פלוני נ. פלוני

6 1 בבית המשפט העליון ע"א 4494/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 20.6.2022 בתמ"ש 36604-04-16 שניתנה על ידי כבוד השופט א' שני בשם המערער: עו"ד נדב יריב פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט א' שני) מיום 20.6.2022 בתמ"ש 36604-04-16 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. הצדדים הם בני זוג לשעבר, שבעניינם מתנהלים מזה כעשור הליכים שונים בבית המשפט לענייני משפחה. ההליך נושא הערעור דנן עניינו תביעה כספית שהגישה המשיבה נגד המערער, אשר מתגורר בלטביה, בחודש אפריל 2016. ביום 6.7.2016 קיבל המותב את התביעה בהיעדר הגנה ובהיעדר התייצבות של המערער או מי מטעמו. כחמש שנים וחצי לאחר מכן, ביום 19.1.2022, הגיש בא-כוח המערער ייפוי-כוח מוגבל במסגרת ההליך, שלפיו המערער ממנה אותו ועורכי דין נוספים ממשרדו "אך ורק לצורכי הגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה בתמ"ש 36604-04-16, ולמטרה זו בלבד". עוד הובהר כי בא-כוח המערער לא יהיה רשאי לקבל כתבי בי-דין בשמו או עבורו, "ובכלל זה משרדו של בא כוח[ו] אינו ולא יהווה כתובת להמצאת כתבי בי דין עבור[ו]". על רקע זה ביקש בא-כוח המערער גישה להליך במערכת "נט המשפט". ביום 23.1.2022 דחה המותב את בקשת הגישה להליך – בציינו כי מייפוי-הכוח "יכול ומשתמע כי לא ישמש כתובת למסירה בשום הליך" – אך הבהיר כי המערער מורשה לעיין בתיק בעצמו. למחרת הגיש בא-כוח המערער ייפוי-כוח מתוקן, שבו הובהר כי אין מניעה להמציא לו כתבי בי-דין הנוגעים לבקשה שהוא מתעתד להגיש "אלא אך בעניינים אחרים ותיקים אחרים". ביום 25.1.2022 הורה המותב למשיבה להגיב להודעה. ביום 30.1.2022 הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין וטען, בין היתר, כי המשיבה לא המציאה לו את כתב התביעה כדין. המותב דחה את הבקשה ביום 31.1.2022, בציינו כי התצהיר שתומך בבקשת המערער לא נערך כדין וכי נראה שהמערער ידע על פסק הדין "לפחות בשנת 2020". ביום 8.2.2022 הגישה המשיבה תגובה להודעה בעניין ייפוי-הכוח של המערער, וטענה, בין היתר, כי ייפוי-הכוח המוגבל נועד לסרבל את ההליך ולמנוע מסירת כתבי בי-דין לבאי-כוחו. בהמשך אותו היום הורה המותב על קביעת דיון בנושא – אשר התקיים ביום 20.2.2022, ללא התייצבות מטעם המערער. בהחלטה שניתנה בתום הדיון קבע המותב כי יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין, וזאת הן מכיוון שהמערער ובא-כוחו לא התייצבו לדיון והן מכיוון שהבקשה צריכה להתברר במסגרת תובענה נפרדת. כמו כן ציין המותב, בעקבות דברי בא-כוח המשיבה בדיון, כי שאלת המסירה "כמעט ואיננה מוטלת בספק שעה שמבין אני כי אפילו בית המשפט בלטביה אישר דבר הידיעה וביצוע המסירה, גם את אכיפתו של פסק הדין". לבסוף חייב המותב את המערער בהוצאות המשיבה בסך 3,500 ש"ח. למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 8.3.2022 הגיש בא-כוח המערער הודעה בה ציין, בין היתר, כי לא ידע על הדיון מיום 20.2.2022 ולא קיבל זימון אליו. ביני לביני, ביום 