אליעזר נידם נ. "הפול" - המאגר הישראלי לביטוח רכב שיורי

פסק-דין בתיק ע"א 4465/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4465/13 וערעור שכנגד לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל המערער והמשיב שכנגד: אליעזר נידם נ ג ד המשיב והמערער שכנגד: "הפול" המאגר הישראלי לביטוח רכב שיורי ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בת"א 8648-05-10 שניתן ביום 25.04.2013 על ידי כבוד השופטת ח' וינבאום-וולצקי תאריך הישיבה: י"ג בשבט התשע"ד (14.1.2014) בשם המערער והמשיב שכנגד: עו"ד אורי נבו בשם המשיב והמערער שכנגד: עו"ד יובל ראובינוף פסק-דין השופט י' עמית: 1. המערער, יליד 22.10.1978, נפגע בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה ביום 11.6.2007 בעת שרכב על קטנוע. בתאונה נפגע המערער, בין היתר, פגיעת ראש, ולאחר אישפוז בבית החולים הועבר לבית לוינשטיין עם המלצה לשיקום אורטופדי וקוגנטיבי. המערער שהה בבית לוינשטיין עד ליום 30.8.2007, ולאחר מכן הועבר למחלקת אישפוז יום, שם עבר טיפולים עד לחודש נובמבר 2007. 2. נכותו הצמיתה המשוקללת של המערער על פי קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) – המחייבת על פי סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה-1975 – הועמדה על 60%, והמל"ל הפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות) במלואה, כך שהמערער זכאי כיום לגימלה לפי 90% נכות. ואלו הנכויות שהוכרו על ידי המל"ל: 30% בתחום הנוירולוגי בגין חולשת פלג גוף קשה והפרעה קוגנטיבית ניכרת לאחר חבלת ראש; 10% בתחום הנפשי בגין שינויים אישיותיים קלים על רקע אורגני; 10% נכות אורטופדית בגין הפגיעה במפרק ירך שמאל; 20% בגין צלקות; 10% נכות בגין חתך בלשון והגבלת דיבור; ו-0.5% אחוז בגין אובדן שיניים. 3. בית משפט קמא העמיד את נכותו התפקודית של המערער על 45%, לאחר שהתרשם כי המערער חזר לעבוד וכיום אף משתכר יותר מאשר השתכר בעבודתו כשליח לפני התאונה. המערער טען כי במקביל לעבודתו כשליח השתכר גם כזמר, אך בית משפט קמא מצא כי לא הובאה כל ראיה בנושא, וכי גם לאחר התאונה, ולמרות הכחשותיו של המערער, הוא המשיך ליתן קולו בזמר, ומופיע כיום במועדונים כזמר חובב כפי שעשה לפני כן. בית המשפט העמיד את בסיס השכר בעבר על סך של 5,000 ₪ לתקופה עד ליום 1.2.2010, עת החל המערער לעבוד במקום עבודתו החדש, וממועד זה ועד לפסק הדין על סך של 6,000 ₪. לצורך חישוב הפסדי השתכרות לעתיד, העמיד בית המשפט את בסיס השכר על 7,000 ₪, בהתחשב בכך שהמערער היה משביח את שכרו ובהתחשב באפשרות שהיה משתכר כ-500 ₪ לחודש כזמר. בהתאם לכך חישב בית משפט קמא את הפסדי השכר לעבר ולעתיד, תוך שהוא לוקח בחשבון אובדן שכר מלא לתקופה של שנתיים לאחר התאונה. בשורה התחתונה נפסקו לזכות המערער הסכומים הבאים: הפסד שכר בעבר – כ-261,000 ₪; הפסד שכר לעתיד – 785,000 ₪; הוצאות רפואיות – 20,000 ₪; ניידות ונסיעות – 20,000 ₪; עזרת צד ג' עבר ועתיד – 80,000 ₪; הפסדי פנסיה – 90,000 ₪; כאב וסבל – כ-171,000 ₪. סך הכל נפסק לזכות המערער סך של 1,427,098 ₪, ומסכום זה נוכו תגמולי מל"ל בסך 1,053,595 ₪. 