ד"ר יעקב קלו נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 452/05 בבית המשפט העליון ע"א 452/05 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים: 1. ד"ר יעקב קלו 2. עדאית קלו 3. חנית קלו 4. פגסוס נכסים בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ 2. אהרון בן שחר, עו"ד בתפקידו ככונס נכסים ערעור פסלות על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתיק פש"ר 1066/03 מיום 5.1.05 שניתנה על ידי כבוד השופטת ו' אלשיך בשם המערערים: עו"ד י' לאלו בשם משיב 2: עו"ד מ' אלדמע-קמחין פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ו' אלשיך) שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פש"ר 1066/03. 1. כנגד המערערים הוגשה (ביום 15.1.03) תובענה על-ידי המשיב 1, אשר במסגרתה ביקש למנות כונס נכסים ולממש את שעבודיו על נכסי מקרקעין שבבעלות המערערים. בעקבות הגשת התובענה, הוסכם כי משיב 2 (להלן - המשיב) ימונה ככונס הנכסים. 2. המשיב החל בפעולתו, וביקש מבית המשפט רשות לממש את אחד הנכסים האמורים. בית המשפט הורה על קבלת תגובת כונס הנכסים הרשמי לבקשה. המערערים פנו לבית המשפט, בבקשה כי גם להם יותר להגיב על בקשת המשיב ולהגיש חוות דעת שמאי באשר לשווי הנכס. בית המשפט החליט (ביום 15.3.04) כי אין מקום לתגובת המערערים, שכן אם יש בידם הצעה העולה על ההצעות שהוצעו עד כה, חזקה עליהם כי היו מביאים אותה בפני המשיב. עם זאת, ניתנה להם ארכה של שלושה ימים להבהיר עמדתם מדוע יש לחרוג מהכלל לפיו אין לאפשר לחייב להגיב על אופן ניהול הנכסים על-ידי כונס הנכסים. בהתאם לכך, המערערים הגישו תגובתם, בה ביקשו בשנית לאפשר להם להגיש חוות דעת שמאי מטעמם. בסופו של יום, אישר בית המשפט את בקשת המשיב לממש את הנכס. זמן קצר לאחר מכן (ביום 4.4.04) ביקש המשיב לממש מספר נכסים נוספים, ופנה בבקשה כאמור לבית המשפט. בדומה לבקשה הראשונה, המערערים ביקשו להגיב לבקשה ולהתיר להם לצרף חוות דעת שמאי מטעמם. באופן דומה, בקשתם נדחתה תוך שבית המשפט אפשר להם להגיש תגובה המפרטת מדוע יש לדעתם לסטות מהכלל המנחה את בית המשפט, לפיו אין מבקשים את תגובת החייב עובר למימוש. לאחר קבלת תגובתם, אישר בית המשפט את בקשת המשיב. 3. על שתי החלטות אלה הגישו המערערים ערעור לבית משפט זה (ע"א 6651/04). במקביל, פנו המערערים לבית המשפט בבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטות. בקשתם לעיכוב ביצוע נדחתה (ביום 13.10.04). בהחלטת הדחייה נכתב, בין היתר, כי חייבים מנסים לא פעם לעכב ולסרבל הליכי פשיטת רגל על-ידי הגשת בקשות סרק. הדרך להתמודד עם בקשות אלו היא בצורת השתת הוצאות. אולם, במקרה דנן ספק אם יהא בכך כדי להועיל, שכן מדובר בחייבים חדלי פירעון אשר אינם תושבי ישראל וספק אם ניתן יהיה להיפרע מהם בעתיד הקרוב. צוין, כי המערערים לא הביאו הצעות קונקרטיות לבית המשפט למכירת הנכסים, אלא אך הצהירו כי זכויותיהם הקנייניות יפגעו במידה והנכסים ימומשו. עוד צוין, כי המערערים לא הביאו חוות דעת שמאי מטעמם, למרות שהיה בידם זמן לעשות כן. לבסוף, הוער כי המערערים עושים ככל שלאל ידם לעכב את ההליכים ולסכל את פעולת המשיב. 