פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי ירושלים

פסק-דין בתיק בג"ץ 4442/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4442/16 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי ירושלים 2. בית הדין הרבני הגדול 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי ולצו ביניים בשם העותר: עו"ד דניאל לוין בשם המשיבים 2-1 עו"ד יצחק שמואל רוזנטל בשם המשיבה 3: עו"ד סטיבן לונטאי פסק-דין השופט י' דנציגר: 1. עתירה זו הוגשה לפני כארבעה חודשים, ובמסגרתה ביקש העותר כי בית משפט זה יוציא צו על תנאי המורה למשיבים 2-1 ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתו של המשיב 1, בית הדין הרבני האזורי בירושלים (להלן: בית הדין האזורי) מיום 2.5.2016. כמו כן, ביקש העותר ליתן צו ביניים לפיו המשיבים 2-1 יימנעו מקיום הליכים ודיונים בתיק, עד להכרעה בעתירה. 2. העותר והמשיבה 3 (להלן: המשיבה) הם בני זוג, כבני 70. על פי הנטען בעתירה, לפני כשלוש שנים הגישה המשיבה תביעת גירושין נגד העותר וכבר בתחילתו של ההליך הגיעו בני הזוג להסכמה לפיה יתגרשו לאחר מכירת הדירה המשותפת, הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה ביום 24.10.2013. אלא שעקב סכסוכים וחוסר הסכמה, לא עלה בידי בני הזוג למכור את הדירה. הדברים הגיעו עד כדי כך, שהמשיבה הגישה לבית הדין האזורי מספר בקשות להרחיק את העותר מהדירה, בטענה ששהייתו בדירה מסכלת את מכירתה. 3. ביום 2.5.2016 ניתנה על ידי דיין יחיד של בית הדין האזורי (הרב יצחק זר) החלטה, לפיה "אסור לבעל להכנס לדירה המשותפת ולהתקרב אליה ברדיוס של 50 מטרים". לטענת העותר, החלטה זו ניתנה תוך חריגה מסמכות ובהרכב חסר, תוך פגיעה בזכויותיו החוקתיות של העותר. עוד נקבע בהחלטה זו, כי הצו יהיה תקף למשך ששה חודשים, שבמהלכם על המשיבה להמשיך בהליך של מכירת הדירה. למחרת היום, פונה העותר מהדירה. 4. העותר פנה לבית הדין האזורי בבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו ומשלא ניתנה החלטה, פנה לבית הדין הרבני הגדול (להלן: בית הדין הגדול) בבקשת רשות לערער וכן בבקשה לעיכוב ביצוע. לטענת העותר, בכך מיצה את כל האפשרויות המשפטיות שעמדו בפניו, אלא שבתי הדין הרבניים התעלמו מבקשותיו, ולכן פנה בעתירה דנן. 5. עם הגשת העתירה הוריתי כי תגובתם של המשיבים לעתירה ולבקשה לצו ביניים תוגש עד ליום 16.6.2016. אלא שכבר ביום 9.6.2016 פנה העותר ב"בקשה דחופה למתן החלטה לבקשה למתן צו ביניים", ובה עתר להורות על הקפאה או ביטול של כל החלטה שניתנה לאחר יום 2.5.2016 וכן להורות למשיבים 2-1 להימנע מלקיים דיונים וליתן החלטות בעניין העותר והמשיבה, עד להכרעה בעתירה. בקשה זו הוגשה בעקבות החלטה נוספת של בית הדין האזורי בה נקבע כי המשיבה רשאית להזמין מנעולן שיפרוץ את כל החדרים הסגורים וכן להזמין אדם שיתקן את הטעון תיקון בדירה. עוד נקבע, כי העותר יובא בצו הבאה לדיון הבא שייקבע. בהחלטה מאותו יום הוצאתי צו ארעי האוסר על המשיבה לפרוץ את