פלוני נ. פלוני

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4513/20 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ע' גרוסקופף העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד אורי נחמני פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. העתירה שלפנינו מופנית נגד החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה מיום 25.8.2019, שניתנה במסגרת סכסוך גירושין שבין העותרת לבין המשיב 1 (להלן: המשיב). בהחלטה אישר בית המשפט (כבוד השופטת נ' גדיש) פסיקתה שנוסחה על ידי המשיב ומורה לעותרת להימנע מפרסום מידע בקשר עם ההליכים המתנהלים בין הצדדים בבית המשפט לענייני משפחה, וכן לפעול למניעת פרסום כאמור על ידי גורמים מהתקשורת שעימם עמדה העותרת בקשר. רקע עובדתי 2. העותרת והמשיב נישאו בשנת 1995 וחיו חיים משותפים במשך 22 שנים, שבמהלכן נולדו להם ארבעה ילדים. מערכת היחסים בין השניים עלתה על שרטון בשנת 2017, שאז הגיש המשיב תביעת גירושים בבית הדין הרבני האזורי. במקביל להליך בבית הדין הרבני, התנהל בין הצדדים סכסוך בבית המשפט לענייני משפחה – שכלל הגשת תביעות רכושיות הדדיות; בקשה של המשיב לקבלת צו הגנה מפני העותרת; וכן את ההליך שבגדרו ניתנה ההחלטה שבמוקד העתירה דנן, שהוכתר על ידי המשיב "בקשה דחופה למתן צו מניעה" (תמ"ש 68976-07-19; להלן: הבקשה לצו מניעה). במסגרת בקשה זו טען המשיב כי העותרת מנהלת נגדו מסע הכפשה במטרה להשחיר את שמו הטוב, ועתר לצו מניעה האוסר עליה לפרסם כל מידע הנוגע להליכים המתנהלים בין הצדדים וכן לצו עשה המורה לה למנוע פרסומים עתידיים כאמור. 3. בתגובתה מיום 7.8.2019, ביקשה העותרת לדחות על הסף את הבקשה לצו מניעה – משהוגשה בשיהוי, מבלי שצורפו לה תצהיר כדין וכתב התחייבות עצמית, ואף בלא שצורפו צדדים שלישיים דרושים. לגופם של דברים, נטען כי המשיב לא ביסס עילה כדין לצווים המבוקשים, וכי הבקשה לוקה גם באופן שבו נוסחו הצווים. ביום 12.8.2019 הורה בית המשפט לעותרת כי "תבהיר בתוך יומיים אם פנתה לעיתונאי כלשהו או לכל אמצעי תקשורת בעניין נשוא ההליכים המשפטיים, או בדבר עניינים הנוגעים לצנעת חייו של המבקש או לצנעת חייה של הקטינה (בתם של העותר והמשיבה-ע'ב'). ההבהרה תגובה בתצהיר" (להלן: ההבהרה). כבר למחרת, ביום 13.8.2019, הודיע ב"כ העותרת לבית המשפט כי מאחר שמדובר בתקופת פגרה אין באפשרותו להחתים את העותרת על תצהיר, לא כל שכן בסד הזמנים שנקבע לכך, וביקש להסתפק באמור בתגובה מטעמה לבקשה לצו מניעה – ולחלופין ליתן לעותרת ארכה בת שבועיים להגשת התצהיר. בתוך כך הבהיר ב"כ העותרת, כי "אין ולא תתאפשר חשיפת שמה של הקטינה או של מי מהצדדים באמצעי תקשורת, שכן ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה הם חסויים". המשיב מצידו עתר ביום 15.8.2019 למתן פסק דין בהעדר הגנה בבקשה לצו מניעה, משהעותרת לא הגישה את ההבהרה כנדרש ממנה. בו ביום קבע בית המשפט כי הוא נעתר לבקשה לצו מניעה, "מבלי להידרש לשאלה אם היתה כוונה לפעול לפרסום האמור", והורה למשיב להגיש פסיקתה לחתימה; בד בבד, באותה החלטה ניתנה לעותרת ארכה להגשת ההבהרה עד ליום 10.9.2019. לנוכח האמור, המשיב הגיש לבית המשפט פסיקתה בזו הלשון: "1. ניתן בזאת צו המורה למשיבה להימנע מכל פעולה ו/או פעילות (במישרין ו/או בעקיפין) שיש בה כדי לפרסם ו/או להיות בקשר עם גורמים עיתונאיים ו/או פרסומיים ו/או תקשורתיים ו/או כיוצ"ב אודות כל עניין ו/או פרט ו/או מידע הקשור בצורה כלשהי לדיונים ו/או להליכים ו/או לפרטים נשואי ההליכים המתנהלים בפני בימ"ש נכבד זה בעניין הנוגע לצדדים. 2. המשיבה תפעל לאלתר אצל כל גורם עמו הייתה בקשר – לרבות מגזין 'נשים' ו/או הגב' צופית גרנט כדי לבטל ולמחוק כל פרט ו/או מידע ו/או כיוצ"ב שנמסר אליהם בעבר מצדה, במישרין ו/או בעקיפין". (להלן: הצווים). ביום 25.8.2019 אישר בית המשפט את הפסיקתה – והחלטה זו היא שעומדת כאמור במוקד העתירה המונחת לפנינו. 