4. על פסק הדין נסב הערעור והערעור שכנגד שבפנינו. המערער הלין על כל תג ותג בפסק דינו של בית משפט קמא, ובהודעת הערעור "הפריח" סכומים דמיוניים, שאין כל קשר בינם לבין מצבו דהיום של המערער. כפי שעולה מחומר הראיות ומפסק דינו של בית משפט קמא, המערער עובד בחברת השכרת רכב, ובתפקידו מקבל את הרכבים המוחזרים על ידי השוכרים, ועושה את כל הפעולות הנדרשות לשם "קליטת" הרכב המוחזר, הן במחשב והן במגרש החנייה. בערעור שכנגד הלינה המשיבה בעיקר על בסיס השכר ועל הנכות התפקודית שנקבעה למערער. 5. אומר בקצרה, כי לא מצאנו להתערב בבסיס השכר ובקביעת הנכות התפקודית. כפי שנאמר פעמים רבות בפסיקה, קביעת הנכות התפקודית היא בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, וברגיל, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא (ראו לדוגמה, ע"א 4767/13 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' שובבו, פסקה 11 (25.11.2013)). בסיס השכר לעבר במקרה דנן נקבע על פי השתכרותו של המערער בפועל, ובסיס השכר לעתיד נקבע על פי הערכת בית המשפט את כושר השתכרותו של המערער, וגם בכך אין מקום להתערב. עם זאת ובסופו של יום, מצאתי להתערב בשני ראשי הנזק הבאים: ניידות – בית משפט קמא פסק למערער הסך של 20,000 ש"ח לעבר ולעתיד בראש נזק זה, וכך נאמר בפסק הדין בהקשר זה: "לא ניתן להתעלם מן העובדה שהתובע נותר סובל מחולשה מסוימת, גם אם קלה, בפלג גוף שמאל וכן סבל משבר משמעותי באצטבלום ונותר עם דלדול שרירים קל בירך. נכויות אלה משפיעות על כושרו של התובע להלך מרחקים ארוכים ועל-כן יש להביא בחשבון כי התובע נזקק ויזקק להוצאות נסיעה מוגברות מחמת הפגיעה. עוד יש לזכור כי ככל שהתובע יתבגר יתקשה יותר בנסיעה בתחבורה ציבורית ויידרש יותר לעשות שימוש ברכב פרטי או במוניות בשל אותה הפגיעה (הדגשה הוספה – י"ע). אזכיר כי על פי קביעת המל"ל, המערער סובל מחולשת פלג גוף קשה. מכל מקום, גם על פי קביעות בית משפט קמא לגבי מגבלותיו של המערער בתחום הניידות, אני סבור כי יש להגדיל את הסכום שנפסק, ואעמיד אפוא את הפיצוי בראש נזק זה לעבר ולעתיד על 100,000 ₪. עזרת צד ג' – לאור מכלול הנכויות של המערער ותקופת אשפוזו, ראוי להעלות את הסכום שנפסק עבור עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, ואעמיד אפוא את סכום הנזק בראש נזק זה על סך של 200,000 ₪ לעבר ולעתיד, במקום הסך של 80,000 ₪ שנפסק למערער בבית משפט קמא. 6. סופו של דבר, שאני דוחה את הערעור שכנגד ומקבל באופן חלקי את הערעור של המערער, באופן שלסכום שנפסק בבית משפט קמא יווסף הסך של 200,000 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% ובצירוף מע"מ. יתר חלקי פסק הדין ישארו על כנם. ש ו פ ט השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט צ' זילברטל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית. ניתן היום, ט"ו בשבט התשע"ד (16.1.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13044650_E09.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il