עמישב שירותים בע"מ נ. מדינת ישראל משרד האוצר

6 1 בבית המשפט העליון ע"א 4483/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: עמישב שירותים בע"מ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - משרד האוצר ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בתל אביב-יפו בת"א 46377-02-15 שניתנה ביום 13.6.2021 על-ידי השופטת כ' לוי; תגובה לערעור מיום 2.8.2021 מטעם המשיבה בשם המערערת: עו"ד עודד גיל בשם המשיבה: עו"ד תמר צפדיה פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת כ' לוי) מיום 13.6.2021 בת"א 46377-02-15 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. המערערת, חברה העוסקת, בין היתר, באבטחה ובשמירה על גופים ציבוריים התקשרה בשנת 2002 עם המשיבה בהסכם למתן שירותי אבטחה למתקנים של משרד האוצר. בהתאם לתנאי ההסכם, הפקידה המערערת בידי המשיבה ערבות בנקאית על סך 2,000,000 ש"ח (להלן: הערבות הבנקאית). ההתקשרות בין המערערת והמשיבה הסתיימה בשנת 2012, ובין הצדדים התגלעה מחלוקת – המערערת טענה כי נותר לזכותה חוב שהמשיבה טרם סילקה, והמשיבה טענה כי המערערת לא עמדה בהתחייבויותיה בעניין תשלום שכר וזכויות סוציאליות לעובדי האבטחה שנשכרו (להלן: הפרת הזכויות הנטענת). המערערת הגישה תביעה נגד המשיבה בשל החוב הנטען (תא"ק 13746-07-12; להלן: ההליך הראשון), והצדדים הגיעו להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין (להלן: הסכם הפשרה). עם זאת, המשיבה לא השיבה למערערת את הערבות הבנקאית והאחרונה הגישה תביעה נוספת להשבתה (ת"א 28089-09-13; להלן: ההליך השני). בדיון שהתקיים ביום 21.1.2015 בפני המותב שדן בהליך השני (השופטת ט' לוי) הגיעו הצדדים להסדר דיוני (להלן: ההסדר הדיוני) שלפיו, בין היתר, המשיבה תגיש תביעה נגד המערערת בתוך 30 ימים; המערערת תפקיד ערבות כספית בקופת בית המשפט בסך של 1,000,000 ש"ח (להלן: הערבות הכספית); והערבות הבנקאית תושב למערערת. ביום 19.2.2015 הגישה המשיבה תביעה נגד המשיבה, הוא ההליך נושא ערעור זה (להלן: ההליך השלישי), בגין הפרת הזכויות הנטענת. הליך זה נותב לטיפולו של המותב הנוכחי (השופטת כ' לוי). ביום 24.2.2015 ומשלא הוגש דבר במסגרת ההליך השני, הורה המותב שטיפל בו על השבת הערבות הכספית לידי המערערת ועל סגירת ההליך השני, בהתאם להסדר הדיוני. בו ביום הגישה המשיבה הודעה במסגרת ההליך השני, בה טענה כי הגישה תביעה בהתאם להסדר הדיוני, אך זו נפתחה תחת מספר הליך חדש בהתאם להנחיית מזכירות בית המשפט. בעקבות זאת, ביום 26.2.2015 הורה המותב שטיפל בהליך השני על ביטול ההחלטה להשיב לידי המערערת את הערבות הכספית וקבע כי זו תשמש בתביעת המשיבה בהליך השלישי. עם זאת, בהמשך היום נתן המותב שטיפל בהליך השני החלטה נוספת שלפיה התברר לו כי הערבות הכספית כבר הוחזרה לידי המערערת, ולפיכך על הצדדים "לבוא בדברים ביניהם ובמידת הצורך [לעתור] בבקשות רלוונטיות". ההליך השלישי, שעניינו תביעת המשיבה בגין הפרת הזכויות הנטענת ותביעה שכנגד מטעם המערערת בגין נזקים נטענים בשל העיכוב בהשבת הערבות הבנקאית, החל להתברר בפני המותב הנוכחי. המשיבה הגישה בקשה להורות למערערת להפקיד את הערבות הכספית שהוחזרה לה, והמערערת התנגדה לכך בטענה שהמשיבה פועלת בניגוד להסכם הפשרה ובנוסף הפרה את ההסדר הדיוני בכך שפתחה הליך חדש ולא הגישה את תביעתה במסגרת ההליך השני. המותב דחה את בקשת המשיבה אך הוסיף כי תוכל להגיש בקשה חדשה בעניין בהמשך ההליך. ביום 27.10.2019 במסגרת תגובה שהגישה המשיבה לבקשת המערערת בעניין הליך גילוי מסמכים שהתקיים, ביקשה המשיבה, כסעד חלופי, כי בית המשפט יורה למערערת להפקיד את הערבות הכספית (להלן: בקשה מס' 30). ביום 26.11.2019 נתן המותב החלטה בבקשה מס' 30, אך לא התייחס לסוגיית הערבות הכספית. ביום 17.3.2021 התקיים דיון