פכרי דרבאשי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4461/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4461/05 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל המערערים: 1. פכרי בן עבדל מגיד דרבאשי 2. יוסף בן איברהים דרבאשי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו ש בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 29.3.05, בתיק פ"ח 1106/04, שניתן על ידי כבוד השופטים: ש" טימן, ש' ברוש ות' שפירא תאריך הישיבה: ד' בטבת תשס"ו (4.1.2006) בשם המערערים: עו"ד אבי חימי בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד אהד גורדון גב' נעמי שיפמן פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. על רקע של מחלוקת כספית שנתגלעה בין מערער 1, פכרי דרבאשי (להלן: "פכרי") ואחיו איברהים (להלן: "איברהים"), לבין מותקל הריני (להלן: "מותקל"), פרץ בתאריך 11.5.04 ויכוח, שבמהלכו נטל מותקל מוט עץ והלם בראשו של איברהים עד שגרם לו שברים רבים בגולגולת. לאחר מכן המשיך מותקל בדרכו, וכאשר הגיע למקום בו ארבו לו המערערים, אחז פכרי בצווארו וכופף את ראשו, בעוד שמערער 2, יוסף דרבאשי (להלן: "יוסף"), בנו של אברהים, הכה אותו עם מוט עץ בחזהו, בראשו וברגליו. בשלב כלשהו התמוטט מותקל ונפל על הארץ, אולם המערערים לא הרפו ממנו. פכרי, שסבר כי מותקל המית את איברהים, קרא לעברו של יוסף "רצח את אבא שלך, יא יוסף, חסל אותו". ואכן, יוסף הוסיף לחבוט עם המוט שבידו בגופו של מותקל ובראשו, ומהנזקים שנגרמו למוחו, מצא מותקל את מותו. 2. תחילה יחסה המשיבה למערערים עבירת רצח, אולם בחודש טבת תשס"ה (ינואר 2005) הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יודו המערערים ויורשעו בעבירת הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, וכך היה. כמו כן הוסכם בין הצדדים, כי המשיבה תגביל את עתירתה לעונש ל-11 שנות מאסר לכל אחד משני המערערים, בעוד שבא-כוחם יהיה רשאי לטעון לעונש כהבנתו. בתאריך י"ח באדר ב' תשס"ה (29.3.2005) גזר בית המשפט המחוזי את דינם של המערערים ל-11 שנות מאסר, והם חויבו לשלם פיצוי בסכום של 50,000 ש"ח לאלמנתו של מותקל. הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש. 3. מותקל המנוח חבל חבלה של ממש באיברהים, ועל כן לפתחו היה מונח נטל כבד של אשם לתקרית החמורה שפרצה באותו יום בין המעורבים בפרשה. אולם, מכאן ועד להצדקתה של התוצאה הקטלנית אותה גרמו המערערים במעשיהם, הדרך ארוכה. מותקל הותקף שעה שהחל מתרחק מן הזירה וממנו לא נשקפה עוד סכנה, חרף זאת, ובמקום לטפל באיברהים הפצוע ולהזעיק את המשטרה כדי שתפתח בחקירה, בחרו המערערים לעשות דין לעצמם. נראה כי הנחתם היתה שמותקל המית את איברהים, ועל כן פיעם בהם רצון לגמול לו כרשעתו. בנסיבות אלו, כך היא דעתנו, מדובר באירוע הניצב באחד השלבים הגבוהים של סולם החומרה בעבירת הריגה, ונראה כי אך מעט הבדיל בינו לבין עבירת רצח. 4. לפיכך, ואף שהיינו ערים לסערת הרוחות אליה נקלעו המערערים ובגינה פעלו, העונש שהושת עליהם אינו חמור כלל, ואפשר אף שלא ניתן בו משקל הולם לעקרון קדושת החיים, מחד, והאיסור על עשיית דין עצמית, מאידך. מדעתנו לא שינינו גם לנוכח העולה מתסקירו האחרון של שירות המבחן, בדבר ההרעה במצבו הנפשי של יוסף. לנתון אחרון זה מצווים שלטונות הכלא לתת מענה הולם, ומלשון התסקיר אף ברור כי מענה כזה ניתן גם ניתן. מכאן דעתנו כי דינו של הערעור להדחות, וכך אנו עושים. ניתן היום, ד' בטבת תשס"ו (4.1.2006). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05044610_O02.doc/שב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il