מייק ואן קול [לשעבר מיכאל מלמד] נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 4441/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4441/12 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' סולברג העותר: מייק ואן קול [לשעבר מיכאל מלמד] נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. כב' השופטת דבורה ברלינר – נשיאת ביהמ''ש המחוזי בת"א 3. עו'ד לימור גולדנרג חדד – ראש לשכת הסיוע המשפטי בת''א עתירה למתן צו על תנאי העותר: בעצמו בשם המשיבים 3-1: עו"ד מיטל בוכמן שינדל פסק-דין השופט ח' מלצר: 1. לפנינו עתירה שבגדרה מבקש העותר שני סעדים עיקריים: א. להורות למשיבה 2, כב' נשיאת בית-המשפט המחוזי בת"א-יפו, לנמק מדוע לא ייקבע לאלתר מועד קרוב לצורך קידום הדיון בתביעה שהגיש העותר בבית המשפט הנ"ל, בגדרי ת"א 11405-04-11 (להלן: התביעה). ב. להורות למשיבה 3, ראש לשכת הסיוע המשפטי בת"א-יפו (להלן: לשכת הסיוע המשפטי), לנמק מדוע היא מסרבת למנות לעותר מייצג מטעם לשכת הסיוע המשפטי לשם ניהול התביעה. נביא עתה הנתונים הנדרשים להכרעה. הרקע העובדתי 2. בתאריך 7.4.2011 הגיש העותר תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגד משרד הבריאות ונתבעים נוספים (ת"א 11405-04-11), לפיצוי בסך 15,080,000 ש"ח, בגין נזקים שנגרמו לו לדבריו, בעקבות בדיקה פסיכיאטרית שנכפתה עליו באופן לא חוקי, לטענתו. במקביל לתביעה זו הגיש העותר בקשה לפטור מאגרת בית-משפט, וצירף לה החלטה של לשכת הסיוע המשפטי לפיה יינתן לו שירות משפטי מטעם לשכת הסיוע המשפטי לצורך הגשת תביעה נגד משרד הבריאות ואחרים – בבית משפט השלום בת"א-יפו. 3. בתאריך 7.4.2011 קיבלה כב' השופטת א' נחליאלי-חיאט (ביושבה כרשמת בית המשפט המחוזי) (להלן: כב' הרשמת נחליאלי-חיאט) את בקשת העותר לפטור מאגרה, וזאת על יסוד החלטת לשכת הסיוע המשפטי להעניק סיוע לעותר, שצורפה לבקשת העותר, כמפורט בפיסקה 2 שלעיל. המדינה הגישה בקשה לביטול החלטה זו ולעיון בה מחדש, מהטעם שהחלטת לשכת הסיוע המשפטי הוגבלה מראש לייצוג בפני בית משפט השלום בלבד (שסמכותו מוגבלת, כידוע, לתביעות שסכומן אינו עולה על 2,500,000 ש"ח – לפי סעיף 51(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984) ואילו תביעתו של העותר לפיצוי כאמור בפיסקה 2 שלעיל הוגשה לבית המשפט המחוזי. לפיכך, לשיטת המדינה, העותר איננו זכאי לפטור מאגרה לפי תקנה 19(7) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן – תקנות האגרות), הקובעת כדלקמן: "אלה פטורים מחובת תשלום אגרה: (7) בעל דין המיוצג על ידי עורך דין מטעם לשכת סיוע משפטי, בהליך שלגביו אושרה בקשתו לקבלת שירות משפטי מהטעם שידו אינה משגת לשאת בו" (ההדגשה שלי – ח"מ). 4. טרם מתן החלטה בבקשת העיון מחדש בשאלת הפטור מאגרה –התביעה נותבה לכב' השופטת ד' גנות בבית המשפט המחוזי הנכבד, שהורתה לעותר להגיש חוות דעת רפואית לתמיכה בטענותיו. העותר לא הגיש את חוות הדעת, כפי שנתבקש, אף שחלף זמן רב לאחר המועד שנקבע להגשתה, וגם התראה שנשלחה לו בהקשר זה מטעם בית המשפט המחוזי הנכבד – לא הועילה. נוכח האמור – ומשהעותר לא פעל כנדרש, הורה בית המשפט המחוזי הנכבד בתל-אביב על מחיקת התביעה בשל חוסר מעש מצד העותר. 