ד"ר טל זכרין נ. מדינת ישראל- היועמ"ש

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4520/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט י' כשר העותרת: ד"ר טל זכרין נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל- היועמ"ש 2. מטנו אדטי סיקוקו עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אלעד פלג; עו"ד חופן שטרייכר בשם המשיבה 1: עו"ד שרון הואש-איגר בשם המשיב 2: עו"ד עומר אליה פסק-דין השופט א' שטיין: עניינה של העתירה שלפנינו בהחלטה לדחות את הערר שהגישה העותרת על החלטת רשויות התביעה שלא להגיש כתב אישום נגד המשיב 2 (להלן: הנילון). מהאמור בעתירה עולה שבמהלך שנת 2020 הכירו העותרת והנילון, אזרח קניה ותושב ישראל, החלו לקיים קשר זוגי ואף עברו להתגורר במשותף. בחודש דצמבר 2020 נסעו העותרת והנילון, ביחד עם בִּתה של העותרת ובִתו של הנילון, לביקור משותף בקניה, מולדתו של הנילון. העותרת מתארת בעתירתה שבמהלך הטיול התדרדרו היחסים בין השניים, בין היתר נוכח יחסו הרכושני והפוגעני של הנילון אל העותרת. במרכזה של העתירה עומדת טענתה של העותרת לפיה בשעות הבוקר של יום 1.1.2021, במהלך שהותם המשותפת של העותרת והנילון בקניה, היא התעוררה בחדרה במלון כאשר הנילון נוגע בה ומבקש לקיים עמה יחסי מין. לטענת העותרת, היא סירבה לכך ללא הועיל ואף הנידה את ראשה מצד לצד בתנועת "לא", אולם פעולותיה לא מנעו מהנילון לקיים עמה יחסים: הנילון בעל אותה ללא הסכמתה, תוך כדי שהיא בוכה. ביום 7.1.2021, מספר ימים לאחר חזרתם מקניה של העותרת והנילון, הגישה העותרת תלונה במשטרת ישראל בגין המעשה המתואר לעיל, וטענה שהנילון אנס אותה. כפי שדווח לנו על-ידי המשיבה 1, מדינת ישראל – היועצת המשפטית לממשלה, עוד באותו יום נחקר הנילון בסיוע מתורגמן. במסגרת הודעתו טען הנילון טענות שונות בנוגע להתנהגותה של העותרת במהלך הטיול. בנוגע לאירוע הנטען טען הנילון שהוא והעותרת קיימו יחסי מין במהלך שהותם המשותפת בקניה, אולם לא ביום 1.1.2021. ביום 11.1.2021 נחקרה גרושתו של הנילון, אשר הציגה הודעות שבִּתם המשותפת שלה ושל הנילון שלחה לה מקניה. לטענת גרושתו של הנילון, העותרת ניסתה לחטוף את בִּתם המשותפת שלה ושל הנילון במהלך הטיול בקניה. לאחר פעולות החקירה שננקטו, הועבר תיק החקירה לפרקליטות מחוז דרום עם המלצה לסגירת התיק. לאחר בחינת התיק על-ידי פרקליטות המחוז הוחלט על החזרתו למשטרה לשם ביצוע השלמות חקירה. במסגרת השלמות החקירה נקטה משטרת ישראל במספר פעולות חקירה ובהן זימון העותרת למסירת הודעה נוספת וכן חקירה נוספת של הנילון, שאחריה נערך עימות בינו לבין העותרת. כפי שדווח לנו על-ידי המשיבה 1, עיקרו של העימות היה סביב הפער בין גרסת העותרת לפיה השניים קיימו יחסי מין "כל יום לפחות" לגרסתו האחרונה של הנילון, אשר סותרת את גרסתו הקודמת, לפיה השניים כלל לא קיימו יחסי מין בכל שהותם המשותפת בקניה. להשלמת התמונה