פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"א 4449/00

הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב יפו נ. מרדכי פת-בג ב

ערעור על קולת העונש המשמעתי שהוטל על עורך דין שהורשע בעיכוב כספי עיזבון במשך שנים רבות.

התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) ?
תאריך פרסום 17/12/2001 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"א — ערעור אזרחי.
מספר התיק 4449/00 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה אתיקה מקצועית — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
★ השלכה רחבה סימון לפסיקה שעשויה להוות תקדים או להשפיע על תיקים רבים אחרים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על קולת העונש המשמעתי שהוטל על עורך דין שהורשע בעיכוב כספי עיזבון במשך שנים רבות.
החלטת בית המשפט התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) — בית המשפט קיבל את ההליך לטובת הצד הפותח (התובע/העותר/המערער).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"א 4449/00

הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב יפו נ. מרדכי פת-בג ב

ערעור על קולת העונש המשמעתי שהוטל על עורך דין שהורשע בעיכוב כספי עיזבון במשך שנים רבות.

התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) ?

סיכום פסק הדין

עורך דין מונה כמנהל עיזבון בשנת 1974, אך לא חילק את כספי העיזבון ליורשים במשך כ-18 שנים. בעקבות תלונות, הוגשה נגדו קובלנה משמעתית והוא הורשע בעבירות אתיקה. בית הדין המשמעתי הארצי גזר עליו שנת השעיה אחת. לשכת עורכי הדין ערערה לבית המשפט העליון בטענה שהעונש קל מדי. בית המשפט העליון דחה את טענות המשיב בדבר חלוקת העיזבון בהיעדר ראיות, וציין כי מדובר בהתנהגות הפוגעת באמון הציבור במקצוע. לאור הרשעות קודמות של המשיב בפרשות דומות, החליט בית המשפט להחמיר את העונש ולהעמידו על חמש שנות השעיה בפועל, שיצטברו לעונש השעיה קודם שהוא מרצה.

השלכות רוחב

פסק הדין מדגיש את חומרת הענישה הנדרשת כלפי עורכי דין המועלים בתפקידם כמנהלי עיזבון ופוגעים באמון הציבור.

סוג הליך ערעור אזרחי (ע"א)
הרכב השופטים א' מצא, י' טירקל, ד' ביניש
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו

נתבעים

  • מרדכי פת-בג בילקר, עו"ד

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העונש שהוטל בבית הדין הארצי אינו נותן ביטוי ראוי לחומרת המעשים.
  • התנהגות המשיב פוגעת בערכי האימון והנאמנות של מקצוע עריכת הדין.
  • יש להחמיר את העונש להוצאה מן הלשכה או השעיה ממושכת.
טיעוני ההגנה
  • העובדות שעליהן סמך בית הדין המשמעתי אינן מבוססות.
  • המשיב טען כי חילק את העיזבון ולא נותרו ברשותו כספים.
מחלוקות עובדתיות
  • האם המשיב חילק את כספי העיזבון ליורשים.
  • האם הסכום שהוחזק היה 71,000$ או 71,000 ש"ח.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • דו"ח בנק המעיד על החזקת כספי עיזבון על ידי המשיב במשך כ-18 שנים.
ראיות מרכזיות שנדחו
  • טענת המשיב כי חילק את העיזבון (בהיעדר ראיות).

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
בד"א 93/98
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית הדין המשמעתי הארצי

תגיות נושא

  • אתיקה מקצועית
  • עריכת דין
  • מנהל עיזבון
  • משמעת

שלב ההליך

ערעור

סכום הוצאות משפט

0

הוראות וסעדים אופרטיביים

  • החמרת עונש השעיה בפועל ל-5 שנים במצטבר לעונש קיים.

