פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 448/21 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת ע' ברון העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. פלונית עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד סוריקה בנצ'וק, עו"ד אבי קורנפלד פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום 4.1.2021, שבו התקבל ערעור שהגישה המשיבה 2 (להלן: המשיבה) על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בחיפה מיום 2.9.2020. 2. העותר והמשיבה הם בני זוג לשעבר שהתגרשו בחודש אפריל 2019. לבני הזוג שני ילדים משותפים, שניהם קטינים. אחד הקטינים מוכר על-ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה בדרגה של 50%, ועל כן משולמת עבורו קצבת נכות. 3. הצדדים ניהלו בבית הדין הרבני האזורי הליך הנוגע לפסיקת מזונות לקטינים. ביום 2.9.2020 ניתן כאמור פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בעניין זה, ובו נקבע, בין היתר, כי קצבת הנכות המתקבלת עבור אחד הקטינים תשמש לכל צרכיו, ואילו בגין הוצאותיו של הקטין השני ישלם העותר 1,200 שקלים בחודש. 4. המשיבה הגישה ערעור על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי לבית הדין הרבני הגדול, וזה קיבל כאמור את הערעור. בית הדין הרבני הגדול ציין כי הוא ממעט להתערב בפסיקת מזונות על-ידי בתי הדין האזוריים, משום שככלל בית הדין הרבני האזורי בודק היטב את הצרכים ואת ההכנסות של הצדדים. יחד עם זאת, בית הדין הרבני הגדול קבע כי קצבת הנכות המשולמת למשיבה על-ידי הביטוח הלאומי עבור הקטין אינה פוטרת את העותר מתשלום מזונות לבנו, וכי כספים אלה משמשים בפועל לטיפול ולקידום הקטין. בית הדין הרבני הגדול ציין כי לפי האמור בתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע-2010 (להלן: תקנות ילד נכה), גמלת הנכות נועדה לאפשר להורה המשמורן לנהל אורח חיים תקין, כאשר מטבע הדברים הטיפול בילד הזכאי לקצבה מייצר עומס לא שגרתי. במילים אחרות, כך קבע בית הדין הרבני הגדול, הגמלה היא תוספת על ההוצאות הרגילות הכרוכות בגידולו של כל ילד, והיא אינה באה במקום המזונות. לפיכך בית הדין הרבני הגדול חייב את העותר בתשלום נוסף של 1,000 שקלים בחודש בגין הקטין שעבורו מתקבלת קצבת הנכות, בנוסף לסכום שבו חויב בפסק דינו של בית הדין הרבני האזורי. 5. בעתירה שבפנינו טוען העותר כי בית הדין הרבני הגדול התערב בפסק דינו של בית הדין הרבני האזורי ללא עילה, מאחר שלא נפלה כל טעות בפסק הדין שמצדיקה התערבות. לטענת העותר, במקרה זה הטיפול בקטין הזכאי לקצבה אינו כרוך באמת בהוצאות מיוחדות, ועל כן קצבת הנכות מכסה בפועל את כל צרכיו. עוד מוסיף העותר וטוען, כי האופן שבו פירש בית הדין הרבני הגדול את תקנות ילד נכה חורגות מהדין ושונות מהאופן שבו ערכאות אזרחיות מתייחסות לקצבת נכות של קטין בהקשר של פסיקת מזונות (בהפניה לע"א 142/81 ענתבי נ' ענתבי, פ"ד לה(4) 177 (1981) (להלן: עניין ענתבי), כמו גם לפסיקה נוספת, עדכנית יותר, של בתי משפט לענייני משפחה). 6. לאחר עיון בעתירה ובנספחיה מצאנו כי דינה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתשובה. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין של בתי הדין הרבניים. התערבות בהכרעה של בית דין רבני תיעשה אפוא בנסיבות חריגות בלבד (ראו: בג"ץ 7070/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 8 (4.1.2017); בג"ץ 6598/16 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 8 (14.2.2017); בג"ץ 10072/17 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 10 (1.1.2018)). לא מצאנו כי מדובר במקרה חריג המצדיק את התערבותנו. 7. למעלה מן הצורך, ייאמר כי בעניין ענתבי, שעליו השליך העותר את יהבו, נקבע כי כאשר הסכום שנפסק לקטין שזכאי למזונות חופף את כל צרכיו, מן הראוי להפחית ממנו את קצבת הביטוח הלאומי. לצד זאת, צוין שם כי קיימים מקרים שבהם לא יהיה מוצדק להפחית את קצבת הביטוח הלאומי מן המזונות, וזאת כאשר הסכום שנפסק אינו עונה על כל הצרכים (שם, בעמ' 179). במקרה דנן, בית הדין הרבני הגדול הבהיר כי זכאותו של קטין לקצבת נכות אינה מקנה אוטומטית פטור גורף מהחיוב במזונות כלפיו. בהמשך לכך, לאחר שבחן את טענות המשיבה בדבר צרכי הטיפול בקטין, סבר בית הדין הרבני הגדול שיש להעלות את דמי המזונות שפסק בית הדין הרבני האזורי. קביעה זו ממוקדת אפוא בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי בהתאם לעקרונות שפורטו. 8. סוף דבר: העתירה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט"ו בשבט תשפ"א (28.1.2021). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 21004480_A01.docx עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il