מדינת ישראל נ. סראחין מחמוד

פסק-דין בתיק ע"פ 4518/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4518/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שהם המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: מחמוד סראחין ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 23.4.2012, בת"פ 51998-06-11, שניתן על ידי כב' השופט נ' אבו טהה תאריך הישיבה: כ"ו באייר התשע"ג (6.5.2013) בשם המערערת: עו"ד הילה גורני בשם המשיב: עו"ד מוטי לוי פסק-דין השופט א' שהם: פתח דבר 1. לפנינו ערעור על קולת עונשו של המשיב, הנאשם 1 בכתב אישום מתוקן, שהוגש במסגרת הסדר טיעון נגד שלושה נאשמים (ת.פ. 51998-06-11, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע). המשיב הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות אלה: סיוע לקבלת רכב גנוב, לפי סעיף 413י ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); שהייה בלתי חוקית בישראל, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל) (2 עבירות); סיוע להתפרצות למקום המשמש למגורי אדם בכוונה לבצע גניבה, לפי סעיף 406(ב) ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין; סיוע לגניבת בקר, לפי סעיף 384א(א)(2) ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין (2 עבירות); סיוע להיזק לבעל חיים, לפי סעיף 451 ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין; סיוע להיזק בזדון, לפי סעיף 452 ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין; סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין; סיוע לשינוי זהות של רכב, לפי סעיף 413ט ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין (2 עבירות); סיוע לקבלת רכב גנוב, לפי סעיף 413ח ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין; קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. 2. ביום 23.4.2012 נגזר דינו של המשיב ושל שני הנאשמים האחרים, על-ידי כב' השופט נ' אבו טהה. בית המשפט המחוזי גזר על המשיב את העונשים הבאים: 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל; הפעלה במצטבר של 12 חודשי מאסר על-תנאי, שהושתו על המשיב בת"פ 8205/06, מחוזי באר שבע, כך שעל המשיב לרצות 42 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא, לבל יעבור עבירות רכוש מסוג פשע או עבירה בניגוד לסעיף 332(2) לחוק העונשין; 6 חודשי מאסר על-תנאי, למשך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא, לבל יעבור עבירות רכוש מסוג עוון או עבירות בניגוד לחוק הכניסה לישראל; כמו כן, נפסל המשיב מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה בפועל, לתקופה של 3 שנים. הנאשם 2 בכתב האישום נדון ל-20 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו ואילו הנאשם 3 נדון ל-18 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו. על שני הנאשמים הושתו גם עונשי מאסר על-תנאי. עובדות כתב האישום המתוקן 3. בכתב האישום נטען כי לנאשמים, ולמשיב בכלל זה, לא היה, במועדים הרלבנטיים לכתב האישום, אישור להכנס לשטח מדינת ישראל או לשהות בה. השלושה הם תושבי הכפר בית עולה שבתחומי הרשות הפלשתינאית, ומעולם לא היה ברשותם רשיון נהיגה בישראל. באישום