בית חולים בלומנטל בע"מ נ. מדינת ישראל - משרד הבריאות

פסק-דין בתיק ע"א 4426/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4426/03 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' עדיאל המערערים: 1. בית חולים בלומנטל בע"מ 2. רפיח בית החלמה בע"מ 3. בית החלמה עדה (קרית טבעון) בע"מ 4. מעונות ובית החלמה גיל בע"מ 5. נאות הכרמל בית החלמה חיפה בע"מ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - משרד הבריאות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בה"פ 339/00 מיום 13.3.03 שניתן על-ידי כבוד השופט י' כהן תאריך הישיבה: כ'"א באדר א' תשס"ה (02.03.05) בשם המערערים: עו"ד אבנר כהן; עו"ד אריאלה קרולי בשם המשיבה: עו"ד מיקי חשין פסק-דין השופט י' עדיאל: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט יצחק כהן) אשר דחה את תביעת המערערים להצהיר, כי על-פי החוזה שנכרת בינם לבין המשיבה, היה על המשיבה, לשלם למערערים דמי אשפוז עבור חולים המאושפזים בבתי החולים שלהם על בסיס מספר המיטות המאושרות על-פי התקן בבתי חולים אלו, ולא על בסיס התפוסה בפועל של החולים המאושפזים. המערערים מנהלים בתי-חולים פסיכו-גריאטריים פרטיים באזור חיפה והצפון. בתקופה הרלבנטית לחוזה משרד הבריאות היה מפנה לאשפוז בבתי-חולים אלו חולים הזקוקים לאשפוז פסיכיאטרי. בתאריך 1.7.93 נחתם בין הצדדים חוזה המסדיר את היחסים ביניהם, בכלל זה, את התמורה שתשלם המדינה למערערים עבור האשפוז. המחלוקת שנפלה בין הצדדים נוגעת לפירוש החוזה, בנוגע לתמורה שהתחייבה המדינה לשלם למערערים עבור שירותיהם. היינו, האם המשיבה חייבת לשלם את דמי האשפוז, על-פי מספר החולים שהיא מפנה בפועל לאשפוז ומשך האשפוז של אותם חולים, כפי שטוענת המדינה, או על בסיס מספר המיטות לפי תקן המיטות המאושר באותם בתי חולים וללא קשר לאשפוז בפועל, כפי שטוענים המערערים. בית המשפט המחוזי קיבל בעניין זה את פרשנותה של המדינה ומכאן הערעור. דינה של סוגיה זו שתוכרע על-פי הוראות החוזה, אליהן אתייחס בהמשך. אולם, שני הצדדים נזקקו, לשם תמיכה בפרשנות הנטענת על ידם, לשורה של אינדיקציות, חיצוניות לחוזה, אשר מעידות, לטענתם, על הפרשנות הנכונה של החוזה בנושא זה. המערערים טוענים, שיש לבסס את פרשנות החוזה, בראש ובראשונה, על ההיגיון הכלכלי שביסודו. הם סומכים טענה זו על שיטת חישוב דמי האשפוז המשתלמים על-פי החוזה, אשר הביאה בחשבון את מספר המיטות לפי תקן המיטות הקיים בבתי החולים. הם טוענים, שאין זה סביר לחשב את מחיר יום האשפוז על-פי תקן המיטות המלא ואת התמורה הכוללת בגין האשפוז לשלם רק עבור אותם חולים שאושפזו בפועל. תוצאה כזו, לשיטתם, נוגדת את ההיגיון הכלכלי-מסחרי שביסוד העסקה, ועל כן יש לדחותה. אינדיקציה נוספת אשר תומכת, לשיטתם של המערערים, בפרשנותם את החוזה, היא העובדה שבאותם מקרים בהם מספר החולים המאושפזים עלה על מספר המיטות לפי התקן, שילמה המדינה למערערים את תמורת האשפוז בהתאם למספר מיטות התקן ולא בהתאם לאשפוז בפועל. אציין כבר עתה, שהתנהגות הצדדים בעניין זה לא הייתה עקבית, משום שכאשר מספר חולים המאושפזים היה נמוך ממספר מיטות התקן, וזה היה מצב הדברים בדרך-כלל, שילמה המדינה את דמי האשפוז לפי מספר החולים המאושפזים בפועל, ולא על-פי תקן המיטות. המערערים מצביעים בהקשר זה גם על החוזה החדש שנחתם בין הצדדים בשנת 1999, אשר החליף את החוזה נשוא הדיון. באותו חוזה נקבע, כי משרד הבריאות ישלם רק עבור חולים שאושפזו בפועל ובגין ימי אשפוז בפועל, ונאמר בו באופן מפורש, שמשרד הבריאות אינו מבטיח תפוסה כלשהי לבית החולים. הוראות אלו, טוענים המערערים, לא נכללו בחוזה הקודם, מה