פלוני נ. הפול- המאגר הישראלי לביטוחי רכב

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4425/23 וערעור משיב לפי תקנה 137ב לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המערער והמשיב בערעור משיב: פלוני נ ג ד המשיבה והמערערת בערעור משיב: הפול-המאגר הישראלי לביטוחי רכב ערעור וערעור משיב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה 43921-12-18 מיום 24.4.2023 שניתן על ידי כב' השופט יצחק כהן תאריך הישיבה: כ"ז בשבט התשפ"ד (6.2.2024) בשם המערער והמשיב בערעור משיב: בשם המשיבה והמערערת בערעור משיב: עו"ד אילת שלו; עו"ד גילי בן ציון עו"ד יסמין גודיס-דרור; עו"ד ארנון אפרת פסק-דין השופט י' עמית: שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן) בת"א 43921-12-18 שעניינם בגובה הפיצוי שנפסק למערער בתביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). 1. המערער, יליד 20.6.1972, נפגע בשתי תאונות דרכים עת שרכב על אופנוע שבוטח על ידי המשיבה. התאונה הראשונה אירעה ביום 29.11.2017 והשנייה ביום 27.3.2018. 2. במסגרת ההליך קמא התעוררה מחלוקת בקשר למצבו הרפואי של המערער עובר לתאונות, על רקע פגיעות שונות שחווה במהלך שירותו במשטרה. המערער הגיש בקשה לוועדה הרפואית המיוחדת (להלן גם: ור"ם) לצורך פרישה מהמשטרה, ביום 1.4.2017 יצא לחופשה לפני פרישה, ובפברואר 2018 פרש מהמשטרה באופן רשמי. בית משפט קמא קבע כי המערער הציג בפני הור"ם כי נכון לאותו מועד הוא סובל מנכות של 20% לפחות, ומתקיים השתק שיפוטי לפיו הוא אינו יכול לטעון בהליך דנן לנכות קלה יותר. אי לכך, נקבע כי עובר לתאונות המערער סבל מנכות אורתופדית קבועה בשיעור 20%. 3. בית משפט קמא מינה מספר מומחים רפואיים שיקבעו את נכותו של המערער כתוצאה מהתאונות. בתחום האורתופדיה קבע המומחה כי בגין התאונה הראשונה לא נותרה נכות, ובגין התאונה השנייה נקבעה נכות משוקללת בשיעור 31% בגין הגבלות תנועה בידיים ובקרסול רגל ימין ונכות קבועה נוספת בשיעור 10% בגין צלקות; בתחום הנוירולוגיה קבע המומחה נכות בשיעור 14.5%, כשמחצית ממנה נובעת מהתאונה הראשונה והמחצית הנותרת מהתאונה השנייה; ובתחום העיניים והאא"ג קבעו המומחים כי לא נגרמו למערער נכויות בתחומים אלה כתוצאה מהתאונות. בית המשפט אימץ את קביעות המומחים בתחומים אלה. אשר לתחום הנפשי, בחוות דעתו קבע המומחה כי נכותו של המערער נעה בין 30% ל-50% ועל כן סביר להעמידה על 40% לצמיתות. בית המשפט ראה שלא לקבל קביעה זו, שכן בחקירת המומחה התברר כי לא עמדו בפניו מסמכים רפואיים שונים והוסתרו ממנו ההליכים שהתנהלו בפני הור"ם בקשר למצבו הרפואי הקודם של המערער. בית המשפט עמד על כך שלמעשה, המומחה הסכים כי נכותו הנפשית של המערער נמוכה מזו שנקבעה בחוות הדעת, ולנוכח התרשמות בית המשפט כי המערער נוטה להעצים את פגיעתו מהתאונות ומסתיר פרטים שאינם נוחים לו, העמיד בית המשפט את נכותו הרפואית הצמיתה של המערער בתחום זה על 15%. 