חאלד ג'מאל מוחמד אבו אלרוב נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4426/22 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ העותר: חאלד ג'מאל מוחמד אבו אלרוב נ ג ד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית 2. היחידה המרכזית לפיקוח במנהל האזרחי עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותר: עו"ד סאיד קאסם בשם המשיבים: עו"ד נועה רוזנברג פסק-דין השופטת ג' כנפי-שטייניץ: עניינה של העתירה בהוראה לסילוק מבנה חדש מס' 21692, שהוצאה ביום 21.6.2022 (להלן: הוראת הסילוק), מכוח הצו בדבר סילוק מבנים חדשים (יהודה והשומרון) (מס' 1797), התשע"ח-2018 (להלן: הצו). הוראת הסילוק ניתנה ביחס למבנה שלד, בן שתי קומות ששטחו כ-250 מ"ר אשר נבנה על-ידי העותר, ללא היתר, בתחומי הכפר ג'ילבון שבנפת ג'נין. ביום 23.3.2022 נערך סיור של יחידת הפיקוח באזור הבינוי, בו נמצא מבנה הממוקם בסמוך לנ"צ 239653/707235 – הוא הבינוי מושא העתירה דנן. בהמשך לכך, נמסרה ביום 21.6.2022 הוראת סילוק, אשר נתלתה על גבי הבינוי, וביום 22.6.2022 הגיש העותר בקשה לביטול הוראת הסילוק. הבקשה נדחתה על-ידי מנהל המשיבה 2 במכתבו מיום 26.6.2022, בגדרו צוין, בין היתר, כי הבינוי מצוי בתחומי צו איסור בנייה צבאי, וכי העותר לא צירף לבקשתו היתר בנייה או הוכחה לכך שלא מתקיימים בעניינו אחד התנאים המפורטים בסעיפים 6(א)(2) ו-6(א)(3) לצו. העותר מבקש בעתירתו כי נורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא תבוטל הוראת הסילוק, וכי המשיבים יימנעו מהריסת המבנה, ובתוך כך יאפשרו לעותר למצות את הליכי הרישוי האפשריים העומדים לרשותו לצורך הכשרתו. לצד העתירה הוגשה גם בקשה דחופה למתן צו ביניים "האוסר על המשיבים, או מי מטעמם, ו/או כל זרועותיהם, להרוס מבנה העותר" עד להכרעה בעתירה. לטענת העותר, הזכויות במגרש עליו בנוי המבנה נרכשו על-ידו ביום 14.9.2021, וכי במהלך חודש מאי 2021, בטרם הושלמה הרכישה, החל בתהליך הבנייה. לדבריו, המגרש שעליו הוקם המבנה מצוי בתחומי הקרקעות החקלאיות של הכפר ג'ילבון, בשטח "שאינו מרוחק מגבול תכנית המתאר המאושרת ומהשטחים של היישוב". לטענתו, לאחר שפנה למהנדס מטעמו לצורך קידום הליכי רישוי והכשרת המבנה מול הגופים המוסמכים ברשות הפלסטינית, גילה להפתעתו, כי השטח עליו הוקם אינו מצוי בשטחי הרשות הפלסטינית, כי אם בשטחי C המצויים בשליטת מדינת ישראל. העותר מוסיף וטוען, כי עבודות בניית השלד הסתיימו בתחילת חודש דצמבר 2021 (ובמקום אחר בעתירה הוא טוען שאלה הסתיימו לפני כשנתיים, ראו: סעיפים 7 ו-14 לעתירה), ויתר עבודות הבניה מצויות בשלבים מתקדמים ביותר, ומכאן שאין כל הכרח או דחיפות לנקוט בהליכי אכיפה מזורזים לפי הצו. חלף כך, לשיטתו, היה על המשיבים לנקוט בהליכי אכיפה רגילים, המאפשרים לו להגיש בקשה מתאימה לקבלת היתר בנייה. העותר מוסיף ומלין על כך שלא הזהירו אותו בדבר אי-חוקיות המבנה במהלך הבנייה, אלא עם הוצאת הוראת הסילוק ביום 21.6.2022, עת שהמבנה מצוי