ובו ביקש המותב הסברים מדוע לא הופקדה הערבות הכספית. בין הצדדים התפתח דין ודברים בשאלה האם היה על המערערת להפקיד את הערבות הכספית בהליך השלישי או שיצאה ידי חובתה בכך שהפקידה את הערבות הכספית בהליך השני. כעולה מפרוטוקול הדיון, ב"כ המערערת הציע כי המשיבה תגיש בקשה בעניין והמערערת תגיב לבקשה. עוד עולה מפרוטוקול הדיון כי בהמשך אמר המותב לב"כ המשיבה "תגישי בקשה נוספת, מצדי היום אחרי יום העבודה, אחרי הדיון". בו ביום הגישה המשיבה בקשה להורות למערערת להפקיד את הערבות הכספית. למחרת, ביום 18.3.2021, התקיים דיון נוסף בהליך השלישי. בפתח הדיון ציין ב"כ המערערת כי יצא מהדיון הקודם "בתחושה מאד כבדה" שלפיה המותב נתן למשיבה "ייעוץ משפטי" אשר גרם לה להגיש בקשה בעניין הערבות הכספית וזאת אף שניתנו החלטות קודמות של המותב שבהן נמנע מלהורות למערערת להפקיד את הערבות הכספית. לכך השיב המותב כי ייתכן שלא הבין את בקשה מס' 30 בזמן אמת כאשר נמנע מלהורות על הפקדת הערבות הכספית, אך עם הכנת התיק להוכחות חזר ועיין בבקשה ובהקשרה על רקע ההליכים הקודמים שהתקיימו. לדברים אלה הגיב ב"כ המערערת כי הדבר "ברור לו" אך הוא ביקש להדגיש כי משנת 2015 המשיבה לא פעלה בעניין ורק בעקבות דברי המותב הוגשה הבקשה. לאחר דין ודברים זה התקיים דיון ההוכחות. ביום 25.3.2021 הגיבה המערערת לבקשה להורות על הפקדת הערבות הכספית וטענה כי דינה להידחות. ביום 1.6.2021 קיבל בית המשפט קמא את הבקשה להורות למערערת להפקיד את הערובה הכספית (להלן: ההחלטה מיום 1.6.2021). בית המשפט קבע כי ההליך השלישי הוא חליפו של ההליך השני וכי "אין חולק" שהמשיבה מילאה את חלקה בהסדר הדיוני, שכן הערבות הבנקאית הושבה למערערת והוגשה תביעה חדשה בתוך 30 ימים אשר קיבלה מספר חדש "משיקולי מזכירות בלבד". נוכח האמור, הורה המותב למערערת להפקיד את הערבות הכספית וחייב אותה בהוצאות המשיבה בסך של 30,000 ש"ח. ביום 11.6.2021 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב, וטענה כי בית המשפט העניק למשיבה "ייעוץ משפטי" בכך שהעלה מיוזמתו את סוגיית הפקדת הערבות הכספית, ובכך נוצר חשש ממשי למשוא פנים. עוד טענה המערערת כי החשש למשוא פנים התממש במסגרת ההחלטה מיום 1.6.2021 בה בית המשפט "הכריע למעשה את גורלה של התביעה שכנגד תוך דחיית חלק מטיעוני ההגנה של [המערערת] לתביעה העיקרית". זאת, לטענת המערערת, מאחר שהשאלה אם המשיבה קיימה את חלקה בהסדר הדיוני עומדת "במרכז התביעה שכנגד". ביום 13.6.2021 דחה בית המשפט קמא את בקשת הפסלות בקבעו: "דין הבקשה להידחות. אין בידי לקבל את טענת המבקשת על פיה לכאורה ביטאתי דעתי או גיבשתי דעתי ביחס לשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים או חלקן. עסקינן בהחלטה עניינית ומנומקת שאין כל מניעה לנקוט הליך בר"ע בהתייחס אליה. אשר על כן דוחה את הבקשה". מכאן הערעור שלפניי, בו חוזרת המערערת על טענותיה ומוסיפה, בין היתר, כי בית המשפט קמא ביטא "עמדה מוגמרת" בשאלת הפרת ההסדר הדיוני מצד המשיבה, שאלה שלפי המערערת עומדת "במרכז התביעה שכנגד" משום שיש בה כדי להוכיח כי המשיבה נהגה וממשיכה לנהוג בחוסר תום לב. עוד טוענת המערערת כי החלטת בית המשפט קמא בבקשת הפסלות אינה מנומקת ואינה עומדת בהוראת תקנה 129(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) לפיה החלטה שיפוטית "תכלול פירוט קצר של המחלוקות, ממצאי בית המשפט לגבי העובדות, השאלות המשפטיות הטעונות הכרעה, ההכרעה ונימוקיה באופן תמציתי". המשיבה סבורה כי דין הערעור להידחות. לגישתה, בקשת הפסלות מבוססת על דברי המותב בדיון שהתקיים ביום 17.3.2021, אך הוגשה בשיהוי רק לאחר מתן ההחלטה מיום 1.6.2021 במסגרתה נדחתה לגופה עמדת המערערת בעניין הערבות הכספית. לפי המשיבה, המותב כלל לא "ייעץ" לה להגיש בקשה בעניין הפקדת הערבות הכספית אלא שאל