4. בעקבות אירועים אלה הגישו המערערים (ביום 3.1.05) בקשה לפסילת בית המשפט. לטענת המערערים, שתי ההחלטות שיצאו מבית המשפט, ביחד עם ההחלטה בעיכוב הביצוע, מלמדות על חשש למשוא פנים כלפיהם. לטענתם, היה על בית המשפט לאפשר להם להגיש תגובתם לבקשות המשיב למימוש הנכסים. כן נטען, כי בהחלטה הדוחה את בקשת עיכוב הביצוע צוין כי המערערים לא הגישו חוות דעת שמאי - ולא היא. שכן, המערערים ביקשו להגיש חוות דעת מטעמם, אולם בקשתם סורבה. עוד משיגים המערערים על כך שתוארו כבעלי דין המרבים בהגשת בקשות סרק הפועלים לסכל את פעולת המשיב. נטען כי בית המשפט מטיל דופי במערערים ומבקרם באופן בלתי צודק, המביא לקיפוחם בדין. 5. בית המשפט דחה (ביום 5.1.05) את בקשת הפסילה. בנימוקי הדחייה נכתב, כי לבקשה לא צורף תצהיר כנדרש, ואף התלווה אליה שיהוי ניכר. שכן, ההחלטות עליהן משיגים המערערים ניתנו ביום 15.3.04 וביום 10.5.04, ואילו ההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע ניתנה ביום 13.10.04. בית המשפט ציין, כי המערערים הגישו ערעור על החלטות אלה, ובהגשת בקשת פסלות יש משום כפל הליכים, שכן, בפועל, מטרת בקשת הפסילה היא לקיים דיון חוזר בשאלות שכבר הוכרעו בהחלטות בית המשפט. אשר לטענת המערערים בדבר אי מתן רשות להגיש חוות דעת שמאי מטעמם, נכתב כי המערערים לא עתרו בבקשה להגיש חוות דעת, אלא אך ביקשו ארכה לצורך הגשת חוות דעת כאמור. לבסוף, צוין כי אין בדחיית בקשותיהם משום חשש למשוא פנים כלפיהם, וממילא הדרך לתקוף החלטות אלה הנה בהליכי ערעור ולא בבקשה לפסילת שופט. 6. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני, בו חוזרים המערערים על טענותיהם. לעניין הגשת התצהיר, המערערים טוענים כי העובדות המולידות את בקשת הפסילה נובעות מתיק בית המשפט ולפיכך אינן מצריכות תצהיר. אשר לעניין השיהוי, נטען כי מאז ההחלטה בעיכוב הביצוע לא נתקיים דיון בתיק, ומכאן שהבקשה הוגשה במועד, עובר לדיון בפני בית המשפט. לגוף הערעור, המערערים טוענים כי החלטת בית המשפט היא שמנעה הגשת חוות דעת שמאי מטעמם. החלטה זו הותירה בקרבם תחושה קשה כי דעת בית המשפט מוטה לרעתם, כאשר מצד אחד אינו מאפשר הגשת חוות דעת, ומצד שני קובע כי טרם הוגשה חוות דעת בפניו. כן הם מלינים על התבטאויות בית המשפט כלפיהם, מהן עולה כי המערערים פועלים לסכל את פעולת המשיב ומגישים בקשות סרק. 7. המשיב, בתגובה לערעור, מבקש לדחותו. לטענתו, המערערים לא צירפו תצהיר כדין לערעור, שכן האדם שחתום על התצהיר אינו נמנה על המערערים ואינו מיופה כוחם. כמו כן, המערערים השתהו בהגשת בקשת הפסילה. זאת ועוד, נטען כי בקשת הפסילה מבקשת להתמודד עם נושאים אשר ממילא הוגש עליהם ערעור לבית משפט זה, ואין ליתן למערערים לתקוף החלטות דיוניות באמצעות הגשת הליכי פסלות, מה גם שהחלטות בית המשפט בעניינם אינן מגלות משוא פנים כלפיהם, כך לדברי המשיב. בעקבות תגובת המשיב, הגישו המערערים בקשה להשיב לתגובה זו, אך, אינני מוצא לנכון להיעתר לבקשה זו. 8. לאחר עיון בחומר שלפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. ראשית, לערעור