עיזבון המנוח יוסף עסאלה ז"ל נ. עאסלה ופיקה

פסק-דין בתיק בש"א 445/12 בבית המשפט העליון בש"א 445/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערים: 1. עיזבון המנוח יוסף עאסלה ז"ל 2. עאסלה עאטף 3. עאסלה ופיקה נ ג ד המשיבות: 1. עאסלה ופיקה 2. "כלל " חברה לביטוח בע"מ ערעור על החלטתו של כבוד רשם בית המשפט העליון ג' שני מיום 22.12.11 ברע"א 5764/11 בשם המערערים: עו"ד ויסאם דלאשה פסק-דין לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני מיום 22.12.2011 (רע"א 5764/11-ה'), במסגרתה דחה הרשם את בקשת המערערים ל"החייאת" ההליך המרכזי (בקשת רשות ערעור), על ידי ביטול פסק דינו שהורה על מחיקת ההליך בגין אי הפקדת עירבון כדין. בהחלטתו המנומקת והמפורטת, עמד הרשם בהרחבה על השתלשלות העניינים בהליך המרכזי. המערערים נמנעו מהפקדת העירבון שנקבע להם בעת שהגישו את בקשת רשות הערעור ביום 7.8.2011. לאחר שנשלחה להם הודעה בדבר רישום ההליך לדחייה, הגישו המערערים בקשה לפטור מהפקדת עירבון ולהארכת מועד להגשתו ביום 15.9.2011. בקשה זו התקבלה באופן חלקי על ידי הרשם, אשר הפחית את סכום העירבון וקבע פרק זמן של 21 יום להפקדתו. אף בשלב זה נמנעו המערערים מהפקדת העירבון, ובשל כך שוגרה אליהם הודעה נוספת בדבר רישום ההליך לדחייה. ביום 6.12.2011 נתן הרשם את פסק דינו במסגרתו נדחה ההליך. בשל התנהלות זו, משלא ניתן כל טעם טוב להימנעות המערערים פעם אחר פעם מהפקדת העירבון, קבע הרשם כי אין כל הצדקה לביטול פסק דינו. בהקשר זה ציין הרשם כי טענות המערערים בדבר בקשה נוספת שהוגשה ולא נקלטה להארכת מועד להפקדת עירבון אינן מגובות בעובדות, וכי בקשה שכזו הוגשה רק לאחר מחיקת ההליך, וממילא לא נקלטה. מכאן הערעור שלפניי. עיקר הערעור נסוב סביב הטענה כי למערערים הזכות ליומם בבית המשפט, וכי אין לפגוע בזכות זו מטעם פרוצדוראלי. במסגרת זו אף מנסים המערערים להאשים במחדלם להפקיד עירבון את בית המשפט המחוזי, אצלו הוחזקו כספי עירבון קודמים שהפקידו המערערים. לגופו של עניין טוענים המערערים כי מדובר בהליך בעל סיכויי הצלחה גבוהים, ואף בשל כך על בית המשפט להורות על החייאת ההליך. לאחר עיון בהודעת הערעור, בהחלטת הרשם ובבקשת רשות הערעור במסגרת ההליך המרכזי, נחה דעתי כי דין הערעור להדחות מבלי להידרש לתגובת המשיבות. אשר לטענות המערערים כי אי הפקדת העירבון נבעה מהתנהלות בית המשפט המחוזי – ראוי היה כי אלו לא ישמעו. אף אם המערערים התכוונו באמת ובתמים להשתמש בכספי העירבון שהופקדו בבית המשפט המחוזי לצורך הפקדת העירבון בבית משפט זה, היו יכולים הם לטעון זאת בפני הרשם במסגרת הליך להארכת המועד להפקדת העירבון. הפקדת העירבון היא חובה המוטלת על המערערים ועליהם בלבד, והם אלו שהיו צריכים לספק הסברים במועד לאי ההפקדה. הניסיון להסביר ולנמק בדיעבד, אף לא היה ממש בנימוק עצמו, ואין זה המקרה, אינו יכול לעמוד לזכותם. מכל מקום, במקרה הנוכחי מדובר על איחור משמעותי ביותר בהפקדת העירבון, ללא כל הצדקה. איחור זה פוגע לא רק ביכולתו של בית המשפט להתנהל בצורה יעילה, אלא אף בבעל הדין שכנגד, שכן הוא מעכב את קידומו של ההליך כולו. אף שהלכה היא שבית המשפט יטה לטובת זכותו של בעל דין לקבל את יומו בבית המשפט, לרבות במקום בו בעל הדין עצמו אשם במחדלים פרוצדוראליים שונים, הרי שאין מדובר בנטייה ללא גבולות. הפרוצדורה היא המסגרת בתוכה פועל המשפט. באי כוח המערערים ודאי מכירים ובקיאים בפרוצדורה האזרחית, ובפרט, בעקרונות כה בסיסיים בה, כחובת הפקדת עירבון. יתר על כן, אין מדובר במקרה הנוכחי בבעל דין שזהו יומו היחיד בבית המשפט. המערערים שטחו את טענותיהם בפני שתי ערכאות ואלו נדחו. אף לו לא היה ההליך נמחק, עדיין היה על המערערים לצלוח את המשוכה הגבוהה העומדת בפני המבקשים רשות ערעור. משכך, במקרה זה סיכויי ההליך, על פי טבעו, אינם גבוהים (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). גם בחינת הבקשה לגופה מעלה כי סיכויי ההליך הלכאוריים אף הם אינם גבוהים, מאחר שהבקשה כולה סובבת סביב השגות המערערים על ההחלטה הפרטנית בעניינם (לאופן בחינת סיכויי ההליך ראו פסקה 11 לפסק דיני בבש"א 6229/11 דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה (טרם פורסם, 10.1.2012)). סוף דבר, הערעור נדחה. ניתן היום, ב' בשבט התשע"ב (26.1.2012). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12004450_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il