בשלבי בנייה מתקדמים. כן טוען העותר, כי "צו איסור בניה צבאי 2/04", אשר בו נכלל השטח מושא העתירה והמבנה דנן איננו עוד בתוקף, וכי המגרש שעליו בנוי המבנה, ממילא לא היה כלול בצו זה. עוד טוען העותר, כי עבודות הבנייה שבוצעו על-ידו אינן נופלות לגדר אחת הקטגוריות שנמנו על-ידי המדינה במסגרת מדיניות האכיפה עליה הצהירה לפני בית משפט זה, וכי ההחלטה ליתן צו סילוק במקרה דנן נגועה בחוסר סבירות קיצוני, שכן המבנה ניתן לרישוי והכשרה. כן לדברי העותר, המבנה הוקם על קרקע פרטית ומכאן שאין בהקמתו כדי לפגוע באינטרס הציבורי. העותר מוסיף וטוען כי המשיבים מפלים אותו לרעה ביחס לתושבים אחרים אשר ביצעו עבודות בנייה באזור, אשר נגדם לא הוצאו הוראות סילוק דומות בהתאם לצו. כמו כן, טוען העותר, כי יש להורות על ביטול ההחלטה להריסת המבנה, שכן זו הוצאה מבלי שנערך לו שימוע לפני המפקד הצבאי, ואף בניגוד להוראות המשפט הבינלאומי. המשיבים הגישו בקשה לדחיית העתירה על הסף מחמת היעדר ניקיון כפיים והן לגופה, בהיעדר עילה להתערבות. נטען כי אין חולק שהמבנה הוקם ללא היתר, ולמעשה – אף מבלי שהוגשה בקשה למתן היתר קודם לבנייתו. המשיבים מפנים לכך, שאף לשיטת העותר, הבינוי האמור מצוי במקרקעין המיועדים לחקלאות בהתאם לתוכנית המתאר החלה עליהם, כך שממילא לא ניתן להוציא היתר בנייה למגורים במקרקעין אלה. כמו כן, לדברי המשיבים, הקמת המבנה טרם הושלמה כך שמדובר ב"מבנה חדש", העונה על ההגדרה הקבועה בסעיף 1 לצו, וכי אף אם בניית השלד הסתיימה, אין בכך כדי להצביע על סיום עבודות הבינוי. עוד מוסיפים המשיבים, כי טענת העותר, ולפיה הבינוי אינו ממוקם בתחום צו איסור הבנייה איננה נכונה, וכי בניגוד לטענות שנטענו בעתירה צו זה עודנו בתוקף. המשיבים מוסיפים ומבהירים, כי הצו שניתן עולה בקנה אחד עם מסמך מדיניות האכיפה של המשיבים מיום 30.8.2020, בו נקבע כי מדיניות האכיפה בהתאם לצו תיעשה בהתייחס למבנים העומדים באחד התבחינים שצוינו בו, בהם "מבנים שהוקמו בתחומי צווים ביטחוניים", כפי שהדבר בענייננו. באשר לטענת העותר לשיהוי שדבק בפעולת המשיבים נטען כי לא תיתכן טענה, ולפיה אדם שבונה בניגוד לדין יוכל להסתמך על כך שלא יידעו אותו אודות ההפרה במועד שהתאים לו. עוד נטען, כי יש לדחות את טענת העותר בדבר הפלייתו לרעה לעומת תושבים אחרים, משזו נטענה בעלמא בהיעדר ביסוס או תימוכין. כן נטען כי דין טענותיו העקרוניות של העותר נגד הצו בכל הנוגע לזכות השימוע והוראות המשפט הבינלאומי להידחות, משטענות אלו נדונו ונדחו על-ידי בית משפט זה בעבר, בין היתר בבג"ץ 4588/18 אגודת 'סנט-איב' המרכז הקתולי לזכויות אדם נ' המפקד הצבאי בגדה המערבית (30.4.2019) (להלן: עניין סנט איב)). לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות, הן על הסף הן לגופה. העתירה שלפנינו, בדומה לעתירות לא מעטות המוגשות לבית משפט זה, נגועה בחוסר ניקיון כפיים, משהעותר עשה דין לעצמו והקים את המבנה בתחומי מקרקעין בהם הבניה אסורה על-פי דין, ומבלי שהקדים וביקש היתר לכך