פסק-דין בתיק ע"פ 4524/03
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 4524/03
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט א' מצא
כבוד השופטת א' חיות
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה
מיום 9.4.03 בתפ"ח 162/02 שניתן על-ידי כבוד סגן הנשיא
ח' פיזם והשופטים ש' שטמר ור' שפירא
תאריך הישיבה:
ו' בטבת תשס"ד
(31.12.03)
בשם המערער:
עו"ד מ' מרוז
בשם המשיבה:
עו"ד י' חמודות
פסק-דין
השופט א' מצא:
המערער הורשע על-ידי בית-המשפט המחוזי,
בגדר ארבע פרשיות-אישום, בביצוע עבירות מין במשפחה. בגדר כל הפרשיות נמצא המערער
אשם, על-דעת כל שופטי ההרכב, בביצוע מעשים מגונים בארבע אחייניות קטינות של אשתו
(שלוש מהן בנות-אחותה של האישה והרביעית - בת-אחיה), ועל אלה הורשע בעבירות לפי
סעיפים 348(א) ו-351(ג)(2) לחוק העונשין. ובגדר אחת מן הפרשיות נמצא המערער אשם,
ברוב-דעות, גם בניסיון לביצוע אינוס ובניסיון לביצוע מעשה סדום באחת הקטינות; ועל
כך הורשע בעבירות לפי סעיפים 347(ב) ו-351(א), בתוספת סעיפים 25 ו-34(ד) לחוק. כן
הורשע המערער בעבירה נוספת לפי סעיף 348(א) לחוק, בשל מעשה מגונה שביצע בגיסתו
(אחות אשתו ואימן של שלוש הקטינות הראשונות). על כל עבירותיו, כמכלול אחד, גזר
בית-המשפט המחוזי על המערער שש-עשרה שנות מאסר, ארבע-עשרה שנים מתוכן מאסר בפועל,
וכן חייבו בתשלום פיצויים למתלוננות. בערעורו על הכרעת-הדין משיג המערער רק על
סיווג מעשיו המיניים כלפי המתלוננות הקטינות (אחייניות אשתו) כ"עבירות מין
במשפחה". כן הוא מערער על חומרת עונש המאסר הממשי שנגזר עליו.
2. סעיף 351(ה) לחוק העונשין מגדיר מיהו
"בן משפחה", לעניין עבירות המין כלפי קטינים המפורטות בסעיפים-קטנים
351(א), (ב) ו-(ג):
"בן משפחה" -
(1) הורה; בן זוגו של הורה אף אם אינו נשוי לו;
סב או סבתא;
(2) מי שמלאו לו חמש עשרה שנים והוא אחד מאלה:
אח או אחות; אח או אחות חורגים;
דוד או דודה; גיס או גיסה. ואולם לענין עבירה של בעילה אסורה לפי סעיף קטן (ב) או
של מעשה מגונה לפי סעיף קטן (ג)(3) שנעשו במי שמלאו לו שש עשרה שנים, לא ייכללו
דוד או דודה, גיס או גיסה בהגדרת "בן משפחה".
הרשעת המערער בעבירות מין במשפחה התבססה
על ההנחה - שבהליך לפני בית-המשפט קמא איש לא השיג על נכונותה - כי בזמן ביצוע
המעשים המיניים היה המערער דודן של הקטינות. לפנינו טען סניגורו של המערער, כי
הגדרת "דוד" שבסעיף 351(ה) לחוק כוללת רק את מי שהוא אחיו של אחד מהורי
הקטין קורבן העבירה, אך אין ההגדרה כוללת את בן-זוגה של דודת הקורבן. טענה זהה
לטענת הסניגור הועלתה, זה לא כבר, בע"פ 4126/03 פלוני נ' מדינת ישראל [טרם פורסם]. בדחותו את הטענה קבע
בית-המשפט (מפי השופט לוי):
אנו סבורים שלאור לשונו של סעיף 351 ותכליתו, גם טענה זו דינה
להידחות. ה"דוד" הנזכר באותו סעיף לא הוגדר כמי שמתקיים בו דווקא קשר דם
עם קורבנו, והוא רחב דיו כדי לחול גם על קרוב משפחה המכונה כך בפי הבריות כתוצאה
מחיתון. ובאשר לתכלית החוק, כוונתו של זה הייתה ליצור הרתעה מפני פגיעה בקטינים
על-ידי מי שממונה עליהם או גר עמם או מצוי בקרבה מתמדת אליהם. אנו סבורים שהמערער
עונה על מאפיינים אלה של ההגדרה, ועל כן הרשעתו בעבירות מין במשפחה אינה שגויה.
הנמקה זו, המתיישבת עם פירושו
הלשוני-מילולי של "דוד" והולמת את תכליתו של סעיף 351, יפה גם לדחיית
טענתו של המערער.
