גסאן אחמד עבד אל רחמאן אבראהים יעקוב אבו לפח קאסם נ. מדינת ישראל - רשות הפיתוח

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4448/23 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט חאלד כבוב העותרים: 1. גסאן אחמד עבד אל רחמאן אבראהים יעקוב אבו לפח קאסם 2. מונתהא קאסם 3. אדם קאסם 4. מגיד קאסם 5. אחמד קאסם 6. היא קאסם 7. רביע קאסם 8. סברין קאסם 9. אחמד קאסם 10. מאי קאסם 11. אמתיאז מטר 12. עפיף מטר 13. סוזן עבד אלחי 14. אריג ח'אסקיה 15. אחמד מטר 16. אסיל סמארה נגד המשיבה: מדינת ישראל – רשות הפיתוח עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד יוסף ג'ומעה בשם המשיבה: עו"ד גיא ורדי פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרים להורות על ביטול הפקעתם של המקרקעין הידועים כחלקה 21 בגוש 7758 המצויה בשטח העיר טירה (להלן: המקרקעין), אשר הופקעו לטובת רשות הפיתוח מכוח סעיף 2 לחוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג-1953 (להלן: החוק), ועל השבתם לבעלים המקוריים אשר העותרים הם יורשיו על פי הנטען. לחלופין, מבקשים העותרים כי ישולמו להם פיצויים בגין ההפקעה. העותרים טוענים כי הפקעת המקרקעין בוצעה שלא כדין, וכי נפלו פגמים בהליך המנהלי שקדם לה. לחלופין, אף אם יתברר כי ההפקעה נעשתה כדין, הם גורסים כי יש להורות על ביטולה, הואיל ומטרת ההפקעה לא מומשה בפועל, ובמשך כל עשרות השנים שחלפו לא נעשה שימוש במקרקעין, למצער לא אחד מהשימושים המנויים בחוק. בתגובה המקדמית לעתירה, גרסה המשיבה כי יש לדחות את העתירה על הסף ולגופה. נטען כי העתירה לוקה בשיהוי כבד, בהינתן שההפקעה בוצעה לפני כ-70 שנה, בשנת 1953; כי העותרים לא ערכו מיצוי הליכים כנדרש, משלא פנו למשיבה בטרם הגשת העתירה; כי לא הונחה תשתית מספקת להוכחת זכויות העותרים והבעלים המקוריים הנטענים במקרקעין; וכי לא צורפו משיבים רלוונטיים לבירור טענות העותרים. לגופם של דברים, טענה המשיבה כי הפקעת המקרקעין נעשתה בהתאם להוראות החוק. בצד זאת, צוין כי בפני העותרים פתוחה הדרך לפנות למשיבה לצורך בחינת עניינם, ובפרט את זכאותם לפיצוי כספי. בעקבות התגובה המקדמית, התבקשו העותרים להודיע האם הם עומדים על העתירה. חלף הגשת עמדה, הגישו העותרים בקשות חוזרות ונשנות לארכה. תחילה, הארכות נתבקשו לצורך גיבוש עמדה מול כלל העותרים (ראו בקשות ארכה מהימים 13.12.2023, 14.1.2024 ו-17.3.2024). בהמשך, נומקו הבקשות בצורך למצות את המגעים שהתקיימו בין הצדדים (ראו בקשות ארכה מהימים 23.8.2024, 22.12.2024, 20.2.2025, 22.6.2025) – וכזו הייתה גם הבקשה האחרונה שהונחה לפנינו ביום 20.10.2025. ביום 21.10.2025 התבקשה התייחסות המשיבה לבקשת הארכה האחרונה, וביום 30.10.2025 זו הוגשה, במסגרתה חזרה המשיבה על טענותיה בתגובה המקדמית והוסיפה כי אין מקום להותיר את העתירה תלויה ועומדת בכלל, ובהינתן שאין בהליך הבירור שנערך בעניינם של העותרים כדי להשליך על בירור העתירה בפרט. נוכח האמור, התבקשו העותרים להודיע האם בהינתן חלוף הזמן וההתפתחויות שחלו מאז הוגשה העתירה אין מקום להורות על מחיקת העתירה תוך שמירת טענות וזכויות הצדדים. בהתייחסותם מיום 13.11.2025 גורסים העותרים כי יש חשיבות בהותרת העתירה תלויה ועומדת "לשם הבטחת המשך קידום הבירור בתום לב ובקצב סביר", שכן "בהיעדר מסגרת שיפוטית מפקחת – ההתקדמות מול גורמי הרשות עלולה להתעכב או להתמסמס" (סעיף 2 להתייחסות). יחד עם זאת, ככל שבית המשפט ימצא לנכון להורות על מחיקת ההליך, מבקשים העותרים כי מלוא טענותיהם וזכויותיהם יישמרו להם. בהינתן המתואר לעיל, ובפרט השינויים שחלו (וייתכן שעוד יחולו) בתשתית העובדתית והמשפטית עליה מבוססת העתירה, לאור הליך הבירור המתקיים בין הצדדים, לא מצאנו טעם מבורר להותיר את העתירה על כנה, ועל כן אנו מורים על מחיקתה, תוך שמירת טענות וזכויות הצדדים במלואן. העתירה נמחקת איפוא. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ז' בכסלו התשפ"ו (‏27.11.2025). דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט חאלד כבוב שופט