יעקוב כאמל הוארין נ. בית המשפט הצבאי לערעורים

פסק-דין בתיק בג"ץ 4446/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4446/15 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט א' שהם העותר: יעקוב כאמל הוארין נ ג ד המשיבים: 1. בית המשפט הצבאי לערעורים 2. כבוד השופט סא"ל רונן עצמון עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד בדר אלדין אגבאריה בשם המשיבים: עו"ד ציון מוזס יונתן פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. עניינה של העתירה שלפנינו היא בבקשת העותר כי בית משפט זה יורה למשיב 2 (השופט סא"ל רונן עצמון) לבוא וליתן טעם מדוע לא לבטל את פסק דינו המאשר את החלטתו של בית המשפט הצבאי – יהודה, בתיק 3021/14, המורה על החזרתו של העותר לריצוי יתרת מאסרו מן התיק הקודם בו הורשע. רקע והליכים 2. העותר, תושב אזור יהודה ושומרון המתגורר ברמאללה, הורשע ביום 27.6.2011, על פי הודאתו, בבית המשפט הצבאי ביהודה (תיק 2295/10) בעבירות של זריקת חפצים לעבר אדם או רכוש וזריקת חפץ מבעיר. בית המשפט הצבאי גזר את דינו של העותר לחמש שנות מאסר בפועל החל מיום מעצרו (8.4.2010), וכן לתקופות מאסר על תנאי, כמפורט בגזר הדין. העותר ערער על פסק הדין לבית המשפט הצבאי לערעורים, אשר דחה את הערעור ביום 21.11.2011 (תיק ע' 2127/11). 3. ביום 18.12.2011 הורה מפקד צה"ל באזור יהודה ושומרון על שחרורו המוקדם של העותר במסגרת "עסקת שליט", בתנאים. במועד זה, העותר ריצה כשנה ושמונה חודשים מחמשת שנות המאסר שהושתו עליו. ביום 14.3.2014 – מועד בו היה אמור העותר לרצות את עונשו לוּ לא היתה ניתנת ההקלה בעונש – הוא נתפס כאשר הוא מנסה להיכנס לישראל תוך שהציג עצמו כאדם אחר, ותוך הצגת תעודת זהות אשר נחזתה כמזויפת. במהלך מעצרו ניסה העותר להתפרע ולהימלט מהמקום. בשל האמור, הוגש כנגד העותר, ביום 18.3.2014 כתב אישום לבית המשפט הצבאי ביהודה המייחס לו עבירות של זיוף מסמך רשמי, שימוש או הצגת מסמך מזויף, התחזות כאחר, ניסיון להפרת הוראה בדבר סגירת שטח והפרעה לחייל. 4. ביום 14.1.2015 הורשע העותר, על פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן אשר כלל את העבירות שתוארו לעיל, למעט עבירת הזיוף, וביום 1.2.2015 גזר בית המשפט הצבאי ביהודה את דינו של העותר למאסר בפועל בן 40 ימים, וכן לעונש מאסר על-תנאי בן ארבעה חודשים, ולקנס בסך 1,000 ש"ח. בנוסף, הורה בית המשפט הצבאי על ביטול ההקלה בעונש בתיק 2295/10 ועל ביצוע גזר הדין בתיק האמור "כאילו לא ניתנה בו כל הקלה, למעט אותו חלק של גזר דין שבוצע לפני ההקלה". בהקשר זה, קבע בית המשפט הצבאי, בין היתר, כי ההקלה בעונש אינה שקולה להטלת עונש מאסר מותנה, אלא החלטה מינהלית שבצידה תנאים, ומשכך אף ההחלטה על ביטול ההקלה היא החלטה מינהלית. עוד קבע בית המשפט הצבאי, כקביעה עובדתית, כי העותר ידע על תנאי ההקלה בעונש, וכי הדבר נלמד מדבריו בחקירתו המשטרתית, אשר הוצגה בפני בית המשפט הצבאי. 