ופא אבו תקפה נ. שר הביטחון

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4512/21 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת י' וילנר העותרות: 1. ופא אבו-תקפה 2. עמותת "גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע" נ ג ד המשיבים: 1. שר הביטחון 2. מתאם פעולות הממשלה בשטחים 3. מינהלת התיאום והקישור עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרות: עו"ד מונא חדאד בשם המשיבים: עו"ד אילנית ביטאו פסק-דין השופט נ' סולברג: העותרת 1, ופא אבו תקפה, תושבת ארעית בישראל, ביקשה לבקר את אמה החולה והקשישה ברצועת עזה, יחד עם ארבעת ילדיה הקטינים. את בקשתה הגישה לראשונה ביום 8.4.2021, וזו נדחתה ביום 11.4.2021, בהתאם למדיניות שהיתה נהוגה באותו זמן, מחמת הסגר שהוטל בעת ההיא על רצועת עזה – על-פי הנחיית שר הביטחון (החל מחודש מרץ 2020) – כחלק מצעדי ההתמודדות שנקטה מדינת ישראל, למניעת התפשטות נגיף הקורונה. ביום 28.4.2021 פנתה ופא פעם נוספת, ביקשה לבחון את בקשתה מחדש, וביום 5.5.2021 צֵירפה גם אישור 'תו ירוק' המעיד על התחסנותה מפני הנגיף (אישור שלא צורף לבקשתה המקורית). דא עקא, סמוך לאחר הגשת הבקשה, החל סבב לחימה מול רצועת עזה – מבצע 'שומר החומות' – שהתחולל מיום 9.5.2021 ועד יום 21.5.2021, במהלכו נסגרו המעברים לרצועת עזה באופן מוחלט. בעקבות זאת, נדחתה ביום 12.5.2021 בקשתה של ופא פעם נוספת. בתום סבב הלחימה נבחנה המדיניות מחדש, והמעברים החלו להיפתח בהדרגה. כך, בין התאריכים 14.6.2021-25.5.2021, ועל-פי המדיניות שנהגה באותם ימים (על יסוד הערכות המצב הביטחוניות והנחיות הדרג המדיני), התאפשרה כניסה של תושבי עזה לישראל ולאיו"ש, לצורך טיפולים רפואיים דחופים בלבד, ואילו כניסת ישראלים לרצועת עזה התאפשרה, רק במקרים שבהם מדובר היה במשפחות חצויות, או לצורך השתתפות בהלוויה של קרובי משפחה מדרגה ראשונה. נוכח 'ריכוך' ההנחיות, ופתיחתם המחודשת של המעברים, גם אם באופן חלקי, פנתה ופא פעם נוספת, ביום 26.5.2021, וביקשה כי בקשתה תיבחן מחדש. מאחר שבאותם ימים התאפשרה יציאה לצורך השתתפות בהלוויה בלבד, ולא לביקור של קרוב משפחה חולה, נדחתה הבקשה פעם נוספת, בהחלטה מיום 1.6.2021. ביום 20.6.2021, הוחלט לצמצם עוד את המגבלות, ולאפשר לישראלים לעבור לרצועת עזה, גם לצורך ביקור של קרובי משפחה מדרגה ראשונה, החולים במחלה קשה או סופנית. בהתאמה, התאפשר גם מעבר של תושבי רצועת עזה לישראל ולאיו"ש, לצורך האמור. ביום 27.6.2021, חלף פנייה מחודשת למשיבים נוכח שינוי המדיניות (המאפשר לכאורה את אישור הבקשה של ופא), פנתה ופא בעתירה לבית משפט זה, היא העתירה דנן, ובגדרה ביקשה כי נורה למשיבים לבוא וליתן טעם "מדוע לא יחזרו בהם מהחלטתם מיום 1.6.2021 ויאשרו את בקשתה [...] לקבל היתר כניסה לרצועת עזה, לצורך ביקור אמה החולה והקשישה", ומדוע לא "יבטלו את המדיניות החלה בימים אלה על אופן הפעילות של מעבר ארז והמונעת בחינת ואישור בקשות לכניסה ויציאה מרצועת עזה לצרכים הומניטריים שהתאפשרו בעבר, ביניהן ביקורי