4. לנוכח נכות קודמת בשיעור 20%, בית המשפט הפחית ממשקלן המצטבר של הנכויות (55% במעוגל) והעמיד את הנכות הרפואית המשוקללת המיוחסת לתאונות על 44% (=100/(100-20) * 55). בית המשפט קיבל את טענת המשיבה כי מסרטוני המעקב אחר המערער עולה כי הוא איננו מוגבל בפעולותיו היום יומיות, והנכות התפקודית הועמדה על 20%, ולאחר ניכוי הנכות התפקודית שאינה קשורה לתאונות – 16% (=100/(100-20) * 20). הפסדי השכר חושבו תוך התחשבות בכך שהמערער פרש משירותו במשטרה בסוף פברואר 2018, בין התאונה הראשונה לשנייה, ובהכנסות שהיו לו מעסקו כעצמאי לאחר הפרישה. בית המשפט העריך כי אלמלא התאונות, בשנה הראשונה לעסקו המערער היה מפיק סך של 7,500 ₪ נטו בממוצע לחודש, ולאחר מכן החל מיום 1.3.2019, היה מצליח לבסס את העסק ולהרוויח סך של 15,000 ₪ נטו (לאחר ניכוי מס הכנסה בשיעור 25% המתחשב בהכנסה הנוספת מגמלאות שהמערער החל לקבל מהמשטרה לאחר פרישתו). 5. על בסיס נתונים אלו נפסקו למערער הסכומים הבאים: הפסדי שכר בעבר – 187,521 ₪, לפי הפסד השתכרות מלא בסך 7,500 ₪ לחודש מיום התאונה השנייה (27.3.2018) ועד ליום 12.7.2018; הפסד השתכרות בשיעור 40% (3,000 ₪ לחודש) לתקופת שיקום בת חודשיים; ומיום 13.9.2018 עד למתן פסק הדין, לפי הפסד השתכרות בשיעור הנכות התפקודית הנובעת מהתאונות בניכוי הנכות הקודמת (16%) מהכנסה חודשית ממוצעת של 15,000 ₪ לאחר שנה מיום השחרור (2,400 ₪ לחודש). הפסדי שכר בעתיד – 419,416 ₪, לפי הפסד השתכרות בשיעור 16% מ-15,000 ₪, ומכיוון שהמערער היה שכיר בחברה שבשליטתו, החישוב נעשה עד לגיל 70. נזק לא ממוני – 118,825 ₪ (24,110 ₪ עבור התאונה הראשונה בגין נכות בשיעור 14% והיתרה בגין התאונה השנייה בגין נכות בשיעור 30%). עזרת הזולת בעבר ובעתיד – פיצוי גלובאלי בסך 30,000 ₪ המתחשב בצורך בעזרה בשנה הראשונה לאחר התאונה השנייה ובכך שלאחר מועד זה התובע מתפקד באופן עצמאי בחיי היום-יום. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד – פיצוי גלובאלי בסך 40,000 ₪. בית המשפט דחה את טענת המערער כי יש לפסוק לו פיצוי נוסף בגין הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות, ניידות ופגיעה ביכולת לרכוש ביטוח מפני אובדן כושר עבודה. בית המשפט ניכה מסכום הנזק ניכוי יחסי של הקצבאות שקיבל המערער מהמל"ל בסך 26,536 ₪, סכום שלשיטת בית המשפט משקף 54% מסכום הקצבאות הכולל, שכן הקצבאות שולמו בגין נכות משוקללת של 81% בעוד שבמסגרת ההליך דנן הועמד שיעור הנכות כתוצאה מהתאונות על 44% בלבד (=100 x 81 / 44). סה"כ נפסק לזכות המערער הסך של 769,226 ₪ בצירוף שכ"ט בשיעור 13% ומע"מ בסך 100,000 ₪ והוצאות משפט. 6. על פסק הדין נסבים שני הערעורים שלפנינו. המערער הלין על כך שבית המשפט הפחית משיעור הנכות הפסיכיאטרית כפי שנקבעה על ידי המומחה בחוות דעתו (40%); הפחית נכות קודמת שאינה קשורה לתאונות מהנכות הרפואית המשוקללת אשר נובעת מהתאונות, ושגה בחישוב הפיצוי בגין נזק לא ממוני כפועל יוצא; העמיד את הנכות התפקודית על 20% בלבד; ושגה כשהפחית נכות תפקודית קודמת והעמיד את הנכות התפקודית המיוחסת לתאונות על 16% בלבד. עוד נטען כי פוטנציאל ההשתכרות של המערער בשנים שלאחר התאונה עולה על שילוש השכר הממוצע במשק; כי לא היה מקום להסיק מסרטוני המעקב