5. העותר הגיש ערעור לבית משפט זה על החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד למחוק את התביעה (ע"א 5699/11). במסגרת פסק הדין בערעור (מפי כב' השופטים: ע' ארבל, נ' הנדל וע' פוגלמן) בוטלה למעשה החלטת המחיקה ובית המשפט הורה להשיב את התיק לבית המשפט המחוזי לצורך המשך טיפול, תוך הפניית עניינו של העותר ללשכת הסיוע המשפטי על מנת שתבחן את האפשרות לסייע לו ובכלל זה להציג לבית המשפט חומר רפואי נוסף, כל זאת במידה והעותר עומד בקריטריונים לכך. 6. לאחר פסק-דינו של בית משפט העליון בערעור הנ"ל, הגיש נציג היועץ המשפטי לממשלה בקשה לבית המשפט המחוזי הנכבד על מנת שייתן החלטה בסוגיית האגרה, בגורסו שהדיון בתביעה לגופה מותנה בתשלום אגרה, או בקבלת פטור מתשלום אגרה. 7. בתאריך 28.3.2012 קבע בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופטת ד' גנות) כדלקמן: "המשך ההליכים בתיק זה יתקיים לאחר מתן החלטתה של כב' הרשמת א. חייט נחליאלי בבקשה לפטור מתשלום אגרה...". כב' הרשמת נחליאלי-חיאט הורתה לעותר להגיב על עמדת המדינה בסוגית האגרה ולהבהיר אם פנה ללשכת הסיוע המשפטי כדי לבחון את זכאותו לקבלת סיוע. אף שהעותר לא הגיש תגובה עניינית בסוגיית האגרה, קבעה הרשמת נחליאלי-חיאט, בתאריך 25.6.12, כי חרף אי-זכאותו של העותר לפטור סטטוטורי מהאגרה על פי תקנה 19(7) לתקנות האגרות – יש להעניק לו פטור מאגרה בשל עמידתו בתנאים הנדרשים לכך על פי תקנה 14(ג) לתקנות האגרות, קרי: היעדר יכולת כלכלית וקיום עילה לכאורית. 8. המדינה הגישה בקשה לעיון מחדש ולביטול ההחלטה הנ"ל של הרשמת נחליאלי-חיאט, שאותה דחתה הרשמת בנימוק שאין היא יושבת כערכאת ערעור על החלטותיה שלה. בקשות נוספות לביטול ההחלטה הוגשו על ידי נתבעים נוספים בתביעה, בנימוק שההחלטה בדבר הפטור מאגרה ניתנה במעמד צד אחד ללא קבלת עמדת הנתבעים, והרשמת נחליאלי-חיאט הורתה לעותר להגיב לבקשות אלו. 9. בתאריך 4.9.2012 הגיש היועץ המשפטי לממשלה ערעור על ההחלטה להעניק לעותר פטור מאגרה – לבית המשפט המחוזי הנכבד (ע"ר 8617-09-12). בערעור זה – טרם נקבע מועד לדיון. טענות הצדדים 10. העותר לא פירט בהרחבה את נימוקיו לעתירה, אך הזכיר את פסק הדין שניתן על-ידי בית משפט זה בע"א 5688/11, כאמור לעיל. מכותרת העתירה: "עתירה דחופה לקיום פס"ד של ביהמ"ש העליון" ניתן ללמוד כי עתירתו של העותר מתבססת על הטענה שהמשיבות 2 ו-3 אינן מקיימות, לגישתו, את הוראות פסק הדין של בית המשפט העליון. העותר ציין עוד כי פניותיו למשיבות 2 ו-3 הושבו ריקם. 11. בתאריך 30.8.2012 נתבקשו המשיבות להגיש תגובה מקדמית לעתירה, ובעשותם כן טענו המשיבות 1 ו-3 (להלן: המשיבות) כי דין העתירה להדחות על הסף וכך גם לגוף העניין. אפרט עתה את טענות המשיבות. 12. באשר לראש הראשון של העתירה – הדרישה שהמשיבה 2 תנמק מדוע לא ייקבע מועד קרוב לקיום דיון בתביעה – המשיבות מציגות מספר עילות לדחיית העתירה על הסף : ראשית, המשיבות טוענות כי העותר לא פירט בעתירתו את ההליכים שקדמו לעתירה – פירוט שהינו חיוני, לשיטתם, להבנת המבוקש בעתירה – ולפיכך יש לראות את העתירה ככזו שהוגשה בהיעדר פירוט מספק של העובדות הרלבנטיות, בניגוד לנדרש בתקנה 2 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין בבג"ץ) – עילה המצדיקה דחייה של העתירה על הסף. שנית, לטענת המשיבות, העותר לא פירט ולא צירף לעתירתו את החלטות בית המשפט המחוזי הנכבד ב-ת"א 11405-04-11, בדגש על החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד מתאריך 28.3.2012 הנ"ל, לפיה ההליכים בתביעה יחודשו רק לאחר הסדרת סוגיית הפטור מאגרה. המשיבות טוענות כי יש לראות בהתנהלות זו של העותר משום חוסר נקיון כפיים, המהווה עילה נוספת לדחיית