חולים". בד בבד, ביקשה ופא כי העתירה תיקבע לדיון דחוף, נוכח אופייה ההומניטארי. אציין, כי לראשונה פנתה ופא לבית המשפט ביום 24.6.2021, במסגרת בג"ץ 4455/21 אלמנס נ' שר הביטחון, אך נקבע, נוכח כריכת עניינה של ופא (שהוגדרה שם כעותרת 2), יחד עם עניינה של עותרת נוספת, כדברים האלה: "נוכח הנסיבות העובדתיות הייחודיות לכל אחת מהעותרות 1 ו-2 – כמו גם עילות הדחייה השונות של בקשותיהן (נספחים 4 ו-11 לעתירה) – לא היה מקום לכרוך את עניינן בעתירה אחת [...]. משכך, העותרות יודיעו עד יום א', 27.6.2021, האם ברצונן לתקן את העתירה הנוכחית, כך שזו תדון רק בעניינה של אחת מהן. כמובן, אין בכך כדי למנוע מרעותה לעתור לבית משפט זה בהליך נפרד". בעקבות החלטה זו, החליטו העותרות לתקן את העתירה, כך שופא תגיש עתירה נפרדת, היא העתירה דנן. אכן, כאמור, זו הוגשה ביום 27.6.2021. עם הגשת העתירה העדכנית, הורתה השופטת ע' ברון כי העתירה תיקבע לדיון לפני הרכב עד יום 4.8.2021, וכי תגובת המשיבים תוגש עד 48 שעות קודם לכן. בהתאם, נקבע דיון בעתירה ליום 4.8.2021. ביום 6.7.2021 הוגשה "הודעת עדכון מטעם העותרות ובקשה להקדמת מועד הדיון". במסגרת זו צוין, כי ביום 1.7.2021 הבהירה ב"כ המשיבים לב"כ של ופא, כי "המדיניות בדבר כניסת אזרחים ישראלים לרצועת עזה לצורך ביקורי חולים השתנתה, כך שתתאפשר כניסה לביקורים אלה". בהתאם, התבקשה ופא להגיש את בקשתה מחדש, בצירוף דוח רפואי עדכני. עוד צויין, כי נוכח הדברים האלה, הוגשה כבר באותו יום בקשה חדשה, והתבקש ליתן בה החלטה בהקדם האפשרי; לכל המאוחר עד יום 5.7.2021. משחלף מועד זה, ומשעדיין לא נתקבלה החלטה, חרף מצבה הרפואי הקשה של האם, אין מנוס מלפנות בבקשה להקדמת מועד הדיון. עמדת המשיבים הובאה בגוף ההודעה והבקשה, בזו הלשון: "המשיבים יבקשו לעדכן כי בהתאם לעדכון בקריטריונים בעת הזו, בקשת העותרת לכניסה לעזה לצורך ביקור אמה החולה הוגשה ביום חמישי האחרון, 1.7.2021, ונמצאת כעת בטיפול גורמי המשיבים (יוזכר כי ימים 2-3.7.2021 היו שישי-שבת). בשים לב לנסיבות, המשיבים עושים כל מאמץ על מנת לקבל החלטה בעניינה של העותרת מוקדם ככל האפשר. מכל מקום, המשיבים לא יתנגדו לבקשת העותרת להקדמת מועד הדיון בהתאם ליומנו של בית המשפט הנכבד". נוכח ההסכמה, הוקדם הדיון ליום 14.7.2021. ביום 12.7.2021 פנו העותרות בהודעת עדכון נוספת, ובמסגרתה ביקשו להורות על "מחיקת העתירה, ביטול הדיון, פסיקת הוצאות והחזר אגרה". תחילה צוין, כי ביום 8.7.2021 אושרה כניסתה של ופא לבדה לרצועת עזה, ללא ארבעת ילדיה. זאת "על רקע אי עמידה בקריטריונים", שכן הותרה כניסה של קרובי משפחה מדרגה ראשונה של חולים, בעוד שילדיה של ופא הם בדרגת קרבה שנייה (נכדיה של האם החולה). נוכח זאת, צוין כי נעשתה פנייה נוספת למשיבים, כבר באותו יום, ובה נטען כי כניסת הילדים אינה בקשה עצמאית לביקור הסבתא, כי אם בקשה לכניסתם כנלווים לופא, בעת ביקורה-שלה את אמה החולה. הודגש, כי "הסירוב לאפשר ל[ופא] להיכנס עם ילדיה, במיוחד בנה הקטן בן ה-4 שנים, תסכל את אפשרות כניסתה לביקור אמה