פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 4513/04
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 4513/04
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט י' עדיאל
המערער:
פיראס ג'עברי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 12.5.04, בתיק פ' 206/03, שניתן על ידי כבוד השופט ע' חבש
תאריך הישיבה:
ה' בתשרי תשס"ה
(20.9.2004)
בשם המערער:
עו"ד אחמד עואודה
בשם המשיבה:
בשם שירות המבחן:
עו"ד תמר פרוש
גב' צביה טרייטל
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובעובדותיו הודה המערער, נטען, כי באחד מימיו של חודש אוגוסט 1998 הציעו שניים – זוהיר חיג'אווי ואיאד עוויסאת – למערער, לירות ברגלו של המתלונן, ובתמורה ישולם לו סכום של 10,000 ₪. המערער נענה לאתגר, והגיע לביתו של הקורבן כשהוא מזוין באקדח שמסרו לו אלה אשר שכרו את שרותיו. משהתברר למערער כי המתלונן אינו נמצא בביתו, הוא עזב את המקום, אולם חזר ביום המחרת, וכאשר הבחין במתלונן הוא ניגש אליו, הצמיד את האקדח לרגלו, וירה כדור אחד לעבר ירכו השמאלית. כתוצאה מכך אושפז המתלונן בבית חולים, ולאחר שחרורו משם נותר מרותק לביתו במשך חודשים רבים.
כאמור, הודה המערער בעובדות שיוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בביצועה של עבירת חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין. לאחר שלבית המשפט הוגש תסקיר של שרות המבחן והצדדים טענו לעונש, נגזרו למערער 4 שנות מאסר, 24 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 500 ₪, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 15,000 ₪.
הערעור שבפנינו מופנה כנגד חומרת העונש. נטען, כי העבירה בוצעה לפני 6 שנים, ולולא הודאת המערער בחקירתו, ספק אם היתה מתגלה זהותם של אלה שיזמו את החבלה במתלונן. כן נטען, כי המערער נגרר למעשה על ידי אחרים, בוגרים ממנו, ומאז לא חזר לחטוא בפלילים. בא-כוח המערער הפנה גם לגילו הצעיר של שולחו, והצורך לשים את הדגש על האפיק הטיפולי ולהעדיפו על זה העונשי.
נתנו את דעתנו לנימוקי הערעור שבכתב, ולטיעונו של בא-כוח המערער על-פה, אולם לא מצאנו מקום להתערבותנו בעונש. המערער, חרף גילו הצעיר, הורשע בעבר בביצוען של מספר עבירות, ובחודש אוגוסט 2000 אף נגזר לו מאסר ממש. אולם זה אינו העיקר בתיק זה, אלא העובדה שהמעשה בגינו הורשע המערער הפעם מלמד על עליית מדרגה בחומרתם של המעשים להם הוא מוכן לתת את ידו. הוא הסכים לירות ולפצוע אדם מטווח קרוב תמורת סכום כסף שהובטח לו, ובכך יש כדי ללמד על ערכיו והשקפת עולמו וגם על הסכנה הנשקפת ממנו לציבור. מנקודת מבט זו אין בעונש שנגזר למערער פן כלשהו של חומרה, אדרבא, כדי להילחם בתופעת האלימות הגואה, אפשר והיה מקום להחמיר עם המערער אף יותר משעשה בית המשפט המחוזי.
מכאן החלטתנו לדחות את הערעור, ואנו נוהגים כך גם ביחס לתקופת המאסר על-תנאי שנגזרה למערער, הואיל ולנוכח הסכנה הרבה הנשקפת ממנו, נדרש עונש משמעותי במיוחד כדי להרתיעו.
ניתן היום, ה' בתשרי תשס"ה (20.9.2004).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04045130_O04.doc/שב
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il