הראשון נטען כי בלילה שבין 23-22 מאי 2011, נגנב במושב אלומה רכב מסוג שברולט אפיקה, השייך לאליהו ואפרת חנוכה (להלן: הרכב הגנוב). ברכב הגנוב היו תכשיטים בשווי של 5,000 ₪ השייכים לבני הזוג. לאחר ביצוע הגניבה, קיבל הנאשם 2 לידיו את הרכב בידיעה שהוא גנוב, והמשיב, וכן הנאשם 3 "סייעו לו בכך". באישום השני מיוחסת לנאשמים כניסה ללא היתר למדינת ישראל, בלילה שבין 5 – 6 יוני 2011, כשהם מצויידים בכלי פריצה וברכב הגנוב. הנאשמים 2 ו-3 פרצו לבית מס' 36 ביישוב נווה מבטח, כאשר המשיב מסייע להם בכך. הנאשמים דחפו בכוח את דלת ההזזה בסלון, נכנסו אל פנים הבית וגנבו רכוש רב, שכלל בין היתר: ארבעה מכשירי טלפון ניידים; מצלמה; ארנק ובו 3,000 ₪ במזומן; פנקסי שיקים; כרטיסי אשראי; ומפתחות לשני כלי רכב. חלק מהרכוש נתפס ברשותם של הנאשמים והוחזר לבעליו, למעט 1,400 ₪, מפתחות כלי הרכב ושלטים לשערים חשמליים. באישום השלישי מדובר בגניבת בקר ממושב אחיסמך. הנאשמים הגיעו, באמצעות הרכב הגנוב, בתאריך 6.6.2011, למושב אחיסמך ונכנסו למשק מס' 63. הנאשמים 2 ו-3 פרצו לרפת, כאשר המשיב מסייע להם בכך, וגנבו, בסיועו של המשיב, ארבעה עגלים בשווי של 15,000 ₪. הנאשמים דחסו שלושה עגלים לתא המטען של הרכב הגנוב ועגל אחד הוכנס לתא הנוסעים. כתוצאה מתנאי החזקת העגלים בתא המטען, מת אחד מהעגלים, כאשר העגלים הנותרים נתפסו והושבו לבעליהם. האישום הרביעי מיוחס למשיב בלבד ובמסגרתו נטען כי, בהמשך לביצוע העבירות המתוארות באישומים השני והשלישי, עשו הנאשמים את דרכם, באמצעות הרכב הגנוב שהיה נהוג בידי המשיב, לשטחי הרשות הפלשתינאית. ברכב היו העגלים הגנובים, כלי הפריצה והרכוש שנגנב במסגרת ההתפרצות המתוארת באישום השני. בשלב כלשהו, הוקם על-ידי שוטרי משטרת ישראל מחסום בציר נסיעתם של הנאשמים, שהורכב משתי ניידות משטרה אשר חסמו את שני נתיבי הנסיעה, ובאותה עת הופעל פנס שבו אור כחול מהבהב בכל אחת מהניידות. מספר קילומטרים לפני המחסום המשטרתי, המתינה בצד הדרך ניידת משטרתית מוסווית הנהוגה בידי שוטר. כשחלף רכבם של הנאשמים על-פני הניידת, החל השוטר לנסוע אחר הנאשמים, כשהוא מפעיל אור כחול מהבהב ומורה לנאשמים לעצור, באמצעות מערכת הכריזה שבניידת. המשיב, אשר נהג ברכב, התעלם מהוראת השוטר והמשיך בנסיעתו, כאשר הניידת דולקת אחריו. בשלב כלשהו, הבחין המשיב במחסום המשטרתי ובלם את רכבו. כאשר השוטרים שהיו במחסום החלו לרוץ לעבר הרכב, החליט המשיב לבצע פניית פרסה, והחל לנסוע במהירות רבה לכיוון הנגדי, כשהוא מנסה לעקוף את הניידת המוסווית, שניסתה לחסום את דרכו. בשלב זה, החלו ניידות נוספות לדלוק אחר המשיב, ומייד לאחר מכן התנגש המשיב בעוצמה רבה עם פינת החזית השמאלית של רכבו בפינה הימנית של הניידת. מעוצמת ההתנגשות, הוטחה הניידת הנפגעת בניידת משטרתית אחרת, ואילו הרכב הגנוב נזרק לתעלה בצד הכביש. מיד לאחר מכן, הגיעו שוטרי המחסום למקום ועצרו את הנאשמים. כתוצאה מההתנגשות בין הרכב הגנוב לניידת, נחבל השוטר שנהג בניידת ונזקק לטיפול רפואי. הרכב הגנוב ניזוק באופן שהוא הוגדר כ"אובדן מוחלט" ואילו לניידת החוסמת נגרם נזק בשיעור של כ-38,000 ₪ ולניידת האחרת נגרם נזק של כ-10,000 ₪. האישום החמישי מיוחס לנאשם 2 בלבד, והאישום השישי נמחק. באישום השביעי נטען כי בלילה שבין 