5. על פסק דינו של בית המשפט הצבאי הגישו שני הצדדים ערעורים לבית המשפט הצבאי לערעורים, אשר ביום 31.3.2015 דחה את ערעורו של העותר, וקיבל את ערעור התביעה הצבאית, במובן זה שעונשו של העותר בגין הרשעתו במסגרת הסדר הטיעון יעמוד על שמונה חודשי מאסר בפועל. העתירה למתן צו על תנאי 6. ביום 25.6.2015, כשלושה חודשים לאחר מתן פסק הדין, הוגשה העתירה דנן. במסגרתה, טוען העותר כי עולה בעניינו סוגיה עקרונית המחייבת הכרעה, והיא האם ידיעתו של משוחרר "עסקת שליט" את התנאים הקבועים בדין לביטול ההקלה בעונשו היא תנאי להחזרתו לכלא. כן מעלה העותר שלל טענות פרטניות הנוגעות לקביעות משפטיות של בית המשפט הצבאי לערעורים. 7. הוחלט כי העתירה מצריכה תגובה, וזו אכן הוגשה. המשיבה טוענת כי דין העתירה להידחות על הסף, תוך חיוב העותר בהוצאות, הן בשל אי-צירוף המשיבה להליך, הגם שהייתה שותפה להליכים בפני הערכאות דלמטה; הן בשל השיהוי בו היא לוקה; והן לאור ההלכה הפסוקה, לפיה בית המשפט הנכבד אינו יושב כערכאת ערעור על פסק דין שניתן על ידי ערכאה שיפוטית המוסמכת לכך. לבסוף, סבורה המשיבה כי דין העתירה להידחות על הסף אף בהעדר עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט לערעורים, משלא נפל כל פגם בפסק דינו. 8. העותר ביקש להשיב על תגובת המשיבה, ובקשתו התקבלה. בתשובתו, העותר עומד על כך שיש לדחות את טיעוני המשיבה ושיש להיעתר לעתירה משום שמדובר בהכרעה בשאלה משפטית. דיון והכרעה 9. לאחר עיון בעתירה, בתגובתם של המשיבים לה ובתשובתו של העותר, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים. 10. הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין של בית המשפט הצבאי לערעורים, וכי התערבותו של בית משפט זה בפסקי דין של הערכאות הצבאיות מוגבלת למקרים שבהם מתגלים פגמים ממשיים מסוג חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק וכן במקרים חריגים אחרים המצדיקים הענקת סעד מן הצדק (ראו לאחרונה בג"ץ 5373/15 נוארה נ' בית המשפט הצבאי לערעורים (11.8.2015); וכן בג"ץ 8125/11 נוארה נ' בית המשפט הצבאי – יהודה (1.7.2012); בג"ץ 3450/06 דויב נ' המפקד הצבאי (12.2.2008); ובג"ץ 10416/05 אלחרוב נ' בית המשפט הצבאי ביהודה (24.5.2007)). העתירה שלפנינו אינה מעלה טעם כאמור. העותר מעלה בעתירתו טענות בעלות אופי ערעורי הנוגעות לאופן יישום הדין בעניינו, ואינו טוען לחריגה מסמכות או לפגיעה בכללי הצדק הטבעי. כמו כן, לא שוכנענו כי מדובר במקרה חריג המצדיק הענקת סעד מן הצדק. 11. נוסיף, בבחינת למעלה מן הצורך כי אף לגופו של עניין, דין העתירה להידחות. שתי ערכאות השיפוט הצבאיות הקודמות בחנו היטב את עניינו של העותר, והגיעו למסקנה, אשר נומקה כדבעי, כי בדין בוטלה ההקלה בעונש שניתנה לו, וזאת בהתאם להוראות הדין. משכך, ברי כי אין כל מקום להתערבותנו. 12. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ה באלול התשע"ה (‏9.9.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15044460_H04.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il