כנדרש על-פי דין (ראו לעניין זה, בין רבים: בג"ץ 8898/04 ג'קסון נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (28.10.2004); בג"ץ 7013/21 אבו זיתון נ' ראש המינהל האזרחי, פסקה 7 (18.11.2021); בג"ץ 6916/21 טאלב נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פסקה 8 (20.1.2022); בג"ץ 206/22 אלח'וואג'ה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 5 (15.3.2022) (להלן: עניין אלח'וואג'ה); בג"ץ 3985/22 אלאתמין נ' מנהל יחידת הפיקוח במינהל האזרחי, פסקה 10 (29.6.2022)). גם לגופם של דברים דין העתירה להידחות, בהעדר עילה להתערבות בהחלטה להורות על סילוק המבנה. עיון בהתנהלות המשיבים מעלה, כי אלה פעלו בהתאם להוראות הדין. בסעיף 1 לצו הוגדר כי "מבנה חדש" הוא "כל בינוי והעבודות להקמתו, לרבות בינוי שהוקם טרם חתימתו של צו זה ולמעט מבנה יביל; ובלבד שבמועד מתן ההוראה לסילוק המבנה, לא הסתיימו העבודות להקמת הבינוי או שלא חלפו יותר משישה חודשים מיום שהסתיימו, ולעניין בית מגורים – בית המגורים לא אוכלס או שלא חלפו יותר מ-30 ימים מהיום שאוכלס" (לפירוט והרחבה בעניין התנאים הנדרשים להפעלת הצו, ראו: בג"ץ 310/22 אבו תאבת נ' ראש המינהל האזרחי, פסקה 1 (28.1.2022); בג"ץ 1043/22 אבו חלוואן נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 9 (3.4.2022)). בהתאם, יש לדחות את טענת העותר, ולפיה לא מדובר ב"מבנה חדש" כהוראת הצו, מאחר שעבודות בניית השלד הסתיימו, שעה שגם לשיטת העותר עבודות הבינוי האחרות טרם הושלמו עד היום. גם התמונות שצורפו לתגובת המשיבים מדברות בעד עצמן ומעידות על כך שבניית המבנה עודנה בעיצומה (ראו לעניין זה: בג"ץ 3984/22 אלאתמין נ' מנהל יחידת הפיקוח במינהל האזרחי, פסקה 13 (30.6.2022)). בנסיבות אלה, איני סבורה כי העותר הניח תשתית ראייתית המצדיקה התערבות בהוראת הסילוק. כמו כן, אין לקבל את טענת העותר כי יש לעכב את ביצוע הצו כדי לאפשר לו לפעול להסדרת המצב התכנוני. סעיף 5(ב) לצו קובע כי "הוגשה בקשה לביטול הוראה מבלי שצורף אליה היתר בניה כדין [...] לא יהיה בהגשתה כדי לעכב את ביצוע ההוראה; פנייה למינהל האזרחי, לרבות ללשכת התכנון המרכזית בו, להסדרה תכנונית או אחרת של הבינוי לא תיחשב כבקשה לביטול הוראה". הווה אומר – אין בבקשה לביטול הוראת הסילוק או בפנייה למוסדות התכנון שמטרתה הכשרת הבניה הבלתי חוקית כדי לעכב את ביצוע הוראת הסילוק מכוח הצו, או כדי לאפשר מעבר להליך אכיפה 'רגיל', כפי שמבקש העותר לעשות במקרה דנן. עיכוב ביצוע כאמור עלול לסכל את תכליתו של הצו אשר נועד להקנות לגורמים המוסמכים כלי לביצוע אכיפה מהירה ויעילה, למניעת בניה בלתי-חוקית. זאת בשונה מן המצב ששרר בעבר, עת פעולות האכיפה להסרת מבנים בלתי-חוקיים התארכו מחמת מגבלות בירוקרטיות וניסיונות של המפרים לעכב את הליכי הפינוי והסילוק בחסות הליכי התכנון (ראו: עניין סנט איב, בפסקאות 25-17; בג"ץ 4050/20 טהה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 9 (24.9.2020); עניין טאלב, בפסקה 11). למעלה מכך, הוראת הסילוק הוצאה, כאמור, בהתאם למסמך "מדיניות רשויות האזור ביישום הצו בדבר סילוק מבנים חדשים" שהוצא על-ידי המשיבים, בו נקבעו תבחינים שלפיהם תבוצע מדיניות האכיפה, שהמשותף להם הוא היעדר היתכנות להכשרת המבנה בדיעבד וכן קיומו של אינטרס ציבורי בהסרת הבניה הבלתי-חוקית (בג"ץ 7858/20 סלאמה נ' ראש המנהל האזרחי, פסקה 7 (14.2.2021)). בכלל אלה נקבע בסעיף 2.