20 – 21 אפריל 2011, נגנב רכב מסוג טיוטה קורולה, השייך למר שמעון בן שמואל, המתגורר ביישוב נשר. רכב זה הגיע לרשותו של הנאשם 2, אשר ידע כי מדובר ברכב גנוב. הנאשם 2, ביחד עם המשיב אשר סייע לו בכך, זייפו וטשטשו את סימני הזיהוי של הרכב, בכך שפירקו את לוחיות הזיהוי של הרכב, והרכיבו תחתיהם לוחיות זיהוי של רכב גנוב אחר. כמו כן, השחיתו הנאשמים את מספרי השלדה שברכב. האישום השמיני מיוחס לנאשם 2 בלבד. באישום התשיעי והאחרון מדובר בגניבת שני כלי רכב, מסוג פורד פוקוס וטויוטה, השייכים למר יעקב איתי מראשון לציון. יצוין, כי טרם גניבת הרכבים נפרץ ביתו של איתי ונגנבו, בין היתר, מפתחות שני כלי הרכב שבבעלותו. נטען בכתב האישום, כי המשיב סייע לאדם שזהותו אינה ידועה למאשימה (להלן: האחר) לקבל לידיו את רכב הטויוטה בידיעה שהוא גנוב. כמו כן, סייע המשיב לאחר לזייף ולטשטש את סימני הזיהוי של הרכב, בכך שהוחלפו לוחיות הזיהוי של הרכב וטושטשו מספרי השלדה. עוד נטען, כי בסוף חודש ינואר 2011, קשר המשיב קֶשֶר עם האחר להכנס לישראל ללא היתר באמצעות רכב הטויוטה הגנוב, לפרוץ למשקים חקלאיים ולגנוב בקר. במסגרת הקשר ולשם קידומו, נכנסו המשיב והאחר למושב ניר גנים ופרצו לרפת השייכת למר איתן אבידוב (להלן: המתלונן), והמשיב סייע לאחר לגנוב מן הרפת חמישה עגלים בשווי של 25,000 ₪. ארבעה מהעגלים הגנובים נדחסו לתא המטען של הרכב הגנוב ועגל אחד הוכנס לתא הנוסעים. משהבחין המתלונן בנעשה, הוא החל לדלוק באמצעות רכבו אחר הרכב הגנוב, שעזב את המקום בנסיעה מהירה. בשלב כלשהו, הצליח המתלונן לחסום את דרכו של הרכב הגנוב, ואו אז עזבו המשיב והאחר את הרכב ונמלטו ממנו רגלית. גזר דינו של בית משפט קמא 4. בטיעוניו לעניין העונש, ביקש בא כוחו של המשיב שלא להחמיר בעונשו של מרשו, בשים לב להודאתו באשמות ולחלקו המינורי במרבית האישומים, כאשר הוא הורשע בסיוע בלבד לעבריינים העיקריים. אשר לעבירה שעניינה סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה נטען כי מדובר בנסיעה קצרה בלבד, להבדיל ממרדף ארוך ומסוכן. עוד התבקש בית משפט קמא להתחשב בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המשיב. המשיב עצמו טען בדברו האחרון כי נגרר על-ידי אחרים לביצוע המעשים, וכל רצונו היה לסייע למשפחתו במצבה הכלכלי הקשה. בית המשפט דחה את טענת המשיב, לפיה הוא היה גורם משני בפרשה וקבע כי המשיב היה "הרוח החיה" ביחס לנאשמים האחרים, שכן בניגוד אליהם הוא הורשע גם בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, כאשר הוא סיכן את חייהם של השוטרים, אשר ניהלו מרדף אחריו, וגרם נזק בהיקף עצום לכלי הרכב המעורבים. עוד ציין בית משפט קמא, כי לחובתו של המשיב עבר פלילי מכביד וכן מאסר על-תנאי של 12 חודשים, שלא הרתיעו מביצוע העבירות המתוארות בכתב האישום. במדרג החומרה בין הנאשמים, דורג המשיב במקום הראשון ולאחריו הנאשם 2, אשר נעדר עבר פלילי, ובמדרג התחתון ניצב הנאשם 3, שעברו אינו מכביד. לאור האמור, נגזרו על הנאשמים, והמשיב בתוכם, העונשים המפורטים בפסקה 2 לעיל. הערעור על קולת העונש 5. בערעורה על קולת העונש טוענת המדינה, באמצעות באת כוחה, עו"ד הילה גורני, כי עונשו של המשיב אינו הולם את חומרת מעשיו, ואינו משקף כראוי את נסיבות ביצוע העבירות ואת עברו