3. אתייחס תחילה לפן הלשוני. אמנם נראה, כי
בדורות עברו בשם "דוד" (או "דודה") נהוג היה לכנות רק את אחי
(או אחות) האב (או האם). הא ראיה כי בחלק ממהדורותיו היותר ישנות של ה"מילון
החדש", מאת אברהם אבן-שושן, הרחבת משמעותם של "דוד"
ו"דודה" גם לבעלה של אחות האב (או האם) ולאשת אחי האב (או האם), יוחסה
לספרות העברית החדשה. עם זאת נראה, כי למובנם הרחב יש עיגון אף במקורותינו. עיון
ב"מילון הלשון העברית" מאת אליעזר בן-יהודה, אמנם יעלה, כי
"דוד" מוגדר בו (על יסוד מובאות מן המקורות) אך כ"אחי האב"
ולא צוין כי הוא כולל גם את אחי האם או את בעל אחות האב או האם (ראו: שם, כרך ב',
בעמ' 899), אך למובן המילה "דודה" - שהוגדרה על-ידו (שם, בעמ' 900)
ככוללת גם את "אשת אחי האב" - מביא בן-יהודה ראיה מן התורה:
"עֶרְוַת אחי-אביך לא תגלה אל-אשתו לא תִקְרָב דֹּדָתְךָ הִוא" (ויקרא
יח 14). ומשעמדנו על משמעותה המקורית של "דודה" נקל להסיק מכך כי אף
"דוד", במשמעותו המקורית, כולל גם בעל אחות האב או אחות האם. למותר לומר
- ולצורך ההכרעה בענייננו די היה אף בכך - כי על-פי משמעותם המקובלת בעברית
בת-זמננו והשגורה בפי הבריות, "דוד" ו"דודה" כוללים גם את
הקשורים לדוד ולדודה הביולוגיים בקשר של חיתון, קרי: בעלה של הדודה ואשת הדוד, בין
מצד האב ובין מצד האם; והעיון במילונים השימושיים לעברית העכשווית מבסס היטב פירוש
זה (ראו הערכים "דוד" ו"דודה" ב"מילון ההווה" מאת
ש' בהט ומ' מישור; ב"מילון ספיר", בעריכת איתן אבניאון;
וב"רב-מילים - המילון השלם לעברית החדשה", מאת יעקב שויקה). אך חשוב
להטעים, כי אין המדובר בפירוש עתיק שחזר ונתחדש אך בדור האחרון: אף ב"אוצר
הלשון העברית", מאת יעקב כנעני, שמאז יציאתו לאור חלפו יותר מחמישים שנה,
מוגדר "דוד" הן כ"אחי האב או אחי האם" והן כ"בעל אחות
האב או אחות האם"; ובדומה, "דודה" מוגדרת בו כ"אחות האב או
אחות האם" וכן כ"אשת אחי האב או אחי האם" (ראו: שם, כרך ב', בעמ'
566-565). נמצא כי הן על-פי מובנו השורשי העתיק של "דוד", והן על-פי
מובנו הלשוני השגור והמקובל בזמננו, נחשב המערער כדודן של אחייניות אשתו.
4. הסניגור המלומד טען, כי הרשעת המערער
בעבירה על יסוד אימוץ מובנו המורחב של "דוד", אינה מתיישבת עם עקרונות
פרשנותם של איסורים פליליים. הרחבה כזאת, מזהיר הסניגור, עלולה לגרור הרחבה דומה
גם ביחס לבני משפחה אחרים, שהוגדרו בסעיף 351(ה). ראיה לצדקת עמדתו הפרשנית ביקש
הסניגור לדלות גם מסעיף 351(ה) גופו. כדבריו, משביקש המחוקק להרחיב את גדר הנחשבים
כבן משפחה מדרגה מסוימת, אמר כן במפורש. כך, למשל, לצד "הורה" הוסיף גם
את "בן זוגו של הורה אף אם אינו נשוי לו", ולצד "אח או אחות"
הוסיף גם "אח או אחות חורגים", שביחס לפירושם ייחד הוראה מיוחדת. מכאן,
לטענתו, נובע, שבהגדרת "דוד" ו"דודה" - שלגביה לא ראה להרחיב
- כיוון המחוקק רק למי שהם אחיו או אחותו של אחד ההורים. לבסוף, ולחלופין, טען, כי
גם בהנחה ששני הפירושים (הצר והמרחיב) ל"דוד" הם פירושים סבירים, הרי
שכמצוות סעיף 34כא לחוק העונשין, יש להכריע בדין לפי הפירוש המקל עם המערער.
5. כל הטענות הללו דינן להידחות. עיון ברשימת
קרובי המשפחה המנויים בסעיף 351(ה) ילמדנו, כי המחוקק הבהיר את היקפה של הגדרת בן
משפחה רק במקום שבו הבהרה כזאת הייתה חיונית. מן הנימוקים שהבאנו מתבקש, כי ביחס
להגדרת "דוד" ו"דודה" לא התעורר צורך בהבהרה; ומשלא כלל
בהגדרה גם בני-זוג בלתי נשואים של קרובים אחרים - זולת בן-זוגו של הורה - ניתן
לכאורה להניח כי לא התכוון לכלול גם בני-זוג כאלה בהגדרת "קרובי משפחה".
דוגמה נוספת לקרובים שביחס אליהם לא התעורר צורך להרחיב הם "גיס וגיסה".