החדרים הסגורים שבחזקת העותר, בעצמה או באמצעות מנעולן, עד להחלטה אחרת. כן הובהר, כי הצו הארעי אינו חל על צו ההבאה. לבסוף, הוריתי כי תגובת המשיבים לעתירה ולצו הביניים תכלול גם התייחסות לבקשה זו. 6. המשיבה הגישה תגובה לעתירה ובה טענה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים וחוסר ניקיון כפיים. המשיבה טענה, בין היתר, כי העותר משתמש במכירת הבית כדרך להותיר אותה עגונה וכי הוא מחבל במכירת הבית המשותף ומסכל אותה בדרכים שונות. לטענתה, החלטותיו של בית הדין האזורי ניתנו בסמכות משהעותר סרב להגיש תגובות ולהתייצב לדיונים. 7. היועץ המשפטי לשיפוט הרבני - באמצעות עו"ד יצחק שמואל רוזנטל - אף הוא הגיש תגובה, בה הבהיר כי עמדתו היא שהעתירה טרם הבשילה, משלא מוצו ההליכים בפני ערכאת הערעור (בית הדין הגדול). עו"ד רוזנטל ביקש כי יתאפשר לו לעדכן את בית המשפט מיד ובסמוך לאחר שתינתן החלטה של בית הדין הגדול בעניין בקשת רשות הערעור, וכך הוריתי (החלטה מיום 19.6.2016). בהתאם לכך, ביום 30.6.2016 הגיש עו"ד רוזנטל הודעת עדכון מטעם היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, ובה עדכן בדבר התקדמות ההליכים בפני בית הדין הגדול, וכן הודיע כי יוסיף לעדכן עם מתן כל החלטה נוספת על ידי בית הדין הגדול. ביום 2.8.2016 הגיש עו"ד רוזנטל הודעת עדכון נוספת בעניין התקדמות ההליכים בבית הדין הגדול. 8. ביום 7.9.2016 הגיש היועץ המשפטי לשיפוט הרבני עדכון נוסף, לפיו מהודעה שהגישה המשיבה ביום 30.8.2016 לבית הדין האזורי עולה, כי הצדדים הצליחו למכור את הדירה המשותפת. בנסיבות אלה, סבור עו"ד רוזנטל כי העתירה התייתרה וכי יש להורות על מחיקתה. בעקבות הודעת עדכון זו הוריתי לעותר להודיע אם לגישתו יש טעם להותיר את העתירה תלויה ועומדת. בתגובתו, מיום 15.9.2016, ציין העותר כי דירת הצדדים אכן נמכרה ביום 26.8.2016, אולם דווקא מכירת הדירה מעצימה את הצורך בהכרעה בעתירה. זאת, מכיוון שבהתאם להחלטתו של בית הדין האזורי מיום 2.5.2016 (ההחלטה נשוא העתירה) העותר הורחק מביתו לפני למעלה מארבעה חודשים, לצורך מכירת הדירה. כעת, משנמכרה הדירה, העותר מבקש שיתאפשר לו לשוב לביתו. 9. מתיאור השתלשלות האירועים שלעיל עולה בבירור, כי אין עוד מקום להותיר את העתירה תלויה ועומדת. משעה שעלה בידי בני הזוג למכור את הדירה, על בית הדין האזורי לדון בעניינם של הצדדים ולהכריע בסוגיית הגט. ככל שהעותר סבור כי חל שינוי נסיבות המצדיק את ביטול הצו המרחיק אותו מהדירה, רשאי הוא לפנות בבקשה מתאימה לבית הדין האזורי, הוא הערכאה המוסמכת לכך. בטרם יפנה בבקשה מתאימה כאמור, אין מקום כי בית משפט זה יתערב בהליך המתנהל בין בני הזוג. 10. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. נוכח הנסיבות המיוחדות של המקרה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ב באלול התשע"ו (‏25.9.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16044420_W07.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il