4. ההבהרה הוגשה לבסוף ביום 15.9.2019, שאז הצהירה העותרת כי אין בכוונתה לפרסם בתקשורת דבר הנוגע לצנעת חייהם של המשיב ושל בתם המשותפת; ואולם העותרת הוסיפה וציינה כי "פנתה ובדעתה להמשיך ולפעול אצל כל גורם אפשרי על מנת לבטא את מצוקתה ואת כאבה ואין ולא יכולה להיות כל דרך מצד המבקש (המשיב-ע'ב') למנוע ממנה לשתף את מצוקתה האישית. למותר לציין כי אין ולא תתאפשר כל חשיפה או פרטים מזהים של הקטינה או של המבקש". עוד בגדר ההבהרה, העותרת הלינה על עצם אישור הפסיקתה – ובפרט נטען כי הצווים ניתנו על ידי בית המשפט בחוסר סמכות. בהמשך לכך, בהחלטת בית המשפט מאותו יום נקבע כי "ככל שמבוקש לבטל את הצו, יש להגיש בקשה נפרדת". בקשה כאמור אמנם הוגשה על ידי העותרת, ואולם ביום 6.11.2019 הבהיר בית המשפט לענייני משפחה כי "את הבקשה לביטול הצו יש להגיש כתובענה נפרדת, שכן תיק זה כבר נסגר". או אז הגישה העותרת תביעה נפרדת לביטולם של הצווים (תמ"ש 5806-12-19), אלא שלאחר דיון שהתקיים ביום 11.3.2020 ביקשה העותרת למחוק את ההליך – משהתרשמה לדבריה כי הליך זה לא יוביל לתוצאה המבוקשת; וביום 15.3.2020 הורה בית המשפט על מחיקת התובענה כמבוקש. הטענות בעתירה 5. הסעד המבוקש בעתירה הוא ביטולם של הצווים, כאשר לגישתה של העותרת אלה ניתנו בלא שקוים הליך משפטי ראוי ותוך פגיעה בזכויותיה הדיוניות והמהותיות. לטענת העותרת הבקשה לצו מניעה הוגשה ונוהלה באופן שגוי מראשיתו: ככל שבקשה זו הוגשה כהליך עצמאי, הרי שכלל לא ניתנה לעותרת הזכות להגיש כתב הגנה, לא צורף לכתב התביעה תצהיר כמתחייב, ולא נשמעו עדויות; לחלופין, וככל שהבקשה הוגשה במתכונת של סעד זמני, אזי הליך זה אף הוא לא התנהל בהתאם למתכונת הקבועה בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ובית המשפט כלל לא נדרש לתנאים למתן סעד זמני הקבועים בתקנות. עוד נטען כי הצדדים השלישיים הנזכרים בצווים (מגזין "נשים" והגב' צופית גרנט) לא צורפו כצד להליך הגם שהינם צדדים דרושים, וכי בית המשפט לענייני משפחה אינו הערכאה המתאימה לדון בבקשה לצו מניעה והצווים ניתנו על ידו בחוסר סמכות עניינית. העותרת מוסיפה כי מדובר בצווים גורפים ולא מידתיים, הטומנים בחובם "פגיעה אנושה בזכויותיה הבסיסיות כאדם"; והיא מדגישה כי הצווים כפי שנוסחו אוסרים עליה לשוחח על חייה האישיים עם כל גורם באשר הוא – לרבות בני משפחה, גורמים טיפוליים ואפילו בא-כוחה – ולמעשה מונעים ממנה לעבד את האירועים הקשורים בסכסוך עם המשיב ולהשתקם מהם. דיון והכרעה 6. לאחר עיון בעתירה על נספחיה, ניכר כי דינה להידחות על הסף אף מבלי להידרש לתגובת המשיב – וזאת בראש ובראשונה מחמת קיומו של סעד חלופי. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין של ערכאות השיפוט המוסמכות (בג"ץ 8004/18 פלוני נ' בית משפט לענייני משפחה תל אביב (12.11.2018); בג"ץ 2271/18 פלוני נ' פלונית, פסקה 1 (9.4.2018)); ולא מצאנו כי המקרה הנדון נופל לגדרו של אחד החריגים לכלל זה – שבהם מדובר בהחלטה המגלה שרירות קיצונית, חריגה ממשית מסמכות או פגיעה בולטת בעיקרי הצדק הטבעי (בג"ץ 3697/20 הילמן נ' נגיד בנק ישראל, פסקה 5 (29.6.2020); בג"ץ 3072/20 גרינצייג נ' בית המשפט המחוזי בירושלים, פסקה 3 (17.5.2020); בג"ץ 6786/19 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (11.11.2019)). הגם שהעותרת מנסה לשוות לעתירתה נופך עקרוני, טענותיה הן בעלות אופי ערעורי גרידא וכבר בשל כך אין להן מקום בגדרו של הליך זה; וככל שסברה העותרת כי נפלו פגמים בהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה, היה עליה לנקוט בהליך מתאים בפני הערכאה המוסמכת. מבלי להביע עמדה בשאלת סיכוייו של הליך זה אם היה מוגש, יצוין כי עניינם של הצווים בהליכים המשפטיים שמנהלים הצדדים בבית המשפט לענייני משפחה, שכידוע הם חסויים מעצם טבעם וממילא אסורים בפרסום. אם לא די באמור, העותרת הגישה את עתירתה רק כעבור כשנה מעת שבית המשפט לענייני משפחה נעתר לבקשה לצו מניעה, וזאת בלא לבאר את פשרו של השיהוי הממושך, וגם בכך לוקה העתירה. 7. סוף דבר, אנו מורים על דחיית העתירה על הסף. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ח באלול התש"ף (‏17.9.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 20045130_G01.docx זפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1