העתירה על הסף. לצורך ביסוס טענתם המשיבות מפנות, בין היתר, לבג"ץ 974/94 זגארי נ' שר הפנים (לא פורסם, 27.6.1994) ולבג"ץ 1540/06 לאמוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.2.2006). שלישית, לטענת המשיבות יש לדחות את העתירה על הסף גם מחמת היותה נסיון לניהול הליכים מקבילים. טענה זו מבססות המשיבות על החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד מתאריך 28.3.2012, לפיה ההליכים בתביעה יחודשו רק לאחר הסדרת סוגיית הפטור מאגרה, בצירוף העובדה שהחלטת כב' הרשמת נחליאלי-חיאט מתאריך 25.6.2012 (להעניק לעותר פטור מאגרה בתביעתו) איננה החלטה חלוטה וזו ממתינה להכרעה בבקשות לביטולה ובערעור שהוגש עליה. מכאן שהעתירה לוקה אף בכך שהיא מוקדמת מדי. לנוכח כל האמור – המשיבות טוענות כי העניין שלפנינו תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי הנכבד, ולפיכך אין לדון בעתירה המחייבת דיון מקביל באותו העניין. לטענתם, על פי הפסיקה, עתירה היוצרת "מסלול מקביל" להליך המתנהל בפני ערכאה אחרת – דינה להדחות על הסף. בהקשר זה מפנות המשיבות לבג"ץ 5961/10 פורת נ' כב' השופט ריבלין (לא פורסם, 3.10.2010) ולבג"ץ 10729/03 זחאיקה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (לא פורסם, 14.1.2004). 13. המשיבות מוסיפות, למעלה מן הצורך, כי דין העתירה להדחות גם לגוף העניין. בהקשר זה הן מדגישות כי התיק בבית המשפט המחוזי הנכבד איננו מקודם, בין היתר, בשל העובדה שהעותר טרם הגיש תגובותיו בהליכים בהם נדרש לעשות כן. המשיבות טוענות עוד כי בית המשפט המחוזי הנכבד היה בהחלט ער לפסק דינו של בית משפט העליון בע"א 5688/11 וכי אופן הטיפול בתביעה עד הנה איננו סותר את הוראות פסק-דינו של בית משפט זה, אשר לא התייחס כלל לסוגיית הפטור מאגרה. 14. באשר לראשה השני של העתירה – הדרישה שהמשיבה 3 תנמק מדוע לא אושר לעותר סיוע מטעם לשכת הסיוע המשפטי – המשיבות טוענות כי גם ראש זה של העתירה – דינו להדחות על הסף. לטענת המשיבות, העותר לא הביא בפני בית המשפט את עמדת לשכת הסיוע המשפטי ביחס לבקשתו לייצוג, כפי שבאה לידי ביטוי בחלופת מכתבים שהתנהלה בינו לבין לשכת הסיוע המשפטי, דבר המבסס, לשיטת המשיבות, עילת דחייה על הסף בגין חוסר נקיון כפיים. זאת ועוד – לטענת המשיבות, אין בפסק-דינו של בית משפט זה בע"א 5688/11 כדי להשפיע על תוצאות העתירה, גם בנוגע לראש זה שלה. זאת מאחר שקביעת בית משפט העליון בפסק דינו היתה כי על העותר לפנות ללשכת הסיוע המשפטי על מנת שזה יבחן את האפשרות לסייע לו, בכפוף לעמידת העותר בקריטריונים לכך. והנה התכתובות שהוחלפו בין העותר לבין לשכת הסיוע המשפטי (שלא צורפו לעתירה) מלמדות כי העותר איננו עומד, לכאורה, בקריטריונים הנדרשים. המשיבות מציינות עוד כי העותר ערער לבית המשפט המחוזי על החלטת לשכת הסיוע המשפטי שלא להעניק לו סיוע משפטי בתביעה. ערעור זה, שסומן ע"ר 48188-05-11, נמחק בהחלטת כב' השופט ח' ברנר, ביושבו כרשם בית המשפט המחוזי בת"א (להלן: כב' הרשם ח' ברנר), בתאריך 30.6.2011, בשל אי-תשלום אגרה ומטעמים נוספים. לטענת המשיבות, ההליך היחיד שהיה פתוח בפני העותר, בעקבות מחיקה זו, היה: הגשה של בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשם ברנר. העותר לא עשה כן ולפיכך – הפכה החלטת כב' הרשם ברנר לחלוטה, ולפיכך אין להדרש, בשלב זה, לנושא האמור במסגרת העתירה, שכן יש בכך משום ניסיון לעקוף את הצורך בהגשת בקשת רשות ערעור כדין, הזדמנות שהוחמצה. דיון והכרעה 15. לאחר עיון בעתירה ובטענותיהם המקדמיות של המשיבות הגענו לכלל מסקנה כי דין עתירה זו להדחות על הסף. להלן יפורטו הנימוקים לקביעה האמורה. 