8.2.2022 הגיש המערער בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 31.1.2022 (רמ"ש (מחוזי ת"א) 18012-02-22) – אשר התקבלה ביום 22.3.2022 תוך שנקבע כי התביעה לא הומצאה למערער כדין, בין היתר, מכיוון שהמשיבה לא ביקשה היתר להמצאה מחוץ לתחום. עוד נקבע כי המערער "ידע על פסק הדין זמן רב לפני שהגיש את בקשתו", אך חרף זאת אין מנוס מביטול פסק הדין שניתן בהליך. על רקע זה הוחזר התיק לדיון בפני המותב, וביום 23.3.2022 הגיש בא-כוח המערער הודעה המבהירה כי בשים לב לתנאים שנקבעו בייפוי-הכוח המוגבל, אין ביכולתו לייצג את המערער בשלב זה של ההליך. ביום 14.4.2022 התקיים דיון בהליך, שאף אליו לא התייצב המערער או מי מטעמו. בפתח הדיון מתועדות השורות הבאות בפרוטוקול: "כב' הש' שני: איך רוצים להתקדם, הרי ברור שמשחקים איתך. [בא-כוח המשיבה]: משחקים איתי, כב' הש' שני: ברור. [בא-כוח המשיבה]: זה בעדינות. אגב, כב' הש' שני: ברור." כמו כן ביקש בא-כוח המשיבה, בין היתר, ליתן צו מניעה האוסר על המערער לבצע דיספוזיציה בנכסים הרשומים על שמו. בתום הדיון נתן המותב החלטה שבה ציין: "סברתי בשעתו ונדמה לי שהדברים ברורים כרגע לכל מי שעיניו בראשו, שפועלו של [המערער] אינו אלא בקבלת התחמקות, ולא משעה שאין הוא יודע אלא בכוונת מכוון להתחמק מן הדין. נדמה לי שהדברים ברורים. כאשר עו"ד מגיש ייפוי כוח, מנהל ערעור, ואז הוא מודיע לבית המשפט שמרגע זה אין עם מי לדבר ונא לחפש את [המערער] בלטביה, הרי היה ברור מראש שכוונת הדברים הייתה להכביד ולהקשות על [המשיבה], נדמה לי שמדובר בעד כל מי שעיניו בראשו כמו שאמרתי, בהתנהלות דיונית שאינה בתום לב. [...] למעשה, תמרן [המערער] לתוך אותו מקום שבו הבה נתחיל מחדש, הבה נחפש אותי מחדש, אף שידעתי את הדברים כאמור עוד משנת 2016." נוכח האמור קבע בית המשפט כי המשיבה רשאית "לבצע מסירות כטוב בעיניה מחוץ לתחום", לרבות המצאה לעורך הדין שהודיע כי אין לו ייפוי-כוח לייצוג המערער. כמו כן נתן המותב צו מניעה שאוסר על המערער לבצע דיספוזיציה "בכל נכס הזכות שוות הכסף שיש לו בארץ ובחו"ל" (כך במקור), וחייב את המערער בהוצאות המשיבה בסך 3,000 ש"ח. לבסוף הבהיר המותב כי ככל שהמערער לא יתייצב לדיון הבא שייקבע בהליך, "יוחזר פסק הדין [...] על כנו". ביום 7.6.2022 הגיש המערער ייפוי-כוח הממנה את בא-כוחו לייצגו בהליך נושא הערעור דנן, ובהמשך אותו היום הגיש בקשה לפסילת המותב. זאת, על רקע ההתרחשויות בדיון מיום 14.4.2022 וההחלטה שניתנה בסופו, אשר לטענת המערער מעידות כי המותב פועל מתוך דעה קדומה נגדו. בתוך כך טען המערער כי יש טעם לפגם בכך שניתן בעניינו צו "מרווה" (Mareva) מבלי שקדמה לכך בקשה בכתב בצירוף תצהיר; מבלי שפורט באילו נכסים מחזיק המערער בחו"ל; ללא הוראה בדבר התחייבות עצמית או ערובה; ומבלי שנקבע דיון במעמד הצדדים בנוגע לצו. עוד הדגיש המערער כי צו המניעה ניתן טרם המצאת כתב התביעה (אשר הומצא ביום 30.5.2022), במועד שבו המערער עדיין לא היה כפוף לסמכותו של בית המשפט קמא. לטענת המערער, מכלול האירועים הללו מצדיק את