המכביד. נטען בנוסף, כי מדובר בסדרה של עבירות חמורות שבראשן נהיגתו המסוכנת של המשיב ברכב הגנוב, אשר גרמה לפציעתו של שוטר ולנזק כבד לרכוש. לכך יש להוסיף את העבירות השונות נגד הרכוש, ובכלל זה את הגניבה וההתאכזרות לעגלים הגנובים. לטענת המערערת, מדובר בעבירות הפוגעות בתחושת הבטחון של אזרחי המדינה בצד הפגיעה הכלכלית, שאין להקל בה ראש, בקורבנות העבירה. אשר לעברו הפלילי של המשיב, נטען כי הוא נדון, ביום 11.7.2007, ל-4.5 שנות מאסר לריצוי בפועל (ת.פ. 8205/06, מחוזי באר שבע), ולמאסר על-תנאי בגין ביצוע עבירות דומות, אך הדבר לא הרתיעו מלשוב עד מהרה לסורו. קודם לכן, הורשע המשיב בעבירות חמורות נוספות, כגון זיוף, גניבת רכב, החזקת כלי פריצה וכניסה לישראל ללא היתר, והוא אף ריצה תקופות מאסר ממושכות. לפיכך, סבורה המערערת כי העונש שנגזר על המשיב סוטה מהותית מרמת הענישה הראויה בעבירות דומות, ולגישתה, יש להחמיר בעונשו של המשיב באורח משמעותי. טיעוני המשיב 6. בא כוחו של המשיב, עו"ד מוטי לוי, ביקש לדחות את הערעור בטענה כי אין מדובר בסטייה קיצונית, אם בכלל, מרמת הענישה המקובלת. בהתייחס לעבירות הרכוש השונות, נטען כי המשיב היה בגדר מסייע בלבד והוא אינו העבריין העיקרי. אשר לעבירה שעניינה סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נטען כי רמת הענישה אינה אחידה ובמקרים מסויימים הוטלו על העבריינים עונשים הנעים סביב 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל. כדוגמא לכך, הזכיר הסנגור את ע"פ 5177/10 עז אלדין נ' מדינת ישראל (13.2.2011); ע"פ 5971/09 טויל נ' מדינת ישראל (19.1.2010); ו-ע"פ 1228/13 אבו שקרא נ' מדינת ישראל (11.4.2013). יצוין, כי בכל פסקי הדין שצוטטו על-ידי הסנגור מדובר בערעורי נאשמים על חומרת עונשם, אשר נדחו על-ידי בית משפט זה. עו"ד מוטי לוי טען בנוסף, גם לעניין נסיבותיו האישיות הקשות של המשיב, אשר נדרש לשאת בעול פרנסת משפחתו המונה למעלה מ-20 נפשות, כאשר אביו נטש את המשפחה, והותירה ללא כל תמיכה. דיון והכרעה 7. בראשית דברינו ראוי להזכיר את ההלכה המושרשת, לפיה התערבות במידת העונש שגזרה הערכאה הדיונית תעשה אך במקרים מיוחדים, כאשר מדובר בעונש החורג באורח קיצוני מרמת הענישה המקובלת בעבירות דומות, או כאשר נפלה בגזר הדין טעות מהותית הבולטת על-פני הפסק (ראו, למשל, ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 6095/10 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (18.7.2012); ע"פ 3578/11 סטרוק נ' מדינת ישראל (13.8.2012)). כפי שיובהר בהמשך, הננו סבורים כי יש מקום להתערב בעונש שהושת על המשיב, שכן ניכרת בגזר הדין סטייה מהותית מרמת הענישה הראויה במקרים דומים. המשיב הורשע בסיוע לביצוע עבירות רכוש שונות ומגוונות. המדובר בהתפרצויות לדירות מגורים וגניבת רכוש, קבלת כלי רכב גנובים וטשטוש סימני הזיהוי של אותם כלי הרכב, וסיוע לגניבת בקר. אשר לעבירה שעניינה פריצה לרפתות וגניבת עגלים ובקר, מן הראוי להביא מדבריו הקולעים של השופט א' א' לוי ברע"פ 2806/07 יונס נ' מדינת ישראל (29.3.2007): "אכן, עבירה של גניבת בקר ומקנה היא עבירה חמורה. אין מדובר בעבירת רכוש רגילה – ביצועה כרוך בהתאכזרות לבעלי-חיים, יצירת סיכון בריאותי לציבור וגרימת חסרון-כיס משמעותי