקומי על-ידי שירות המבחן לנוער, ועל-פי המלצת שירות המבחן, ההערכה היא, שהמערער זקוק להמשך טיפול במסגרת שירות המבחן, על-מנת לשקמו ולהפחית את מסוכנותו לפגיעות מיניות חוזרות, וזאת בהתבסס על קביעת שירות המבחן, לפיה המערער משתף פעולה במסגרת הקבוצה הטיפולית בה הוא מטופל. אנו מאמצים את המלצת שירות המבחן, לפיה בטיפול השיקומי-פרטני עובר המערער תהליך משמעותי ולכן יש להמשיכו. אשר-על-כן, אנו מעמידים את עונשו של המערער על שישה חודשי מאסר בפועל. אנו שוקלים לאפשר למערער לרצות עונש זה בעבודות שירות, וזאת לאחר קבלת חוות-דעתו של הממונה על עבודות השירות. הממונה יגיש את חוות-דעתו לבית-משפט זה תוך 30 יום ועל-פי תוכנה נחליט בדבר אופן ריצוי העונש על-ידי המערער. יתר העונשים שנגזרו על המערער בגזר-הדין של בית-המשפט המחוזי, יוותרו על כנם. ש ו פ ט השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' עדיאל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט, כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, ב' בסיון תשס"ה (9.6.05). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04045240_H04.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il