פסילת המותב, ולכל הפחות את העברת ההליך למותב אחר מטעמים של מראית פני הצדק. עוד הלין המערער על התנהלות המשיבה לכל אורך ניהול ההליך, וטען כי לא ידע על ההתרחשויות בדיון מיום 14.4.2022 עד למועד שבו הומצא לו כתב התביעה, אשר הועבר לבא-כוחו יחד עם פרוטוקול הדיון. המשיבה התנגדה לבקשת המערער, וביום 20.6.2022 התקיים דיון בנושא במעמד באי-כוח שני הצדדים, אשר טענו בעל-פה ביחס לבקשת הפסלות. בתום הדיון נתן המותב החלטה שבה קבע כי טענות המערער ממוקדות בהתרשמותו הסובייקטיבית ואינן מבססות עילת פסלות אובייקטיבית. עוד הדגיש המותב כי אינו מהרהר אחר החלטת בית המשפט המחוזי בעניין ביטול פסק הדין, ואולם אין בהכרעה זו "אלא את מה שיש בה, לאמור כי הכרעת בית המשפט המחוזי בדבר הצורך במסירה מחדש היא החלטה הנוגעת לדרכי מסירה ואין היא אומרת, מטוב ועד רע, בדבר דרכי התנהלותו של [המערער]". באופן ספציפי, כך הודגש, יש להבחין בין השאלה שעמדה בפני בית המשפט המחוזי – האם בוצעה מסירה כדין – ובין "עצם השאלה על ידיעת ההליכים", ובהקשר אחרון זה אין חולק שההליכים "לא 'נפלו' כעת על [המערער] 'כרעם ביום בהיר'". מכל מקום, המותב הדגיש כי השגות המערער על ההחלטות שניתנו בהליך, ובכלל זה טענותיו בנוגע לסמכותו של בית המשפט, אין מקומן בבקשת פסלות. באשר להתבטאות המותב לפיה המערער "משחק" במשיבה או בהליכים, הדגיש המותב כי דבריו "מביעים דעה על התנהלות לעת מסוימת" ואינם מקימים עילת פסלות, והוסיף: "מה גם [שהמערער] עצמו תרם לעניין, תוך שבא כוחו מציג ייפוי כוח שאינו נפוץ יחסית, רק לאותו דיון ספציפי שבשעתו הוצג לי ייפוי הכוח – מה שתרם לאווירה ולתחושה, אך אין בכך בסופו של יום, כאשר ייטענו הטענות שעדיין אינן נהירות לנו כלל ולא גולו כלל, כדי להביא לכך שדעתי ננעלה – לא היא." נוכח האמור דחה המותב את הבקשה לפסילתו תוך חיוב המערער בהוצאות המשיבה בסך 2,500 ש"ח. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 30.6.2022 הגיש המערער בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 14.4.2022 בעניין צו המניעה (רמ"ש (מחוזי ת"א) 65963-06-22), ובקשה זו עודנה תלויה ועומדת. כמו כן, המערער הגיש כתב הגנה בהליך ביום 28.6.2022. מכאן הערעור שלפניי. המערער חוזר על הטענות שהעלה בבקשת הפסלות, ומדגיש בפרט כי לא ידע על הדיון שהתקיים ביום 20.2.2022 ומשכך לא היה מקום לחיובו בהוצאות המשיבה. עוד נטען כי התבטאויות המותב במהלך הדיון מיום 14.4.2022 מהוות "קביעות מובהקות ונחרצות" ביחס למערער ומעידות על דעה קדומה לגביו. באשר לאמור בהחלטת הפסלות, המערער מלין על הקביעה כי הוא "תרם" בהתנהלותו לביקורת שהביע עליו המותב, ולגישתו לא נפל כל פגם בייפוי-הכוח המוגבל שהגיש. מכל מקום, כך המערער, העובדה שהמותב התייחס להתרחשויות קודמות שבין הצדדים – שלהן "אין קשר ל'עת המסוימת' הנוכחית" – מחזקת כשלעצמה את המסקנה כי הוא מחזיק בדעה קדומה. עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות, משלא עלה בידי המערער להוכיח חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב בהתאם לסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. טענות המערער נחלקות לשני מישורים עיקריים: האחד, השגות על החלטות שנתן המותב לאורך ההליך, ובפרט על צו המניעה שניתן ביום 14.4.2022; והשני, טענה כי התבטאויות המותב בדיון מאותו היום ובהחלטה שניתנה בסופו, מעידות על דעה קדומה ביחס למערער. באשר למישור הראשון: כפי שנפסק לא אחת, החלטות ביניים שניתנות לאורך ניהול ההליך – ובפרט החלטות הנוגעות למתן סעד זמני – אינן מקימות כשלעצמן עילת פסלות, ויש לבחון בכל מקרה לגופו אם התשתית הראייתית שבבסיס אותן ההחלטות והנימוקים שפורטו בהן, מעידים על "נעילת" דעתו של המותב (ראו, למשל: ע"א 3050/22 הוועד לשמירה על בתי הקברות המוסלמים בירושלים נ' עיריית ירושלים, פסקה 11 (2.6.2022); ע"א 8190/21 דהרי נ' לדרמן, פסקאות 15-11 (13.1.2022)). בענייננו, ההחלטה התמציתית שנתן המותב בעניין צו המניעה אינה כוללת קביעות עובדתיות או משפטיות מהותיות שיש בהן כדי להשפיע על המותב בבואו לדון בהליך, ודומה כי המערער אף אינו טוען כך אלא ממקד את טענותיו בהשגות על ההחלטה לגופה. הוא הדין ביחס להחלטות הקודמות שנתן המותב לאורך ניהול ההליך ואשר פורטו לעיל. לפיכך, טענות המערער בהקשר זה הן "ערעוריות" במהותן, ומקומן אינו בבקשת פסלות אלא בהליכי ערעור מתאימים – והמערער אכן הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 14.4.2022, אשר טרם הוכרעה. אף לא שוכנעתי כי המישור השני של טענות המערער – אשר מתמקד בהתבטאויות המותב מיום 14.4.2022 – מקים עילת פסלות בנסיבות העניין. אכן, ראוי שהשופט היושב בדין יתבטא תמיד באופן מתון, אך הבעת מורת רוח על התנהלות בעייתית של בעל דין או בא-כוחו אין בה, כשלעצמה, כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים (ראו והשוו: ע"א 782/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 12 (20.4.2021); ע"פ 3504/22 טראבין נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (22.6.2022)). בענייננו, הביקורת שהביע המותב על התנהלות המערער נבעה מהשתלשלות העניינים הבלתי-שגרתית בהליך, אשר פורטה לעיל בהרחבה. בשים לב להקשרם הכולל של הדברים, לא מצאתי כי יש בביקורת זו, או בעצם העובדה שהמותב התייחס להתרחשויות קודמות שאינן עומדות עוד להכרעתו, כדי להעיד על "נעילת" דעתו ביחס להמשך ניהול ההליך. מקובלת עליי הבהרת המותב לפיה התכוון להביע ביקורת באופן צופה פני עבר, בעניין התנהלות המערער "לעת מסוימת", וכי אין בכך כדי להשפיע על הטענות והסעדים שנתבקשו בהליך לגופו (ראו והשוו: ע"א 573/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (14.2.2022)). נוכח כל האמור, לא שוכנעתי כי בנסיבות הענין דנן קמה עילה לפסילת המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק. על כן הערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות בערעור. ניתן היום, ‏ו' באב התשפ"ב (‏3.8.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22044940_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1