סכום הפיצוי

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון על"ע 4449/00 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המערער: הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו נגד המשיב: מרדכי פת-בג בילקר, עו"ד ערעור על גזר-דינו של בית הדין המשמעתי הארצי מיום 23.5.00 בבד"א 93/98 שניתן על-ידי עו"ד ש' גורי, עו"ד פ' גולדמן ועו"ד ש' רפפורט תאריך הישיבה: כ"ה בכסלו התשס"ב (10.12.01) בשם המערער: עו"ד ע' ויצמן המשיב: בעצמו פסק-דין לפנינו ערעור מטעם הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב על פסק-דינו של בית הדין המשמעתי הארצי, אשר קיבל בחלקו את ערעורו של המערער על קולת העונש המשמעתי שנגזר על המשיב בעקבות הרשעתו בעבירות שיוחסו לו על-ידי בית הדין המשמעתי המחוזי של הלשכה. המעשה בתמצית: בשנת 1974 מונה המשיב על ידי בית המשפט כמנהל עיזבונה ומבצע צוואתה של המנוחה רבקה האן ז"ל. בראשית שנות התשעים הגיעו לוועד המחוזי של הלשכה תלונות מאחד מיורשיה של המנוחה, בהן נטען כי המשיב מחזיק מאז מינויו בנכסים וכספים של העיזבון ואיננו עושה את הדרוש לחלוקת העיזבון בין היורשים הזכאים על-פי הצוואה. על יסוד התלונות הללו הוגשה נגד המשיב קובלנה משמעתית, בגדרה יוחסו לו עבירות לפי חוק לשכת עורכי הדין ולפי כללים אחדים מכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית). בית הדין המשמעתי המחוזי פסק להרשיע את המשיב בעבירות המשמעתיות שיוחסו לו בקובלנה וגזר עליו, בנוסף לחיוב בקנס ובהוצאות, עונש של השעיה-על-תנאי. בית הדין המשמעתי הארצי, שלפניו ערער המערער על קולת העונש, החליט להחמיר את עונש ההשעיה באופן שבמקום השעיה על-תנאי גזר על המשיב השעיה בפועל לתקופה של שנה אחת. יצוין כי בטרם קבע את עונשו של המשיב נדרש בית הדין הארצי לבדיקת העובדות. בהכרעת הדין של בית הדין המחוזי נקבע, כעובדה, כי לפחות עד לסוף שנת 1992 החזיק המשיב בחשבונו סכום העולה על 71,000$. המשיב טען לפני בית הדין המשמעתי הארצי כי חילק כבר את העיזבון ולא נותרו ברשותו כל כספים או נכסים. בית הדין דחה את המשך הדיון פעמים אחדות כדי לאפשר למשיב להגיש לבית הדין ראיות ממשיות לביסוס טענתו, תוך שהבהיר למשיב שלהמצאת ראיות כאלו תהיה משמעות לעניין ההכרעה בערעור. בסופו של דבר לא הציג המשיב כל ראיות ובית הדין פסק כאשר פסק. בערעור שלפנינו טוענת הלשכה כי העונש המשמעתי שהוטל על המשיב בבית הדין הארצי איננו נותן ביטוי ראוי לחומרת המעשים שבהם נמצא המשיב אשם. בקשת הלשכה היא שבית המשפט יגזור על המשיב עונש של הוצאה מן הלשכה, או למצער עונש של השעיה מן העיסוק בעריכת דין לתקופה הרבה יותר ארוכה מזו שהוטלה על המשיב בבית הדין הארצי. המשיב טען לפנינו כי העובדות שעליהן סמך בית הדין המשמעתי בפסק-דינו אינן מבוססות. ייאמר מיד, כי בהיעדר ערעור מצדו על ההרשעה בדין, אין המשיב יכול להישמע בהשגות על הקביעות העובדתיות שעל יסודן הורשע. ואולם לפנים משורת הדין, ולצורך גיבוש דעתנו בדבר העונש הראוי לו, איפשרנו למשיב, אם בידו לעשות כן, להביא בפנינו אותן ראיות בכתב המוכיחות את טענותיו בדבר חלוקת העיזבון. זאת לא עלה בידי המשיב לעשות, שכן, כמסתבר, עד היום לא טרח להשיג מסמכים כאלה. עובדה אחת שהתבררה היא שדו"ח בנק, שעל-יסודו קבע בית הדין המחוזי כי לפחות עד לסוף שנת 1992 החזיק המשיב בחשבונו מכספי העיזבון סכום העולה על 71,000$, לאמיתו של דבר מעיד על החזקת סכום של מעל 71,000 ש"ח. תיקון עובדתי זה הוא חסר משמעות לעניין ההכרעה בערעור, שעניינו במידות הנדרשות מעורך-דין הממלא תפקיד של מנהל עיזבון, ולא בשווי העיזבון או בגובה הסכומים המגיעים לידי עורך הדין לרגל תפקידו. המסקנה העולה מן האמור היא כי מבלי לגרוע מן החומרה שבהחזקת הכספים עד לסוף 1992, היינו במשך כ18- שנים ברציפות, לא עלה בידי המשיב להראות כי לאחר המועד הזה הוא דאג לתיקון המעוות. בצדק אומר בא-כוח המערער כי הקלה כה מופרזת בעונשו של עורך-דין שהורשע בהתנהגות פסולה כגון זו פוגעת בערכי האימון והנאמנות המייחדים את מקצוע עורך הדין בעיני הציבור. יצוין שלחובת המשיב שתי הרשעות משמעתיות נוספות, שאחת מהן - המאוחרת מזו שהיא נשוא הערעור - מתייחסת לפרשה עובדתית דומה למדי לפרשה הנוכחית. בגין הרשעתו האמורה גזר בית הדין המשמעתי המחוזי על המשיב חמש שנות השעיה בפועל, שבהיעדר ערעורים החל המשיב לרצותן בראשית שנת 1999. לאחר עיון בכלל נסיבותיה של הפרשה נשוא הערעור, אנו מחליטים לקבל את הערעור, במובן זה שתחת עונש של השעיה למשך שנה אחת, שהוטל על המשיב בבית הדין המשמעתי הארצי, אנו גוזרים עליו חמש שנות השעיה בפועל. תקופה זו תצטבר לתקופת ההשעיה שאותה מרצה המשיב עתה על פי גזר הדין המשמעתי הנ"ל. ניתן היום, כ"ה בכסלו תשס"ב (10.12.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 00044490.F01 /אז נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444