אציין שהמשיבה 1 דיווחה לנו כי ישנם פערים מסוימים בין הודעותיה השונות של העותרת בנוגע לפרטי האירוע נושא התלונה. ביום 26.5.2021 נחקרה חברתה של העותרת (להלן: החברה). במסגרת הודעתה תיארה החברה את התנהגות הנילון כפי שתוארה לה על-ידי העותרת. בין היתר הציגה החברה הודעות שהוחלפו בינה לבין העותרת ביום 1.1.2021, היום בו התרחשו האירועים נושא התלונה. נוכח חשיבותן של ההודעות לענייננו, אביאן כלשונן: "העותרת: ...שכב איתי בכוח בבוקר... בזמן שאני בוכה. הלך רותח. הוא איבד את זה. החברה: מה פתאום בכוח?! העותרת: לא בכוח להכאיב, בכוח לנסות לגמור את זה בסקס למרות שאני בוכה. הוא לא יודע ולא מוכן ללמוד לדבר. החברה: חבל מאוד בשבילו." כן מסרה החברה בהודעתה, כי יום לאחר ההתכתבות המצוטטת נערכה שיחת וידאו בינה לבין העותרת במסגרתה אמרה לה העותרת כי פירשה את האירוע המתואר כניסיון של הנילון להתפייס עמה ורק בהמשך הבינה שלמעשה מה שחוותה היה אונס. כן דווח לנו על-ידי המשיבה 1 שבמסגרת השלמת החקירה נחקרה בשנית גם גרושתו של הנילון, אשר חזרה על טענתה לפיה העותרת ניסתה לחטוף את בִּתה בקניה, ואף הוסיפה "תמונה מורכבת של העותרת". לבסוף התקיים ראיון עם העותרת במשרדי פרקליטות מחוז דרום, אשר ביחס אליו ציינה המשיבה 1 "כי ראיון זה לא סייע לביסוס תשתית ראייתית מספקת". לאחר ביצוען של הפעולות השונות במסגרת השלמת החקירה נבחן חומר הראיות על-ידי פרקליטות המחוז, אשר החליטה לסגור את התיק מחמת חוסר ראיות מספיקות. העותרת לא קיבלה את הכרעתה של פרקליטות המחוז והגישה עליה ערר. ביום 9.12.2021 החליטה המשנה לפרקליט המדינה לדחות את הערר. בהחלטתה נקבע כי לאחר בחינת הערר והחומר הרלבנטי בעניינו לא נמצא לנכון לשנות מההחלטה לסגור את התיק. בנימוקי ההחלטה אשר נמסרה לעותרת נכתב כדלקמן: "אף אם נניח, לצורך הדיון בלבד ובשונה מהכחשת הנילון, כי בין הצדדים קוימו יחסי מין במועד הנטען, נראה כי בנסיבות העניין לא ניתן יהא לקבוע, ודאי לא ברמת הוודאות הגבוהה הנדרשת בהליך הפלילי, כי היסוד הנפשי הנדרש לביסוס יסודות העבירה מתקיים. כך, בהודעה כתובה שנשלחה על ידי העוררת [העותרת לפנינו – א.ש.] לחברתה, הודעה שצורפה לתיק, נרשם על ידי העוררת, כי "לא בכוח להכאיב. בכוח לנסות לגמור את זה בסקס למרות שאני בוכה. הוא לא יודע ולא מוכן ללמוד לדבר". ואם העוררת כך, ספק אם הנילון עצמו – שכאמור מכחיש את הדברים מכל וכל – יכול היה להבין שהעוררת אינה מעוניינת לקיים עימו יחסים באותה עת. במצב דברים זה, ואף לאחר מתן משקל לכלל טענות העוררת בערר, אין ראיות מספיקות לצורך העמדת הנילון לדין פלילי, הליך הדורש 'אפשרות סבירה להרשעה'". ביום 17.2.2022 הגישה העותרת "בקשה להגשת ערר בשנית", וצירפה לפנייתה נוסח חדש של ערר. לטענת העותרת, הגשת הערר הנוסף נדרשה בשל היעדר המיומנות של בא-כוחה הקודם. ביום 23.5.2022 הודיעה מחלקת עררים בפרקליטות לעותרת כי הוחלט לדחות את בקשתה להגשת ערר נוסף. בהודעה זאת נמסר לעותרת, בין היתר, כדלקמן: "בפתח הדברים יובהר כי אין זכות ערר על החלטה בערר ובוודאי שאין לעוררת [העותרת לפנינו – א.