ג. עופר ייצור ושיווק בשר בע"מ נ. מקסימה המרכז להפרדת אויר בע

בבית המשפט העליון בש"מ 4446/19 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערערת: ג. עופר ייצור ושיווק בשר בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. מקסימה המרכז להפרדת אויר בע"מ 2. רשות מקרקעי ישראל 3. מדינת ישראל - משרד הכלכלה ערעור על פסק דינה של כב' הרשמת ש' עבדיאן בעע"מ 3402/19 מיום 19.6.2019 בשם המערערת: עו"ד שחר הררי פסק-דין לפנַי ערעור על פסק דינה של כב' הרשמת ש' עבדיאן בעע"מ 3402/19 מיום 19.6.2019 במסגרתו הורתה על מחיקת ערעור שהגישה המערערת. ביום 19.5.2019 הגישה המערערת ערעור על פסק דין מיום 24.3.2019 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עת"מ 25831-04-18, כב' השופטת ש' דברת) (להלן: פסק הדין). במסגרת ערעורה ציינה המערערת כי פסק הדין הומצא לידיה רק ביום 26.3.2019. ביום 3.6.2019 הגישה משיבה 1 בקשה לסילוק הערעור על הסף. לטענתה, פסק הדין הומצא למערערת כבר ביום 24.3.2019 באמצעות "הודעה באתר" במערכת "נט המשפט" ועל כן המועד האחרון להגיש ערעור עליו חלף ביום 16.5.2019. בתשובתה לבקשת הסילוק טענה המערערת כי בנסיבות העניין, צפייה בפסק הדין באמצעות "הודעה באתר" במערכת "נט המשפט" אינה עומדת בתנאים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), שכן בא-כוחה לא מסר את כתובת הדואר האלקטרוני שלו כמען להמצאת החלטות ופסקי דין ולא הסכים כי אלו יומצאו לו באופן זה. לאור האמור, הצפייה בפסק הדין אינה עולה לכדי המצאה כדין ועל כן הערעור הוגש במועד. בפסק דינה מיום 19.6.2019 הורתה הרשמת על מחיקת הערעור. נקבע כי עיון באתר "נט המשפט" ייחשב להמצאה כדין בהתקיים אחד משני תנאים: בעל הדין מסר לבית המשפט את כתובת הדואר האלקטרונית שלו לצרכי המצאה של כתבי טענות; בעל הדין ביקש להגיש לבית המשפט כתבי טענות באופן אלקטרוני ולצורך כך מסר לבית המשפט את כתובת הדואר האלקטרוני שלו. מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי בעוד שהתנאי הראשון אינו מתקיים, הרי שמתקיים התנאי השני. לאור האמור קבעה הרשמת כי לא נפל כל פסול באופן המצאת פסק הדין אל בא-כוח המערערת ואכן חל איחור בהגשת הערעור והורתה על מחיקתו. מכאן הערעור. במסגרת הערעור שלפנַי, שבה המערערת על טענתה לפיה בא-כוחה לא מסר את כתובת הדואר האלקטרוני שלו כמען להמצאת החלטות ופסקי דין, אף כי משרד עורכי הדין של בא-כוח המערערת מגיש כתבי בי דין באמצעות מערכת "נט המשפט". בנוסף נטען כי אין בצפייה ב"הודעה באתר" במערכת "נט המשפט" – צפייה שנעשתה על ידי מתמחה "כעניין שבשגרה" ולא על ידי בא-כוח המערערת – כדי לעלות לכדי המצאה כדין, למעט בנסיבות של חוסר תום לב, כאשר רק אז יש להעדיף את "כלל הידיעה" על פני "כלל ההמצאה". דין הערעור להידחות. כידוע, שיקול דעתו של רשם בית המשפט בעניינים מעין אלו, הנוגעים לניהול ההליך, הוא רחב וערכאת הערעור לא תתערב בו בנקל (בש"א 2036/19 פלונית נ' פלוני (24.3.2019); בש"א 8839/18 כהן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") (19.12.2018)). לאחר עיון בטענות המערערת לא מצאתי כי מקרה זה נופל לגדרם של המקרים המצדיקים התערבות. "כלל ההדדיות" הקבוע בהוראת תקנה 497ג(ד) לתקנות מורה כי במקום שבו מבקש עורך דין לעשות שימוש במערכת "נט המשפט" לצורך הגשת כתבי בי דין, עליו למסור כתובת דואר אלקטרוני אשר תשמש גם לצורך קבלת כתבי בי דין אלקטרוניים. לפיכך, בעל דין שעושה כן, גם אם לא הצהיר באופן מפורש ופורמלי כי כתובת הדואר האלקטרוני שלו נמסרת על ידו ככתובת להמצאת כתבי בי דין, לא יוכל לטעון כי פסק דין אשר הומצא לו בדרך של "הודעה באתר" לא הומצא לו כדין (וראו: ע"ר (ארצי) 33237-03-17 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית בלב בע"מ (23.10.2017)). עיון במערכת "נט המשפט" מלמד כי בא-כוח המערערת עשה שימוש במערכת בהגישו את העתירה אשר בה ניתן פסק הדין על ידי בית המשפט המחוזי. בנוסף, אין חולק כי פסק הדין אכן הומצא בדרך של "הודעה באתר". משכך, דין טענות המערערת להידחות. עוד אציין כי טענות בעל דין בדבר אי המצאת החלטה או פסק דין כדין, שעה שאין חולק כי צפה בה, מעוררות אי נוחות והדבר אכן עשוי לעלות לכדי חוסר תום לב דיוני, אך דיון בכך אינו נחוץ בענייננו. הערעור נדחה אפוא. ניתן היום, ‏ל' בסיון התשע"ט (‏3.7.2019). ש ו פ ט _________________________ 19044460_N01.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il