הסניגור אכן טען, כי אם לא נקבל את עמדתו הפרשנית ביחס למובנם של דוד ודודה, תיסלל
בכך הדרך גם לפרשנותו של "גיס" ככוללת (מלבד אחי הבעל או אחי האישה) גם
את בעל אחותו של הבעל ובעל אחותה של האישה, ולפרשנותה של "גיסה" ככוללת
(מלבד אחות הבעל ואחות האישה) גם את אשת אחיו של הבעל ואת אשת אחיה של האישה. ברם,
הקושי שמבקש הסניגור למצוא בהרחבת מובנם של "גיס" ושל "גיסה",
כאמור, כלל אינו מתעורר. ראשית, כל שאמרנו לעניין פירושם הלשוני של
"דוד" ו"דודה" הריהו יפה גם לפירושם - בעברית השגורה בפי
הבריות - של "גיס" ו"גיסה" (עיינו, למשל, בערכים אלה
ב"מילון החדש" מאת אבן-שושן וב"מילון ספיר" בעריכת אבניאון).
ושנית, לא למותר לציין, כי להגדרתם הרחבה של "גיס" ו"גיסה"
מצוי עיגון ברור גם במקורותינו: בכלל הפסולים לעדות מונה המשנה (במסכת סנהדרין ג'
ד'), לצד "בעל אחותו" (של בעל הדין) גם את "גיסו". משהבחינה
המשנה בין "בעל אחותו" לבין "גיסו" - נתפרשה התיבה
"גיסו" כ"בעל אחות אשתו" (ראו הפירוש למשנה מאת חנוך אלבק וכן
הפירוש למשנה של פינחס קהתי).
6. גם מהוראת סעיף 34כא לחוק העונשין אין
המערער יכול להיבנות. בסעיף 34כא נאמר:
ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע הענין לפי הפירוש
המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות.
הנה כי כן, כדי להיכנס לגדר הברירה, שבין הפירוש
המחמיר והפירוש המקל, היה על המערער להראות כי שני הפירושים הם סבירים לפי תכליתו של סעיף 351 (ראו: א' ברק "על פרשנותה של הוראה
פלילית" מחקרי משפט יז 347). גם
אם נניח, כי מבחינת הלשון גרידא שני הפירושים הם סבירים (קרי: אפשריים), אין לקבל
כי פירושו של הסניגור עומד במבחן תכליתו של סעיף 351, שנחקק במטרה מוצהרת להביא
להחמרה בעונשיהם של מבצעי עבירות מין כלפי קטינים על-ידי קרוביהם במסגרת המשפחה
(ראו: דברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 33), התש"ן-1990, ולהצעת חוק
העונשין (תיקון מס' 34), התש"ן-1990). עמדתו הפרשנית של הסניגור אינה מתיישבת
- ובעצם סותרת - את תכליתו האמורה של סעיף 351; שכן קבלת פירושו תפטור מענישה מחמירה
את מי שפגע מינית בקטין, תוך שניצל קשר משפחתי ייחודי שהתקיים ביניהם. נמצא כי
על-פי מבחן פרשנותו התכליתית של האיסור הפלילי יש לאשר את הרשעתו של המערער בביצוע
עבירות מין במשפחה.
7. גם בעונשו של המערער אינני רואה יסוד
להתערב. הפרשה החמורה ביותר שבה הורשע המערער התייחסה לניסיונו לבצע אינוס ומעשי
סדום באחת מאחייניות אשתו, שבזמן ביצוע המעשים החמורים כלפיה הייתה כבת ארבע. מן
התיאור העובדתי המובא בהכרעת-הדין עולה, כי משהופקד על-ידי גיסתו לשמור על בתה,
הפשיט המערער את הקטינה והכניסה למקלחת. אחרי שרחץ אותה השכיב אותה על המיטה, על
בטנה, וניסה להחדיר את איבר-מינו לפי הטבעת של הילדה. אחר-כך השכיבה על גבה וניסה
להחדיר את איבר-מינו לאיבר-מינה, ומשפרצה בבכי על הכאב שגרם לה, ניסה להחדיר את
איבר-מינו לפיה. די היה במעשים מחרידים אלה, שעשה המערער בבת-משפחתו הפעוטה, כדי
להצדיק את הענשתו במלוא תקופת המאסר שגזר עליו בית-המשפט המחוזי. לא כל שכן שאין
טעם המצדיק להתערב בעונשו לנוכח ממצאי הכרעתו של בית-המשפט המחוזי, כי בנוסף
לניסיונותיו לביצוע אינוס ומעשי סדום בבת-משפחתו הפעוטה, ביצע המערער - בהזדמנויות
שונות - מעשים מגונים באותה קטינה, בשתי אחיותיה הקטינות ובקטינה רביעית מבנות
משפחתו, וכי במקרה אחד ביצע מעשה מגונה גם באימן של שלוש הקטינות הראשונות.
ש ו פ ט
הנשיא א' ברק:
אני מסכים.
ה נ ש י א
השופטת א' חיות:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' מצא.
ניתן היום, כ"א בטבת תשס"ד
(15.1.04).
ה נ ש י א ש
ו פ ט ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03045240_F02.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
/עכ.