לא צורף תצהיר כדין (תקנה 471ג(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). לערעור צורף תצהיר של אחד בשם שרל דוראל, שלדבריו הנו אדריכל אצל מערערת 4. לא צורף תצהיר של מי מהמערערים, וכן לא צורף ייפוי כוח המסמיך את המצהיר לייצג את המערערים בערעור זה. שנית, דינן של טענות המערערים להידחות בשל השיהוי שבהעלאתן. הלכה היא כי מי שמבקש להעלות טענת פסלות חייב לעשות כן בהזדמנות הראשונה הנקרית לו, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 10035/03 פרג' נ' נזאל (לא פורסם); ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד (לא פורסם); ע"א 9949/04 אבס נ' סמוכה (לא פורסם)). במקרה דנן, המערערים השתהו יתר על המידה, לאחר שהחלטות בית המשפט הדוחות את בקשתם להגשת תגובה ולעיכוב ביצוע ההחלטות ניתנו חודשים רבים עובר לבקשת הפסילה. 9. גם לגופם של דברים לא מצאתי הצדקה לקבלת הערעור. עיקר טענות המערערים מופנות כנגד החלטות שיפוטיות, דיוניות באופיין, שניתנו בעניינם. אין בהן כשלעצמן כדי להקים עילה לפסילת בית המשפט (ע"א 5792/02 גרבש נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם)). שכן, הלכה היא כי הדרך לתקיפת החלטות מעין אלה שמורה להליך הערעור, בהתאם לסדרי הדין, ולא להליך הפסלות. גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת - ולא גופו של היושב בדין (ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם); ע"א 4552/00 אטשטיין נ' גמזו (לא פורסם); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם); ע"א 7570/04 פלוני נ' פלוני (לא פורסם)). אפילו טוענים המערערים נגד שורת החלטות - ולא רק נגד החלטה אחת, הרי שאין בכך, כשלעצמו, כדי ליצור עילת פסלות (ע"א 220/97 ח.ר. דולומיט חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' תעשיות רדימיקס (ישראל) בע"מ (לא פורסם); ע"א 6822/00 משלי נ' משלי (לא פורסם); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם)). ואכן, המערערים הגישו ערעור על מקצת מן ההחלטות אשר לטענתם מולידות את עילת הפסלות, ובמסגרת זו יישמעו טענותיהם לעניין זה, ולא במסגרת של ערעור פסלות. כן לא מצאתי ממש בטענת המערערים, לפיה התבטא בית המשפט בחריפות כלפיהם. אפילו סבורים המערערים כי יש פסול בהתבטאות, הרי שאין באמירה ביקורתית כשלעצמה, כדי לפסול את השופט הדן בתיק מלדון בו (ע"א 5089/01 תאופיק נ' מנהיים (לא פורסם); ע"א 7281/04 נאות דברת פיתוח ובנין בע"מ נ' שלמה טיסונה (לא פורסם)). בענייננו צוין כי המערערים מגישים בקשות סרק ופועלים לסכל את פעולת המשיב. אכן, מדובר באמירות שיש מהן מן הביקורת כלפי המערערים. אולם אין מדובר באמירות חריפות במידה כזו המקימה חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 5692/04 מוסך המרכבה (חולון 1992) בע"מ נ' אלינובק (לא פורסם)). אשר על כן, הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪. ניתן היום, ‏כ"ט שבט, תשס"ה (08.02.05). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05004520_A01.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il