ש.] זכות להגיש ערר נוסף לאחר שעררה הקודם נדחה, לפיכך הבקשה נדחית על הסף. מעבר לצורך נוסיף כי אכן יש משמעות לטיעונים שנטענים בתיק הערר, אך התיק נבחן על סמך הראיות המצויות בו, ובעניין זה הן פרקליטות מחוז דרום (במסגרת גניזת התיק) והן מחלקת עררים והמשנה לפרקליט המדינה (במסגרת הערר), בחנו את חומר הראיות ולא מצאו כי קיימת תשתית ראייתית להעמדת הנילון לדין פלילי." מכאן העתירה. לטענת העותרת, ההחלטה שלא להגיש כתב אישום נגד הנילון היא החלטה "בלתי סבירה באופן קיצוני". טענתה של העותרת, בעיקרה, היא כי רשויות התביעה לא הסיקו את המסקנה הנכונה מחומרי החקירה שעמדו לפניהן, וכי נפלו מחדלים מהותיים בחקירת תלונתה של העותרת. ואלו הם הכשלים הנטענים עליהם עמדה העותרת: לא ניתן משקל מספיק לסתירות המהותיות בגרסאותיו של הנילון בחקירותיו אל מול גרסתה העקבית והקוהרנטית של העותרת; לא ניתן משקל להתנהגות הצדדים בעימות שנערך בין העותרת לבין הנילון; לא ניתן משקל להתכתבויותיה בזמן אמת של העותרת עם חברותיה הקרובות, להן סיפרה על אשר אירע; רשויות התביעה לא התייחסו לכך שהעותרת פנתה לטיפול נפשי, פסיכולוגי ופסיכיאטרי עקב האירוע שחוותה; רשויות התביעה לא חקרו את בִּתה הקטינה של העותרת (שהייתה בת 12 במועד האירוע הנטען) ואת בִּתו הקטינה של הנילון (שהייתה בת 10 במועד האירוע הנטען). לטענת העותרת, התייחסות נכונה לראיות שעמדו לפני רשויות התביעה והשלמת החקירה באופן עליו עמדה היתה מביאה את רשויות התביעה למסקנה שיש להגיש כתב אישום נגד הנילון. לאחר עיון בעתירה הורתי למשיבים להגיש את תגובתם. בתגובת המשיבה 1 נטען שיש לדחות את העתירה על הסף, שכן העתירה אינה מגלה עילה להתערבות בהחלטת רשויות התביעה. נטען כי ההחלטה התקבלה לאחר בחינה מעמיקה של הראיות, ובנסיבות אלה אין מדובר במקרה קיצוני וחריג אשר מצדיק את התערבותו של בית המשפט בהחלטת רשויות התביעה; המשיבה 1 הוסיפה וטענה שיש לדחות את טענות העותרת גם לגופן. עיקר טענתה של המשיבה 1 בעניין זה היא שגם אם נקבל לצורך העניין את גרסת העותרת לפיה העותרת והנילון קיימו יחסי מין בחדרם במלון בקניה בבוקרו של יום 1.1.2021, אין בנמצא ראיות מספיקות על-מנת לבסס את היסוד הנפשי של הנילון, הנדרש לשם הרשעה בעבירת האונס. בעניין זה ציטטה המשיבה 1 את ההודעה ששלחה העותרת לחברתה לפיה יחסי המין קוימו "לא בכוח להכאיב. בכוח לנסות לגמור את זה בסקס למרות שאני בוכה." כן הוסיפה המשיבה 1, "ומבלי להפחית מתפיסת העותרת את האירוע והדברים בכללותם", כי קיים פער בין תיאוריה של העותרת את האירוע הנטען בסמוך למועד התרחשותו לבין האופן בו תואר על-ידה לאחר מספר ימים. נטען שנוכח האמור קביעת המשיבה 1 לפיה לא יהיה ניתן לקבוע ברמת הוודאות הנדרשת בהליך