פלוני נ. המוסד לביטוח לאומי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4431/22 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ העותר: פלוני נ ג ד המשיב: המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד עדיאל גוהר פסק-דין השופטת ג' כנפי-שטייניץ: 1. העתירה שלפנינו מופנית נגד החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה בבר"ע 6904-05-22 (השופט מ' שפיצר) מיום 15.5.2022, אשר קיבל באופן חלקי את בקשת רשות הערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בב"ל 48480-05-21 (השופטת ס' אלקאסם) מיום 10.4.2022. 2. העותר הוכר כנפגע תאונת עבודה עקב אירוע מיום 1.2.2018, ואובחן כסובל מלחץ ומחרדה נפשית. ביום 22.9.2019 ועדה רפואית מדרג ראשון של המשיב קבעה לעותר נכות בשיעור של 10% בגין הפרעת הסתגלות. על החלטה זו הגישו העותר והמשיבה עררים לוועדה רפואית לעררים (להלן: הוועדה). בעררו טען העותר, בין היתר, כי הוא סובל מליקוי עורי וכי ליקוי זה נגרם כתוצאה מפגיעתו הנפשית בתאונת העבודה. משהעתירה דנן מופנית נגד החלטות הוועדה בכל הנוגע לסוגיית הליקוי העורי, השתלשלות האירועים תוצג להלן אך ביחס לסוגיה זו. 3. ביום 22.12.2019 קיימה הוועדה דיון בעררו של העותר, בגדרו הפנתה את עניינו לרופא עור מומחה מטעמה, על מנת שזה יבחן את טענותיו בסוגיית הליקוי העורי ואת הקשר הסיבתי בינו לבין התאונה. בהתאם להחלטת הוועדה כאמור, נבדק העותר ביום 23.1.2022 על-ידי ד"ר מיכאל זיו, מומחה למחלות עור. בחוות דעתו שלל ד"ר זיו את הקשר הסיבתי הנטען על-ידי העותר בין הליקוי העורי ותאונת העבודה, בציינו כי "מעיון במסמכים הרפואיים אותם הציג [העותר] עולה שלא נקבעה אבחנה חד משמעית. הועלתה מחשבה שמדובר ב PLEVA [...] אם אכן מדובר בתפרחת מסוג PLEVA הרי שהיא אינה ידועה כנגרמת מדחק נפשי. כמו כן פער הזמנים בין אותו אירוע להופעת התפרחת אינו תומך בקש"ס". 4. בישיבתה השנייה מיום 21.10.2020 נעתרה הוועדה לבקשת העותר, והתירה לו להציג מסמכים רפואיים עדכניים לבחינה נוספת של ד"ר זיו. ביום 26.11.2020, נבחן עניינו של העותר בשנית על-ידי ד"ר זיו, ובתוך כך נערכה בחינה של המסמכים הרפואיים הנוספים שהוגשו מטעמו. בחוות דעתו הנוספת קבע ד"ר זיו כי "מעיון קפדני במסמכים [...] עלתה אבחנה מבדלת של מחלת עור מסוג PLEVA אך אין לאבחנה זו ביסוס בביופסיה [...] הן מבחינת אופי הפריחה ואבחנה של תפרחת אלרגית והן מבחינת תזמון הופעתה לא ניתן לקבוע כל קשר סיבתי לתאונה". 5. ביום 21.3.2021 התכנסה הוועדה לישיבה שלישית ואחרונה בעניינו של העותר. העותר שב על הטענות שהעלה בישיבת הוועדה מיום 21.10.2020, וביקש להגיש מסמכים רפואיים עדכניים, לרבות בדיקת ביופסיה מיום 15.12.2020 וכן תעודה רפואית של פרופ' אריה אינגבר מיום 5.1.2021. בסיכום מסקנותיה, ציינה הוועדה כי העותר נבדק פעמיים על-ידי רופא עור אשר קבע בחוות דעת מנומקות שאין קשר סיבתי בין מחלת העור לבין תאונת העבודה. בהתאם לכך, נקבע שאין להורות על השבת עניינו של העותר לבדיקת המומחה בשלישית. 6. העותר ערער על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, אשר דחה את הערעור בפסק דינו מיום 10.4.2022. באשר להחלטות הוועדה בסוגיית הליקוי העורי קבע בית הדין, כי לא נפל בהן פגם משפטי המצדיק את התערבותו. זאת, הן לגבי החלטת הוועדה שלא להפנות את עניינו של העותר לבחינת רופא עור בפעם השלישית והן לגבי קביעתה של הוועדה לגופו של עניין (ראו: פסקה 34 לפסק הדין). בית הדין הוסיף וציין כי ניתנו לעותר מספר הזדמנויות להציג חוות דעת ומסמכים מטעמו לפני הוועדה ולפני ד"ר זיו, וכי אין לעותר זכות קנויה להגיב לכל אחת ואחת מקביעותיה של הוועדה, הן באמצעות טיעוני נגד והן באמצעות מסמכים מפריכים. כן צוין כי ככלל, "מצופה ממבוטחים להמציא את כל המסמכים שקיימים ברשותם בראשית ההליך ולא טיפין טיפין ולהניח שלאחר כל מסמך תתכנס הוועדה מחדש לדון בו". באשר למסמך פרופ' אינגבר ציין בית הדין, כי מסמך זה לא נערך כחוות דעת רפואית ואף לא נתמך ברשומות רפואיות, וכי פרופ' אינגבר לא אבחן את העותר אלא קבע את אבחנתו על סמך רשומות שהוצגו לפניו. בית הדין הוסיף כי קביעתו של ד"ר זיו להיעדר קשר סיבתי בין הליקוי העורי לתאונה, התבססה הן על היעדר אבחנה סופית באשר לליקוי העורי, והן על פער הזמנים בין מועד התרחשות התאונה ובין הופעתו. בנסיבות אלה נקבע, כי צדקה הוועדה בהחלטתה לאמץ את חוות דעתו של היועץ מטעמה (ראו: פסקאות 44-40 לפסק הדין). 