ד התבחין הרלוונטי לענייננו, העוסק ב"מבנים שהוקמו בתחומי צווים ביטחוניים". בנסיבות אלה, משהמבנה מצוי בתחומי צו ביטחוני האוסר על בניה במקרקעין שבתחומיו, ממילא סיכוייו של העותר לקבל היתר בנייה נמוכים עד מאוד. גם מטעם זה אין בעתירה כדי להקים עילה להתערבות בצו הסילוק (ראו לעניין זה: בג"ץ 4961/20 בידאא נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 14 (12.10.2020)). כן ראיתי לדחות את טענות העותר לפיהן לא פעל להשגת היתר בנייה, מתוך שהאמין שהמקרקעין שעליהם הקים את המבנה מצויים בשטחה של הרשות הפלסטינית. כידוע, אין בטענה בדבר אי-ידיעת הדין כדי לשמש הכשר בדיעבד או טענת 'מגן' לבנייה הבלתי-חוקית שבוצעה (עניין אלח'וואג'ה, בפסקה 5). ודוק, אינני מקלה ראש בכספים שהושקעו על-ידי העותר בהקמת המבנה, אולם היה באפשרותו של העותר לחסוך לעצמו, ולגורמי המנהל, את המשאבים הכרוכים בהקמת המבנה והריסתו לוּ פנה מראש, בטרם החל בבנייה, לגורם המקצועי הרלוונטי, על מנת לבדוק את מצב המקרקעין. משהחליט קודם לבנות ורק לאחר מכן לפנות – אין לו אלא להלין על עצמו. באשר לטענות העותר, כי "צו איסור בנייה צבאי 2/04" איננו בתוקף, וכי המבנה איננו ממוקם בשטח הצו – דין טענות אלה להידחות, שכן מן הצו שצורף לתגובת המשיבים עולה כי תוקפו של הצו הוארך עד ליום 31.12.2022, וכי המבנה מצוי בגדרי תחולתו של הצו (ראו: מש/1 ומש/2). אשר ליתר טענות העותר, בדבר הפלייתו לרעה ביחס לתושבים אחרים שביצעו עבודות בנייה בסמוך לבינוי וכן בדבר טענתו לחוסר הסבירות שבמתן הוראת הסילוק, דין הטענות להידחות משאלו נטענו באופן כוללני, ללא תימוכין או תשתית ראייתית לביסוסן (ראו: בג"ץ 7590/19 דבאסה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 9 (17.11.2019)); בדומה לכך יש לדחות את טענתו, ולפיה המבנה אינו פוגע באינטרס הציבורי, שכן "האינטרס הציבורי הוא שמבנים ייבנו בהיתר, ושצווי הריסה מינהליים יבוצעו בהקדם" (בג"ץ 1862/21 חמאד נ' היחידה המרכזית לפיקוח במינהל האזרחי, פסקה 9 (8.11.2021)). הטענות שהועלו על-ידי העותר בכל הנוגע לשלילת זכות השימוע או הפרת הדין הבינלאומי נטענו, נדונו והוכרעו על-ידי בית משפט זה בעניין סנט איב ופסקי דין נוספים שניתנו בנושא, ומשכך אין מקום לשוב ולהידרש להן פעם נוספת‏. העתירה נדחית אפוא. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך של 3,000 ₪. ניתן היום, ‏ז' באב התשפ"ב (‏4.8.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 22044260_X03.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1