אבי משה נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 4429/10 בבית המשפט העליון ע"פ 4429/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: אבי משה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בטבריה בשבתו בנצרת (השופט ד' פורת), שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 1038-08-09 בשם המערער: בעצמו פסק-דין לפני ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בטבריה בשבתו בנצרת (השופט ד' פורת) מיום 30.5.2010, שלא לפסול עצמו מלדון ב-ת"פ 1038-08-09. 1. ביום 2.8.2009 הוגש לבית משפט השלום בטבריה כתב אישום נגד המערער, המייחס לו, בשני אישומים שונים, עבירות של גניבת רכב, לפי סעיף 413ב(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); שימוש ברכב ללא רשות, לפי סעיף 413ג סיפא לחוק העונשין; נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן: פקודת הביטוח); נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה; ונהיגה ללא ביטוח תקף, לפי סעיף 2 לפקודת הביטוח. הדיון בתיק החל בחודש נובמבר 2009. ביום 7.12.2009 התקיימה ישיבה ראשונה בפני השופט פורת ובהמשך התקיימו מספר דיונים נוספים בפניו. יצוין, כי כעולה מפרוטוקול הדיון, במהלך אחד הדיונים שהתקיימו בפני השופט פורת ביקשה באת-כוח המערער דאז, מטעם הסנגוריה הציבורית, כי בית המשפט ישחררה מהייצוג על רקע חילוקי דעות בינה לבין המערער לגבי ניהול התיק. בית המשפט נענה לבקשה ודחה את המשך הדיון בתיק על מנת לאפשר למערער לשכור לעצמו סנגור פרטי. 2. בפתח הדיון שהתקיים ביום 30.5.2010 הגיש המערער בקשה כי המותב יפסול עצמו מלישב בדין (להלן: בקשת הפסלות). בבקשת הפסלות צוינו שני נימוקים עיקריים. ראשית, נטען כי השופט פורת דן בעבר במספר הזדמנויות בעניינו של המערער, ואף גזר את דינו לתקופות מאסר בפועל ועל-תנאי. כן ציין המערער, כי גם בעת הזו תלוי ועומד נגד המערער מאסר על-תנאי שגזר עליו השופט פורת. משכך, נטען כי מתעורר חשש ממשי למשוא פנים במסגרת ההליך דנן. שנית, נטען כי בית המשפט גילה משוא פנים כלפי המערער בהליך הנוכחי, אשר בא לידי ביטוי בכך שפיטר את באת-כוחו בניגוד לרצונו. באת-כוח המדינה התנגדה לבקשת הפסלות, בציינה כי אין בהיכרות המוקדמת עם המערער כדי להביא לפסילת המותב. 3. בהמשך הדיון דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בהחלטתו ציין בית המשפט לעניין הנימוק הראשון לבקשה, כי נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין כי אף אם שופט דן נאשם בעבר, אין בכך כדי לפסול אותו מלדון בעניינו שוב. כן נקבע, כי בעניינו של המערער אין כל חשש אובייקטיבי לגיבוש עמדה מוקדמת מצד בית המשפט, וכי מכל מקום, הועלתה בקשת הפסלות בשיהוי נוכח העובדה שהתקיימו עד כה מספר ישיבות בפני השופט פורת. לעניין הנימוק השני לבקשת הפסלות, נקבע כי החלטתו של בית המשפט נבעה מבקשת הסנגוריה הציבורית לפטור אותה מייצוגו של המערער עקב מחלוקות עימו. עוד נקבע, כי משלא פעל המערער לשכור לעצמו סנגור פרטי, אף שבית המשפט אפשר לו זאת, אין לו להלין אלא על עצמו. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני, בו חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסלות, לפיהן לתחושתו לא יזכה למשפט אובייקטיבי, ומוסיף כי פרוטוקול הדיון אינו משקף נאמנה את חילופי הדברים באולם הדיונים בינו לבין השופט לעניין הייצוג. 4. לאחר שעיינתי בחומר שלפני, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית, ולעניין טענתו הראשונה של המערער, נפסק לא אחת שעצם העובדה שאותו שופט דן פעמים חוזרות בעניינו של אותו נאשם אינה מקימה עילה לפסילת בית המשפט (ע"פ 806/10 שמש חי אחזקות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.2.2010); ע"פ 669/03 עמיאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.2.2003)). כך גם במקרה שלפני אין בעובדה כי השופט דן את המערער בהליך קודם כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. מעיון בהחלטה נשוא בקשת הפסלות לא עולה כי בית המשפט גיבש עמדה נחרצת כלפי המערער, במובן זה שדעתו של היושב בדין ננעלה. חזקה על בית המשפט כי ישקול גם במסגרת ההליך דנן את מכלול הנסיבות הרלוונטיות על-פי התרשמותו ושיקול דעתו הנוכחי, כשופט מקצועי, ועל-פי החומר שיובא לפניו. עוד יצוין, כי נוכח העובדה שבית המשפט בו מדובר מונה מספר קטן יחסית של שופטים, מצב כגון זה שמתואר בערעור הינו כמעט בלתי נמנע. לפיכך, לא שוכנעתי כי קיימת תשתית אובייקטיבית לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים בנסיבות העניין. 5. טענתו השנייה של המערער מבוססת על החלטה דיונית של בית המשפט בהליך הנוכחי. כבר נפסק לא אחת, כי אין בהחלטות דיוניות, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות (ראו, למשל: ע"פ 1158/10 אבו חיט נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.2.2010)). על מנת שתקום עילת פסלות, יש להראות כי בנסיבות העניין קם חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים בניהול המשפט. במקרה שלפני, העובדה כי בית המשפט החליט לשחרר את באת-כוח המערער מן הייצוג אינה מלמדת כי דעתו ננעלה ביחס למערער, בייחוד נוכח העובדה שהחלטה זו נבעה מבקשת הסנגוריה הציבורית, עקב חילוקי דעות עם המערער; ונוכח מתן האפשרות למערער לשכור לעצמו ייצוג פרטי. יצוין, כי המערער טוען בהקשר זה כי פרוטוקול הדיון אינו משקף את שהתרחש באולם הדיונים בעניין השחרור מהייצוג. כפי שנפסק לא אחת בעבר, מקום בו דוחה בית המשפט את גרסתו העובדתית של המערער בבקשת הפסלות, הרי שמוטל על המערער נטל כבד להוכיח כי שגה בית המשפט (ראו: ע"פ 3161/09 יחזקאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.7.2009)). לא שוכנעתי כי עלה בידי המערער להרים נטל זה. משהגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות לגופו, אין צורך להכריע בשאלה האם השיהוי בו הוגשה בקשת הפסלות מצדיק, כשלעצמו, את דחייתה. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתנה היום, ט"ו בתמוז התש"ע (27.6.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10044290_N01.doc אב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il