16. הטעם העיקרי לדחיית העתירה על הסף נעוץ כאן בכך – שככלל אין בית משפט זה מתערב בהליכים המתנהלים בבתי המשפט הרגילים נוכח האמור בסעיף 15(ד)(3) לחוק יסוד: השפיטה, אלא אם כן מוכחת טענה של חוסר סמכות מהותי, או אם מתגלית תופעה קיצונית של שרירות בתחום הנוגע במינהל-שיפוטי טהור (ראו: בג"ץ 583/87 הלפרין נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(4) 683, 702 (1987); בג"ץ 7768/12 צ'רני נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (לא פורסם, 26.10.2012)). עילת דחייה זו נכונה לגבי שני ראשי העתירה שבכאן: באשר לראש העתירה הראשון – הוצגה לפנינו, על ידי המשיבות, התמונה המלאה של ההליכים המתנהלים בבית המשפט המחוזי במסגרת ת"א 11405-04-11, לרבות ההליכים השונים התלויים ועומדים בסוגיית הפטור מאגרה וההחלטה להתלות את המשך הדיון בתיק לגופו – עד לאחר קבלת החלטה סופית בסוגיית הפטור מאגרה. נוכח המכלול שתואר, ברי כי קובלנותיו של העותר אינן מתקרבות לגדר החריגים המצומצמים הנ"ל, ועל כן דין העתירה להדחות על הסף. באשר לראש העתירה השני – גם בעניין זה הוצגה לנו על ידי המשיבות תמונה רחבה מזו שפורטה בעתירה. התברר כי העותר הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת הסירוב של לשכת הסיוע המשפטי, כי ערעור זה נמחק על-ידי הרשם ח' ברנר וכי העותר לא נקט בהליכים כלשהם כנגד ההחלטה. מכל האמור עולה כי אף בנושא זה אנו מתבקשים למעשה להתערב, בדיעבד ובאופן עקיף, בהליכים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי הנכבד כאשר העותר החמיץ את אפשרויות הפעולה שעמדו לרשותו בהקשר זה. בנסיבות אלו "עתירה עוקפת" שכזו – אין לה מקום. 17. כהשלמה לכל האמור לעיל, ראוי לציין, כי פסק-דיננו זה מבוסס על ההנחה שההליכים הכרוכים ב-ת"א 11405-04-11 אכן יקודמו בתקופה הקרובה. בעניין זה מוצע כי תינתן לעותר אפשרות אחרונה להגיש תגובותיו לבקשות לביטול החלטת הפטור מאגרה, וכי לאחר המועד שייקצב לצורך כך, תינתן החלטה בבקשות אלו בהקדם – בין אם תוגשנה תגובות העותר ובין אם לאו. עוד ראוי להניח כי זמן מה לאחר מתן ההחלטות בבקשות אלו (וכפוף למיצוי זכויות הצדדים להשיג על ההחלטות האמורות) – ישמע הערעור שהוגש על-ידי בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה כנגד החלטת הפטור מאגרה (בצד הליכים נוספים, ככל שיוגשו בהקשר זה), ולאחר מכן ינתן פסק-דין בערעור האמור. בעקבות כל האמור לעיל – ניתן יהיה להתחיל להדרש לתביעה לגופה, על פי סדרי הדין המקובלים. 18. המשיבות הציגו בפנינו כאמור עילות נוספות לדחיית העתירה על הסף. על פני הדברים יש ממש גם בעילות אלו, ואולם משקבענו כי דין העתירה להדחות מהטעמים שתוארו בפיסקה 16 שלעיל – אין צורך לדון בעילות הדחייה הנוספות, או בטענות המשיבות לגוף העתירה. 19. המשיבות ביקשו כי נחייב את העותר בהוצאות על פי סמכותנו מכוח תקנות סדר הדין בבג"ץ. נוכח השתלשלות הדברים ונסיבותיו האישיות של העותר – אין אנו רואים לנכון להיעתר, זו הפעם, לבקשה האמורה. 20. בשים לב לכל האמור לעיל – העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, ‏כ"ו חשון תשע"ג (11.11.2012). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12044410_K07.doc מה מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il