חברת עונות מודל בע"מ נ. מדינת ישראל-משרד האוצר מיסוי מקרקעין

החלטה בתיק בג"ץ 4437/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4437/09 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר העותרת: חברת עונות מודל בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל - משרד האוצר מיסוי מקרקעין מחלקת פיצויים 2. ועדת ערר לענין נזק מלחמה ונזק עקיף עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד ש' פינקו בשם המשיבים: עו"ד ג' שירמן פסק דין השופט י' דנציגר: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי אשר יורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא ייקבע כי ערר שהוגש על ידי העותרת לועדת הערר לעניין נזק מלחמה ונזק עקיף יתקבל לגופו על ידי בית משפט זה ומדוע לא ישלמו המשיבים לעותרת את הפיצויים נשוא הערר; לחילופין התבקשו המשיבים ליתן טעם מדוע דחתה ועדת הערר את הערר ללא הנמקה משלא דנה בערר כלל. 1. המרכז הלוגיסטי של העותרת, שהיה ממוקם בזמנים הרלוונטיים באזור התעשייה במתחם ארז, נפגע במסגרת פיגוע מכונית תופת שהתרחש ביום 6.3.2004. בעקבות האירוע הנפיקה משטרת ישראל אישור לפי תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף), התשל"ג-1973 (להלן: תקנות מס רכוש). 2. העותרת הגישה תביעה על סך 315,025 ₪ בגין נזקים ישירים מכוח חוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961 (להלן: חוק מס רכוש). על פי הנטען בעתירה, כעבור כשמונה חודשים ולאחר שחתמה על כתב ויתור וסילוק הוכר לעותרת נזק בסך 145,161 ₪ כבר-פיצוי במסגרת חוק מס רכוש. אלא שהסכום הנ"ל שהוכר כפיצוי לא שולם ובמקום זאת החל המשיב 1 דורש מסמכים, דו"חות, הבהרות וכיו"ב מהעותרת. 3. למעלה משנתיים לאחר הגשת התביעה נתקבלה אצל העותרת החלטה לאקונית שלפיה התביעה נדחתה משום שמנהל מחלקת פיצויי פעולות איבה לא שוכנע כי "נגרם לכם נזק מלחמה כמשמעו בסעיף 35 לחוק מס רכוש וקרן פיצויים". ביום 5.6.2006 הגישה העותרת ערר על ההחלטה בהתאם לתקנות מס רכוש. 4. עד יום הגשת העתירה, שלוש שנים לאחר הגשת הערר, לא התקבלה כל החלטה בערר, העותרת לא זומנה לדיון ולא התקבלה עמדת המדינה ביחס לערר. נוכח ההימנעות מלדון בערר למעלה משלוש שנים הוגשה העתירה דנן, ביום 25.5.2009. 5. בעתירה טענה העותרת כי השיהוי הרב בדיון בערר שקול לדחיית הערר באופן לא מוצדק, וזאת בהתאם לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1959. לטענתה, יש להורות על קבלת הערר לגופו. עוד נטען כי היה על המשיב ליתן החלטתו בתוך פרק זמן סביר. יתרה מכך, בכתב הסילוק שעליו חתמה העותרת נכללה הודאה מפורשת מטעם המשיב כי הנזק הוא נזק מלחמה ויש לפעול על פיו. כמו כן טוענת העותרת כי המשיב לא עמד בחובת ההנמקה המוטלת עליו והיעדר ההנמקה מצביע על פגם שנפל בהליך המנהלי. לבסוף טוענת העותרת כי חזרתו של המשיב 1 מהחלטתו ליתן פיצוי לעותרת פסולה ולכן בטלה. 6. ביום 26.5.2009 התבקשה תגובת המשיבים לעתירה בתוך 21 ימים. תגובתו המקדמית של המשיב 1 הוגשה רק ביום 15.9.2009, לאחר שלוש ארכות, האחרונה שבהן ניתנה לפנים משורת הדין ולאחר שבא כוח המשיב 1 הודיע כי בשל שגגה לא הוגשה התגובה במועד. 7. בתגובה המקדמית טוען המשיב 1 כי דין העתירה להידחות על הסף, בשל קיומו של סעד חילופי: הערר נקבע לשמיעה בפני הוועדה ליום 26.10.2009 ובמועד זה תוכל העותרת להשלים את טענותיה בפני הערכאה המוסמכת לכך. לטענת המשיב 1, מכיוון שהדיון בערכאה המוסמכת נקבע, אין מקום שבית המשפט יעסוק באותו עניין במקביל. המשיב 1 מציין עוד כי ביום 30.8.2009 הגיש מנהל מס רכוש וקרן פיצויים כתב תשובה לערר. כתב התשובה פורש יריעה רחבה ומעמיקה בדבר השתלשלות האירועים בעניינה של תביעת הפיצויים של העותרת והחקירה שהתנהלה בעניינה, לרבות חשדות נגד גורמים שונים שהיו מעורבים, בין היתר, בחקירתה של העותרת. יצויין כי כתב התשובה עוסק בעיקרו בערר לגופו ואילו העתירה עניינה השיהוי בטיפול בערר. 8. על אף מורת הרוח שמעוררת התנהלותם של המשיבים בעניין זה, אנו סבורים כי בנסיבות העניין אין מנוס מדחייתה של העתירה על הסף. כפי שנטען בתגובתו המקדמית של המשיב 1, הדיון בערר קבוע למועד קרוב, 26.10.2009, ובמהלכו יתבררו טענותיה של העותרת כמו גם טענותיו של המשיב 1. משעניינה של העותרת יידון בקרוב על ידי הערכאה המוסמכת בהתאם לתקנות מס רכוש, אין מקום כי בית משפט זה ידון, במקביל, בעתירתה, העוסקת באותו עניין בדיוק. 9. יחד עם זאת, ראינו לנכון לציין כי על פניו נראה כי אופן התנהלותו של המשיב 1 בעניין זה אינו תקין. לא ייתכן כי בעל דין המגיש ערר לרשות המוסמכת לא יקבל תגובה וחצי תגובה ועניינו לא ייקבע לדיון במשך למעלה משלוש שנים, אלא רק לאחר פנייה לבית משפט זה ולאחר מספר דחיות בהגשת התגובה. גם אם יש למשיב 1 טענות ראויות לגופו של עניין נגד הערר שאותו הגישה העותרת, ובכך איננו מכריעים, הרי מן הראוי לבררן בתוך פרק זמן סביר, ולא ניתן לומר כי חלוף שלוש שנים מיום הגשת הערר (ולמעלה מחמש שנים מאז אירוע הנזק) הינו פרק זמן סביר לדיון בטענותיה [השוו: בג"ץ 5587/07 עוזיאל נ' מס רכוש וקרן פיצויים (לא פורסם, 2.3.2008)]. 10. כאמור, על אף האמור לעיל ונוכח קיומו של סעד חילופי, נדחית העתירה על הסף. ואולם, בנסיבות העניין, מצאנו לנכון לחייב את המשיבים בהוצאות העותרת ובשכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪. ניתן היום, א' בחשון התש"ע (19.10.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09044370_W06.doc דל מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il