הפלילי את היסוד הנפשי הדרוש לביסוס יסודות העבירה – ומשכך הוא, אין אפשרות סבירה להרשעת הנילון – היא קביעה סבירה לחלוטין. להשלמת התמונה אציין שהמשיבה 1 התייחסה גם לטענות נקודתיות שעלו בעתירה. בנוגע לטענת העותרת לפיה בִּתה הקטינה ובִתו הקטינה של הנילון לא נחקרו השיבה המשיבה 1 שההחלטה התקבלה גם בהנחה שהיה ניתן להוכיח את גרסת העותרת לפיה העותרת והנילון קיימו יחסי מין. בנסיבות אלה לא היה צורך ותועלת בחקירת הקטינות, על כל המשתמע מכך; בנוגע לטענה לפיה בידי רשויות התביעה לא היו תכתובות נוספות ששלחה העותרת לחברותיה בסמוך לאירוע הנטען, השיבה המשיבה 1 כי טענה זו נטענה לראשונה במסגרת העתירה. לגופם של דברים נטען שגם לאחר עיון בהודעות נמצא שאין בהן כדי לסייע בהוכחת היסוד הנפשי של הנילון. כן ביקשה המשיבה 1 להוסיף כי "במסגרת גיבוש תגובת המדינה לעתירה, נבחנו על ידי הגורמים הנוגעים בדבר אף הטענות שנטענו במסגרת הערר השני, ולא נמצא כי יש בהן כדי לשנות מן ההחלטה שנתקבלה". הנילון בחר שלא להגיב לעתירה. אקדים ואומר שבעתירה לא נטענו טענות בנוגע להחלטה לדחות על הסף את בקשת העותרת להגיש ערר נוסף, ומשכך לא מצאתי לנכון להתייחס להחלטה זו. לאחר עיון בכתובים, אנו סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה מבוררת להתערבותנו. "הלכה מושרשת וידועה היא, כי בכל הנוגע לפתיחה בחקירה, סגירתה, וענייני העמדה לדין, נתון לרשויות התביעה שיקול דעת רחב ביותר. התערבותו של בית המשפט בשיקול דעת זה – תֵעשה במשֹוּרה, במקרים חריגים בלבד, או כאשר נמצא כי יש בהחלטה שנתקבלה משום עיוות דין" (ראו: בג"ץ 3927/20 דמתי נ' משרד המשפטים – פרקליטות המדינה המחלקה לחקירות שוטרים, פסקה 6 (10.11.2020); כן ראו: בג"ץ 6781/21 לנגוצקי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 21 והאסמכתאות שם (8.8.2022)). עיון בהחלטות רשויות התביעה, על גלגוליהן השונים, מגלה שעסקינן בהחלטה המתבססת על חומרי החקירה והראיות אשר עמדו לפני רשויות התביעה, ועל הערכתן המקצועית של רשויות התביעה לפיה חומר הראיות שבתיק אינו מבסס דיו את היסוד הנפשי הדרוש להרשעה בעבירה, ברמת ההוכחה הנדרשת בדין הפלילי; ומשכך הוא, אין אפשרות סבירה להרשעה. החלטה זו היא החלטה מקצועית של רשויות התביעה אשר התקבלה על בסיס הראיות שעמדו לפניהן. נושאה של החלטה זו נמצא בליבת הסמכות שניתנה לרשויות אלה. עם כל האמפתיה לעותרת ולחוויה הקשה שחוותה, העתירה שלפנינו אינה מגלה כל פגם, כל שכן פגם משמעותי, באופן קבלת ההחלטה ובהחלטה גופה. בנסיבות אלה לא נוכל – וממילא לא נרצה – להיכנס לנעליהן של רשויות התביעה ולהתערב בהחלטתן. העתירה נדחית אפוא. בנסיבות העניין לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ז באלול התשפ"ב (‏13.9.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22045200_F03.docx מנ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1