החולה". בעקבות פנייה זו, כך העותרות, הוחלט ביום 11.7.2021 לאפשר לופא להיכנס לרצועת עזה, למשך 3 ימים, בליווי ילדיה, תוך שצוין כי בקשת הילדים אושרה גם היא – "לפנים משורת הדין". העותרות הוסיפו, כי בעקבות החלטה זו נכנסו ופא וילדיה לרצועת עזה, ועל כן, התבקש להורות על מחיקת העתירה, ועל ביטול הדיון שנקבע בה. לצד זאת נטען, כי מדיניות התנועה המצמצמת מרצועת עזה ואליה, על שינוייה התכופים, לא פורסמה כנדרש, ועל כן, התבקש להורות על חיוב המשיבים בהוצאות, ועל החזר אגרה בהתאם לתקנות. בעקבות האמור בהודעת העדכון מטעם העותרים, בוטל הדיון בעתירה, ונקבע כי המשיבים יגישו תגובה לבקשה לפסיקת הוצאות והחזר האגרה. בתגובתם טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות, בהעדר הצדקה לחייבם בהוצאות. לחלופין נטען, כי גם אם ימצא בית המשפט לנכון לפסוק הוצאות, הרי שיש להעמידן על הצד הנמוך. תחילה נטען, כי העתירה הוגשה בחלוף כחודש-ימים מהמועד שבו ניתנה ההחלטה האחרונה בעניינה של ופא, ומספר ימים לאחר השינוי האחרון שחל במדיניות הכניסה והיציאה מרצועת עזה. נטען אפוא כי "לו פנתה העותרת למשיבים לפני הגשת העתירה, ובהתחשב בחלוף הזמן ושינוי הנסיבות המשמעותי שחל באותה תקופה, מצופה היה כי תעשה כן, מן הסתם ניתן היה לייתר עתירה זו"; משלא נעשה כן, נטען כי "עניין זה ודאי אינו לפתחם של המשיבים". המשיבים מוסיפים, כי גם לאחר הגשת העתירה, ומשפנתה העותרת בבקשה חדשה, הרי שזו נבחנה, לאחר מאמצים רבים מצד המשיבים, במהירות ובהקדם, ואושרה בתוך 5 ימי עבודה בלבד; גם בקשתה לעיון מחדש בעניינם של ילדיה הקטינים, אושרה בתוך 2 ימי עבודה בלבד. עוד טוענים המשיבים, כי הצמצום האחרון שנעשה במדיניות הגבלת המעברים, אשר אִפשר יציאה לעזה גם לצורך ביקור קרוב משפחה מדרגה ראשונה של חולה, נעשה עוד קודם להגשת העתירה, כך ש"ניכר כי לא מדובר בעתירה שהניעה את המשיבים לחזור בהם מהחלטה קודמת, אלא שינוי במדיניות שנעשה במנותק מכל הליך משפטי". לבסוף נטען, כי העתירה התייתרה מבלי שנדרש לדון בה לגופה, ומבלי צורך בהכרעה שיפוטית מנומקת; וכי העותרים לא הביאו ראיות, ולמעשה לא מסרו כל פירוט לגבי ההוצאות שנדרשו להוציא בקשר עם הגשת העתירה. נוכח כל זאת, נטען כי לא קמה הצדקה להורות על חיוב המשיבים בהוצאות, ומכל מקום, גם אם ימצא מקום לכך, הרי שיש להעמידן על הצד הנמוך. תחילה, כבקשת העותרות – העתירה נמחקת בזאת. אשר לבקשה לחייב את המשיבים בהוצאות – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מזה ומזה, ואת מכלול הנסיבות שלעיל, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. הכללים לעניין פסיקת הוצאות הותוו זה מכבר, במסגרת בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217 (1994). כפי שנקבע באותו עניין, בטרם הכרעה בבקשה לפסיקת הוצאות, על בית המשפט לבחון את העניין שלפניו בשני שלבים נפרדים. תחילה עליו לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה; האם העותר לא הזדרז בפנייתו לבית המשפט, בטרם מיצוי הליכים כנדרש; האם היה שיהוי בהגשת