לבעל החיה. לכן, בשנת התשנ"ו מצא המחוקק לנכון להבחין בין עבירה 'רגילה' של גניבה ... לבין עבירה של גניבת בקר מקנה (הקבועה בסעיף 393א לחוק ודינה עד ארבע שנות מאסר, וככזו היא מוגדרת כ'פשע'). למרבה הצער, אף שחלפו למעלה מעשר שנים מאז החמיר המחוקק עם עבריינים אלה – המציאות בשטח, כך נדמה, לא השתפרה. אדרבא, התופעה של גניבת בקר ותוצרת חקלאית הלכה ופשתה, וכיום היא בבחינת מכת מדינה" (שם, בפסקה 3, וראו גם, ע"פ 7308/09 אבו כמילה נ' מדינת ישראל (13.6.2010); ע"פ 933/08 מדינת ישראל נ' חומידה (15.5.2008); ע"פ 932/08 מדינת ישראל נ' היים (26.6.2008)). לכך יש להוסיף, כי עבירות אלה פוגעות בתחושת הבטחון האישית והכלכלית של החקלאים, אשר נאלצים לעמוד על המשמר ולעיתים אף לסכן את עצמם, על-מנת למנוע את גניבת רכושם, ולסכל את מזימתם של פורעי החוק המתנכלים לצאנם או לבקרם. 8. בצד עבירות הרכוש החמורות, הורשע המשיב גם בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, שהעונש הקבוע בצידה הינו 20 שנות מאסר. המדובר בענייננו, בנסיבות חמורות ביותר, כאשר המשיב לא שעה לקריאות אנשי המשטרה, באמצעות מערכת הכריזה, לעצור את רכבו, הוא ביצע פניית פרסה והתנגש בעוצמה בניידת משטרתית, תוך גרימת חבלה לשוטר ונזק בהיקף משמעותי לכלי הרכב המעורבים. בנסיונו למלט עצמו מאנשי המשטרה העמיד המשיב את השוטרים, כמו גם את נוסעי הרכב, בסכנת חיים, דבר המעיד על זלזול בוטה בחוק, ויותר מכך על אופיו העברייני של המשיב. על רמת הענישה בעבירות אלה, ניתן ללמוד מפסיקתו העקבית של בית משפט זה, שבמסגרתה אושרו עונשי מאסר ממושכים על אותם עבריינים הנמלטים מגורמי אכיפת החוק, תוך נהיגה פרועה ומסוכנת, במהירות גבוהה ביותר, ותוך התעלמות מכללי הבטיחות האלמנטריים וזלזול מופגן בשלומם ובטחונם של המשתמשים בדרך (ראו, למשל, ע"פ 2653/12 אבו כף נ' מדינת ישראל (24.4.2013); ע"פ 1206/12 אבו מחרם נ' מדינת ישראל (25.6.2012); ע"פ 3731/11 מסרי נ' מדינת ישראל (17.6.2012); ע"פ 2100/06 מדינת ישראל נ' אבולקיען (7.6.2006)). 9. לנסיבות חמורות אלה, יש להוסיף את עברו המכביד ביותר של המשיב, אשר נתן את הדין בהזדמנויות לא מעטות בגין ביצוע עבירות רכוש, זיוף, שימוש במסמך מזוייף, וכניסה לישראל ללא היתר. ביום 11.7.2007, נגזרו על המשיב 4.5 שנות מאסר לריצוי בפועל בשל ביצוע עבירות דומות (ת.פ. 8205/06) וכן 12 חודשי מאסר על-תנאי, אך זמן קצר לאחר שחרורו מהכלא הוא שב לסורו, תוך ביצוע העבירות מושא כתב אישום זה. בנסיבות אלה, הננו סבורים כי יש להחמיר בעונשו של המשיב, הגם שלא נמצה עמו את הדין, כפי שראוי היה לעשות, בהתאם לגישה הנקוטה בידינו שלא למצות את מלוא חומרת הדין משמתקבל ערעור המדינה על קולת העונש. לאור האמור, הננו מעמידים את עונשו של המשיב על 54 חודשי מאסר לריצוי בפועל במקום 30 חודשי המאסר שנגזרו עליו על-ידי בית משפט קמא. יתר חלקי גזר הדין, לרבות הפעלת המאסר המותנה בן 12 החודשים במצטבר לעונש המאסר שהוטל, יעמדו בעינם, כך שעל המשיב לרצות 66 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו. ניתן היום, ‏ג' בתמוז התשע"ג (‏11.6.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12045180_I07.doc הג+יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il