גמילה לימון נ. מדינת ישראל-משרד הבריאות

פסק-דין בתיק רע"א 4433/05 בבית המשפט העליון רע"א 4433/05 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת ד' ברלינר המבקשת: גמילה לימון נ ג ד המשיב: מדינת ישראל - משרד הבריאות בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 27.3.05 בע"א 1630/04 שניתן על-ידי כבוד השופטים ע' מודריק, מ' רובינשטיין וי' גרוס תאריך הישיבה: כ"ד בשבט התשס"ז (12.2.07) בשם המבקשת: עו"ד רון אילן בשם המשיב: עו"ד חזי כהן פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: בקשת רשות הערעור שבפנינו נסבה על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו, שבו נקבע, בדעת רוב, כי יש לדחות את הערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום, לפיו נדחתה תביעתה של גב' לימון ג'מילה (המבקשת לפנינו), שלמרבה הצער נפטרה בינתיים, לפיצויים בעילת רשלנות רפואית. בעת שאושפזה בבית החולים, בגין דלקת ריאות, היתה המבקשת בת 76 שנים. לאחר מספר ימי אשפוז, היא אמורה היתה להשתחרר, אך בשל נסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים, היא נפלה וסבלה מנזקי גוף. בבית משפט השלום השמיעה המבקשת את גרסתה והעידה עדים מטעמה. משתם חלק זה של המשפט, הכריזה המשיבה כי היא מוחלת על הבאת ראיות מטעמה ומושכת את תצהיריה, וביקשה לקבוע שהמבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. בית המשפט נעתר וקבע שהמבקשת אכן נכשלה בביסוס לכאורי של תביעתה. על כך הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. דעת הרוב דחתה את הערעור. דעת המיעוט סברה אחרת, לאמור: כי יש לקבל את התביעה ככל שהיא נוגעת לעילה הנשענת על היעדר השגחה מצד צוות בית החולים על המבקשת. מכאן בקשת רשות הערעור. אין בכוונתנו להעמיק בטענות השונות הנוגעות לגוף העניין, כיוון שלטעמנו, יש לקבל את הערעור בהתבסס על טענה פרוצדוראלית שהועלתה, ולהחזיר את התיק לערכאה הראשונה. לפיכך, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. ברע"א 3312/04 אשורנס גנרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק הצפון אמריקה בע"מ, תק-על 2005(4) 371 (2005), דן בית משפט זה בשאלה אם רשאי נתבע בהליך אזרחי להעלות טענה מקבילה לטענה המוכרת מסדרי הדין הפלילי לפיה "אין להשיב לאשמה". נפסק, כי "... אין לאפשר העלאת הטענה, אלא כאשר הנתבע מוותר על הבאת ראיות מטעמו. במקרה כזה, למעשה אין עסקינן עוד בטענה האמורה, שהרי ויתורו של הנתבע על הבאת ראיות מביא לסיום פרק ההוכחות במשפט". ואכן, בענייננו, המשיבה ויתרה על הבאת ראיות וביקשה הכרעה לפי ראיות התביעה בלבד. זאת, כעיקרון, רשאית היתה לעשות. הקושי נובע מכך שבקדם המשפט סוכמו ונקבעו סדרי דיון הכוללים הבאת ראיות ועדויות מצד המשיבה, וזו האחרונה אכן הגישה לתיק בית המשפט ראיות ותצהירים מטעמה (התצהירים – מטעם אחיות בית החולים). רק לאחר שנשמעו עדי התביעה, שינתה המשיבה את טעמה ומשכה את הראיות והתצהירים מטעמה. המבקשת טוענת כי מהלך זה פגע באפשרותה להוכיח את תביעתה, וכי במסגרת תכנון מהלכיה המשפטיים – תכנון שהסתמך על הסיכום המוקדם – היא התעתדה לחקור את המצהירים מטעם המשיבה ולהגיש באמצעותם מסמכים מסוימים. יתרה מכך, המבקשת מלינה על כך שבית המשפט לא אפשר לה להעיד מטעמה את העדים שאמורים היו לעלות אל הדוכן מטעם המשיבה. בכך, טוענת המבקשת, נשללה ממנה האפשרות לקעקע את גרסת המשיבה ולהביא בפני בית המשפט ראיות בעלות חשיבות מבחינתה (תשובות לשאלונים ומסמכים של בית החולים). עוד בעניין זה מציינת המבקשת כי בפסק-דינו של בית משפט השלום תוארו דברים שנכתבו במסמכים שהיו חלק מאותן ראיות ש"נמשכו" על-ידי המשיבה. טענות המבקשת שכנעונו כי במקרה זה ובנסיבות העניין, לא ניתנה לה מלוא ההזדמנות לבסס כדבעי את תביעתה. חרף חוסר בהירות מסוים, למקרא פרוטוקול הדיון, בכל הנוגע לבקשותיו של בא-כוח המבקשת מבית המשפט לאחר שהודיע בא-כוח המשיבה על משיכת הראיות, באנו לכלל מסקנה כי הצדק מחייב לאפשר – היום – למבקשת (קרי: לנציגיה), להשלים את הבאת ראיותיה ולחקור, במידת הצורך, את האחיות שתצהיריהן הוגשו מטעם המשיבה – ונמשכו. גם למשיבה תינתן אפשרות דומה. לצורך כך מוחזר התיק לבית משפט השלום, שייתן פסק-דין חדש לאחר שתושלם שמיעת הראיות כאמור. הערעור מתקבל במובן האמור. בנסיבות העניין החלטנו שלא לעשות צו להוצאות בהליך שבפנינו. המשנה-לנשיאה השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' ברלינר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, כ"ט באדר התשס"ז (19.3.07). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05044330_P08.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il