7. העותר הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה ובקשתו התקבלה בחלקה בהחלטת בית הדין הארצי מיום 15.5.2022. עם זאת, טענות העותר בהתייחס לליקוי העורי נדחו תוך שנקבע בעניינן כי "צדקה הוועדה בהחלטתה לקבל את חוות דעת היועץ מטעמה ד"ר זיו אשר בדק את המבקש פעמיים ובחן את התשתית הרפואית המלאה וקבע כי ליקוי העור לא אובחן באופן סופי וחד משמעי". בקשה לעיון חוזר בהחלטתו של בית הדין הארצי נדחתה אף היא. 8. ביום 29.6.2022 הגיש העותר את העתירה דנן, בגדרה עתר לביטול החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה ולהשבת עניינו לוועדה הרפואית של המשיב. זאת, תוך חיוב הוועדה להעביר את כלל החומרים בעניינו לבחינה חוזרת של ד"ר זיו, לרבות תוצאות הביופסיה מיום 15.12.2020 ואבחנתו של פרופ' אינגבר. לחלופין, מבקש העותר להשיב את עניינו לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה ולהתיר לו לנהל הליך הוכחות, לצד מינוי מומחה מטעם בית הדין. בתמצית, טוען העותר כי שגו בתי הדין לעבודה עת אישרו את החלטת הוועדה. בהקשר זה, מדגיש העותר כי המסמכים הרפואיים המעידים לשיטתו על האבחנה הסופית לליקוי העורי ממנו הוא סובל, התקבלו רק לאחר בדיקתו האחרונה של ד"ר זיו, וכי העיכוב בהשגת מסמכים אלו לא נבע בשל מחדל כלשהו מצדו, אלא בשל החמרת מצבו ובשל נסיבות שלא היו בשליטתו. כן טוען העותר כי נפלו שגיאות עובדתיות בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה וכי בניגוד לאמור בו, ד"ר אינגבר אכן בדק אותו קלינית ביום 24.12.2020 ואבחן אותו כסובל מ"אטופיק דרמטיטיס", בעוד שד"ר זיו הוא שהסתפק בבחינת מסמכים רפואיים בבדיקתו השנייה. עוד טוען העותר כי אבחנה זו נתמכת ברשומות רפואיות ובתוצאות הביופסיה מיום 15.12.2020, וכי לאורה עודכנו כלל הרשומות הרפואיות בתיקו. לענין הקשר הסיבתי טוען העותר כי ד"ר זיו בחן את עיתוי הופעת הליקוי העורי בהתייחס למועד התרחשות התאונה, אולם לא בחן את עיתוי הופעתו בהתייחס להחמרה שחלה במצבו הנפשי זמן קצר לפני הופעת הליקוי. העותר מוסיף וטוען כי יש לקבוע שהמשיב חרג מסמכותו עת סירב להפנות את המסמכים הרפואיים העדכניים לבחינה נוספת לפני ד"ר זיו. כן טוען העותר כי דחיית עתירתו תיצור מצב לא תקין, בו טעויות באבחנתם הקלינית של רופאים תהיינה בלתי הפיכות ככל שתתקבלנה אבחנות חדשות "מאוחר מידי בזמן". 9. לאחר עיון בעתירה ובנספחיה, מצאתי כי דינה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות של בתי הדין לעבודה, והתערבותו שמורה אך למקרים חריגים, בהם נפלה טעות משפטית מהותית בסוגיה עקרונית בעלת השלכות רוחב, וכאשר בנסיבות העניין שיקולי צדק מחייבים זאת (ראו: בג"ץ 1222/20 פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 8 (19.2.2020); בג"ץ 4899/21 יפית מנגל חברת עו"ד נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 31 (12.9.2021)). בפרט נקבע, כי אין מקום להתערב בהחלטות הנוגעות לזכויות המוקנות מכוח חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, הנטועות בליבת מומחיותו של בית הדין לעבודה (ראו: בג"ץ 6407/21 אביטן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 9 (14.10.2021) והאסמכתאות הנזכרות שם). 10. המקרה שלפנינו אינו בא בגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטתו של בית הדין הארצי לעבודה. טענות העותר נוגעות לקביעות עובדתיות-רפואיות שנקבעו על-ידי הוועדה ועל-ידי בית הדין האזורי לעבודה על יסוד בחינת נסיבותיו הקונקרטיות, לרבות חוות דעת רפואיות שניתנו בעניינו. טענות אלה הן טענות ערעוריות באופיין, ולא מצאתי שהן מעלות סוגיה משפטית עקרונית או שאלה בעלת חשיבות ציבורית כללית. זאת בפרט שעה שענייננו בעתירה נגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה שלא להיעתר לבקשת רשות ערעור של העותר – ולמעשה במעין ערעור ב"גלגול רביעי" על החלטת הוועדה הרפואית, שבו גדר התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק מצומצם עוד יותר (ראו: בג"ץ 1020/15 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 5 (27.4.2015); בג"ץ 1104/19 משלב נ' המוסד לביטוח לאומי (24.2.2019)). אשר על כן – העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ד' באב התשפ"ב (‏1.8.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 22044310_X01.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il