את הצדדים בנושא מאחר שהשתלשלות העניינים לא הייתה ברורה לו. עוד טוענת המשיבה כי מי שהעלה ראשון את ההצעה שהיא תגיש בקשה בעניין היה ב"כ המערערת עצמו. לבסוף טוענת המשיבה כי אין בהחלטה מיום 1.6.2021 כדי להכריע בתביעה שכנגד או בטענות ההגנה של המערערת אשר עוסקות בשאלות שונות מסוגיית הפקדת הערבות הכספית. עיינתי בטענות הצדדים על נספחיהן ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות. המבחן לפסילת שופט קבוע בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לא מצאתי כי נסיבות כאלה מתקיימות בענייננו. המערערת טוענת כי המותב "ייעץ" למשיבה להגיש בקשה להורות על הפקדת הערבות הכספית, ובכך הפגין משוא פנים נגד המערערת ומעורבות יתר במחלוקת בין הצדדים. כבר נפסק כי מעורבות מצד בית המשפט בהליך, בין היתר, בדרך של העלאת שאלות וכיוצא בזאת, אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות (ראו: ע"א 5406/20 מ.י שחם נדל"ן נ' ברשן, פסקה 23 (26.11.2020)). בענייננו, כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 17.3.2021, בית המשפט שאל שאלות בנוגע לערבות הכספית על-מנת להבהיר סוגיה שלא הייתה ברורה לו, ובכך אין כל פסול. כמו כן, ובניגוד לטענת המערערת, מפרוטוקול הדיון עולה כי ב"כ המערערת הוא זה שהציע שהמשיבה תגיש בקשה שאליה יוכל להתייחס. זאת ועוד: בית המשפט אף הבהיר את ההקשר שבו העלה את סוגיית הערבות הכספית נוכח טענות שהעלה ב"כ המערערת בדיון שהתקיים ביום 18.3.2021, וב"כ המערערת השיב בזמן אמת כי הדבר "ברור לו", ולא העלה טענות נוספות בעניין. רק לאחר שעמדת המערערת בנוגע לערבות הכספית נדחתה לגופה בהחלטה מיום 1.6.2021, הועלתה טענת הפסלות. תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מורה כי בקשה לפסלות שופט תועלה "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת". בבקשת הפסלות שהגישה טענה המערערת כי עיתוי הגשת הבקשה נובע "בין היתר" מכך שפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 17.3.2021 הועלה למערכת "נט המשפט" "רק לאחרונה". דא עקא שעיון במערכת "נט המשפט" מראה כי פרוטוקול הדיון נחתם ביום 20.4.2021 – זמן רב לפני שהמערערת הגישה את הבקשה. בנסיבות אלה, השיהוי בהעלאת טענת הפסלות מצדיק כשלעצמו את דחיית הערעור. למעלה מן הצורך יובהר כי טענתה השנייה של המערערת ולפיה בית המשפט קמא חרץ את גורל ההליך השלישי בהחלטה מיום 1.6.2021, אף היא אינה מבוססת. עיון בכתבי בי-הדין שהוגשו מלמד שהמחלוקת בהליך השלישי נסובה סביב הפרת הזכויות הנטענת שמייחסת המשיבה למערערת, וסביב הנזקים שבעיכוב השבת הערבות הבנקאית שמייחסת המערערת למשיבה. הקביעה שלפיה המשיבה עמדה בהסדר הדיוני אינה מכריעה בשאלות אלה. לטענת המערערת ההליך העיקרי הוכרע בהחלטה מיום 1.6.2021 משום שיש בה כדי לגרוע מטענתה לחוסר תום לב מתמשך בהתנהלות המשיבה. טענה זו מעוררת קושי שכן רב המרחק בין ההשלכות שהיא מייחסת לקביעת המותב בדבר עמידת המשיבה בהסדר הדיוני, ובין הכרעה בהליך השלישי כולו. אשר לטענת המערערת בדבר העדר הנמקה מספקת בהחלטה שניתנה בבקשת הפסלות – אכן עיון בהחלטה מעלה כי היא לא כללה התייחסות מפורשת לטענות המערערת ואף הנימוק לדחיית הבקשה נוסח בתמצית ובאופן כללי מדי. עם זאת, משעה שטענות שני הצדדים נבחנו במסגרת הערעור דנן והתברר כי לגופו של עניין לא קם חשש ממשי למשוא פנים – הפגם שנפל בהחלטה על שאינה מנומקת דיה, אינו יכול להצדיק את קבלת הערעור. מן הטעמים שפורטו, הערעור נדחה. עם זאת, בנסיבות העניין ובשים לב להנמקה החסרה בהחלטה על דחיית בקשת הפסלות – אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ד' באלול התשפ"א (‏12.8.2021). ה נ ש י א ה _________________________ 21044830_V07.docx אט מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1