העתירה; והאם עצם הגשת העתירה היא אשר הביאה לשינוי ההחלטה, ולמתן הסעד שהתבקש בה. אם נמצא כי השלב הראשון מתקיים, ניתן לפנות לשלב השני, הכולל שורה של שיקולים שאותם יש לבחון, עובר להכרעה לגבי גובה ההוצאות, בהם: השלב שבו מצוי ההליך בעת הגשת הבקשה למחיקת העתירה, אם קודם לקיום דיון, ובטרם ניתן צו על-תנאי, או שמא לאחר מכן; היקף העבודה שהושקעה בהכנת העתירה, כעולה מן החומר המצוי לפני בית המשפט; המאמצים שעשה העותר, בהשתדלותו אצל המשיב, בשלב שקדם להגשת העתירה; ועוד כיוצא באלה. בענייננו נראה כי העותרות אינן צולחות כבר את השלב הראשון האמור, וממילא לא קמה הצדקה לפסוק הוצאות לטובתן. גם אם אניח, כי היתה הצדקה בהגשת העתירה במועד שבו הוגשה, נוכח סירוב המשיבים, פעם אחר פעם, לאפשר את יציאתה של ופא לרצועת עזה; גם אם אוסיף ואניח, כי ופא לא נדרשה למצות הליכים פעם נוספת קודם להגשת העתירה, וכי לא דבק שיהוי במועד שבו הוגשה; הרי שמשעה שההגבלות צומצמו עוד ביום 20.6.2021, כך שהחל ממועד זה התאפשר מעבר של ישראלים לרצועת עזה לצורך ביקור של קרובי משפחה מדרגה ראשונה, החולים במחלה קשה או סופנית, ברי כי לא העתירה – אשר הוגשה ביום 27.6.2021 – הביאה לשינוי ההחלטה, ולמתן הסעד שנתבקש בה; שינוי הנהלים שהוחל בו עוד קודם לכן, הוא אשר הביא לכך. במצב דברים זה – דין הבקשה לפסיקת הוצאות להידחות. אעיר, כי המשיבים לא התייחסו בתגובתם לטענת העותרות, כי השינויים התכופים שנעשים במדיניות התנועה המצמצמת מרצועת עזה ואליה, לא פורסמו כנדרש, ומשכך, פניותיה של ופא נעשו בדרך של ניסוי וטעייה, שוב ושוב, עד אשר פקעה סבלנותה, והיא בחרה לפנות בעתירה לבית משפט זה. אמנם, יש להניח, כי לוּ היתה ופא יודעת על אודות שינוי המדיניות האחרון, שנכנס לתוקף, כאמור, כשבוע-ימים קודם להגשת העתירה, היתה שבה ופונה למשיבים, כפי שעשתה מספר פעמים קודם לכן. ניתן לסבור אפוא, כי אם היו המשיבים מפרסמים את שינוי המדיניות 'בזמן אמת', לא היתה מוגשת העתירה, והיו נחסכים זמן ומשאבים יקרים מכל הנוגעים בדבר. ברם, לא מצאתי כי עניין זה מצדיק פסיקת הוצאות לטובת העותרות. זאת בין אם מן הטעם שעליו עמדתי לעיל, בין אם מחמת העובדה כי פנייתה האחרונה של ופא למשיבים נעשתה כחודש-ימים קודם להגשת העתירה, וזאת על אף שניתן היה לצפות כי יֵערכו שינויים מסויימים במדיניות ההיתרים בתוך אותו חודש, בהינתן הזמן שחלף מאז תום סבב הלחימה ומבצע 'שומר החומות'. ממילא, היה מקום לפנייה נוספת למשיבים, עובר להגשת העתירה. אמנם, מקרה זה, בנסיבותיו הספציפיות, אינו מצדיק חיוב בהוצאות, אך הוא 'מציף' סוגיה מסוימת, שיש לתת עליה את הדעת. המשיבים ישקלו אפוא, לעתיד לבוא, לפרסם את השינויים שנעשים בסטטוס ההרשאות, ב'זמן אמת', ובאופן ברור, בדרך שתהא גלויה, שמישה וידועה לציבור. העתירה נמחקת אפוא בזאת, בלא צו להוצאות; החזר אגרה בהתאם לתקנות. ניתן היום, ‏כ"ג באב התשפ"א (‏1.8.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 21045120_O04.docx פ ג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1