שמלמד על כך שבאותו חוזה כוונת הצדדים הייתה שונה. המערערים מפנים בהקשר למחלוקת זו, גם לחילופי מכתבים בין הצדדים ובין נושאי תפקידים בכירים במשרד הבריאות, בכלל זה, מכתבה של שרת הבריאות דאז, הגב' ארבלי אלמוזלינו (נספח ד' לכתב הערעור), מכתבו של ד"ר משיח, מנכ"ל משרד הבריאות דאז (נספח ו' לכתב הערעור) ומכתבים נוספים. ממכתבים אלה עולה, טוענים המערערים, כי בכירי משרד הבריאות טרחו להבהיר זה לזה, כי משרד הבריאות אינו מחויב לתפוסה מלאה, מה שמצביע על כך, שהיה להם ברור שקיימת "לפחות אי-הבנה" מצד המערערים בנוגע למתכונת ההתקשרות שבין הצדדים. המערערים מוסיפים וטוענים, שיש לפרש את ההסכם כנגד המדינה, הן על רקע מעמדה המונופוליסטי כגוף היחיד המפנה חולים לאשפוזים פסיכו-גריאטריים, והן בשל חוסר ההגינות הנעוץ בכך, שבעוד שהמערערים התחייבו להעמיד לרשות משרד הבריאות, לשם אשפוז החולים המופנים על ידו, את מלוא תקן המיטות של בתי החולים, משרד הבריאות מבקש לפטור עצמו מכל מחויבות לשלם עבור מלוא מספר המיטות שהועמד לרשותו. המדינה חולקת על טענות המערערים, והיא מצביעה, מצדה, על שורה של סממנים אחרים שבאו לידי ביטוי בהתנהגות הצדדים, אשר תומכים, לשיטתה, בפרשנות הנטענת על ידה. כך היא מפנה לעובדה, שהמערערים מעולם לא העלו בפני משרד הבריאות דרישה לתשלום מעבר לתפוסת החולים בפועל, ומשך כל תקופת החוזה הם קיבלו תשלום לפי מספר החולים שהופנו על ידי משרד הבריאות לאשפוז ועל-פי משך האשפוז, ולא על-פי תקן המיטות. תמיכה לטענה זו תימצא, לטענת המדינה, גם בחשבוניות מס ששלחו המערערים למשיבה בצירוף רשימה שמית של החולים שאושפזו מדי חודש בחודשו, ומספר ימי האשפוז של כל חולה, התנהגות הנוגדת את הפרשנות שהם מנסים ליתן לחוזה היום. עוד מפנה המדינה, להתכתבות שנוהלה עם המערערים, שבה הם הלינו על מצב תת התפוסה בבתי החולים שלהם, תלונה שגם היא אינה מתיישבת עם טענותיהם הנוכחיות לפיהן המדינה חבה בתשלום על-פי תקן המיטות ולא על-פי התפוסה בפועל. שהרי אם משרד הבריאות היה חייב בתשלום עבור תקן המיטות בבית החולים, ללא קשר לתפוסה, מדוע ילינו המערערים על תת-תפוסה? בחינת טענותיהם של הצדדים מעלה, שחלק מהאינדיקציות שמנו הצדדים בטיעוניהם, כמו שיטת התשלום במקרים בהם תפוסת האשפוז עלתה על תקן המיטות, אינן חד-משמעיות מבחינת השלכותיהן על פרשנות החוזה. עם זאת, מקובלת עלינו מסקנתו של בית המשפט המחוזי, שככלל, התנהגות הצדדים תומכת בפרשנותה של המדינה את החוזה, לפיה התשלום יבוצע על-פי מספר חולים שאושפזו בפועל ומספר ימי האשפוז של החולים, ולא על-פי תקן המיטות. אולם, גם אם נניח שהתנהגות הצדדים והאינדיקציות האחרות שנמנו על ידם אינן תומכות, באופן חד משמעי, בפרשנות זו או אחרת של החוזה, לשון החוזה עצמו הנה ברורה. לעניין זה נקבע בחוזה, כי: "משרד הבריאות ישלם לבית החולים עבור כל יום אשפוז של חולים שהופנו על ידו על-פי מחירי יום האשפוז המעודכנים מפעם לפעם כלפי יום 1.4.1991". נוסחו של סעיף זה הנו חד-משמעי ועולה ממנו באופן מפורש, שהתחייבות התשלום של משרד הבריאות בוססה על אשפוז בפועל של חולים המופנים על-ידי המשרד לבתי החולים של המערערים ולא על-פי תקן המיטות. לפיכך, מקובלת עלינו פרשנותו של בית המשפט המחוזי את החוזה. התוצאה המתחייבת מכך היא שיש לדחות את הערעור, וכך אנו מורים. המערערים ישאו בהוצאות המשיבה בערעור בסכום של 10,000 ₪. ניתן היום, כ"ב באדר א' תשס"ה (03.03.2005). המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים. ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03044260_I07.docש.י. מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il