כי המערער מתפקד באופן עצמאי בחיי היום יום; וכי המערער קופח בראשי נזק נוספים כגון עזרת הזולת, ניידות והוצאות רפואיות, כשהוכח כי המערער קיבל רישיון לשימוש בקנאביס ונדחתה בקשתו לרכישת ביטוח לאובדן כושר עבודה באופן המצדיק פיצוי. המשיבה הגישה ערעור מצידה לפי תקנה 137(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות) וטענה לשגגה בניכוי היחסי של קצבאות המל"ל (שירותים מיוחדים) ובכך שלא נוכתה ההשתתפות העצמית על פי תנאי פוליסת הביטוח. 7. לאחר שנערכה ישיבת קדם ערעור והוגשו תשובות לערעורים, החלטנו להכריע בערעור על יסוד החומר בכתב שלפנינו, מכוח סמכותנו לפי תקנה 138(א)(5) לתקנות. אקדים ואומר כי אני סבור שדין הערעורים להתקבל באופן חלקי כפי שיפורט להלן. 8. ערעור המערער: לאור חקירתו של המומחה בתחום הפסיכיאטריה, במהלכה התברר כי לא עמד לנגד המומחה מלוא המידע הרלוונטי לגבי המערער, דחה בית משפט קמא את מסקנת המומחה בחוות דעתו, והעמיד את שיעור הנכות הרפואית בתחום זה על 15%. לא מצאתי עילה להתערב בקביעה זו, המבוססת בין היתר על דברי המומחה בחקירתו והתרשמותו הישירה של בית המשפט מהמערער. משהועמדה הנכות הנפשית על 15%, עומדת הנכות הרפואית המשוקללת כתוצאה מהתאונות לפי קביעות המומחים על 55% (במעוגל). יש ממש בטענת המערער כי לא היה מקום להפחתה נוספת בשל הנכות הקודמת בשיעור 20%, שהרי קביעות המומחים התייחסו לנכות הנובעת מהתאונות. נוסף על כך, בית המשפט קבע כי שיעור הנכות התפקודית הכוללת של המערער הנובעת מהתאונה עומד על 20%, ולאחר הפחתת נכות אורתופדית-תפקודית קודמת בשיעור 20% – הועמדה הנכות התפקודית על 16% בלבד. דומה כי בכך הלקה בית המשפט את המערער פעמיים בגין הנכות הקודמת. העמדת הנכות הרפואית על 55% ולא על 44% כקביעתו של בית משפט קמא, מביאה לכך שיש להוסיף לפיצוי בגין כאב וסבל את הסך של 19,000 ₪ במעוגל. ככלל, הערכת הפגיעה התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות מצויות בליבת שיקול דעתה של הערכאה המבררת, ששמעה את הצדדים והתרשמה באופן ישיר מהנפגע (ראו, מיני רבים, ע"א 3450/20 פלוני נ' פלוני, פסקה 8 (‏18.1.2022); ע"א 7548/13 שפורן נ' תורג'מן, פסקה 4 (27.1.2014)). מכלול הנסיבות, ובעיקר הפער בין הנכות הרפואית המשוקללת (55%) לבין הנכות התפקודית כפי שנקבעה על ידי בית משפט קמא (16%), ובהינתן שהנכות האורתופדית כשלעצמה עומדת על 31% והנכות הנוירולוגית כשלעצמה עומדת על 14.5% – כל אלה עשויים להצדיק חריגה מהכלל. לכן, אך גם בהתחשב בהתרשמותו הישירה והשלילית של בית משפט קמא מהמערער, אעמיד את נכותו התפקודית ואת אובדן כושר ההשתכרות שלו על 30%. בכך יש כדי לשנות את חישוב הפסדי ההשתכרות לעבר (בתקופה מיום 13.9.2018 ועד ליום מתן פסק הדין) ולעתיד, באופן שיתווסף לפיצוי הסך של כ-425,000 ₪. המערער תקף כל תג ותג בפסק דינו של בית משפט קמא, אך איני סבור כי בראשי הנזק האחרים נפלה שגגה בפסק הדין המצדיקה התערבות. כך למשל, בסיס השכר נפסק על בסיס הראיות שהובאו בפני בית המשפט ובהתחשב בכך שעסקו של המערער כעצמאי היה בראשיתו, ולא היה מקום לפסוק לו הפסדי פנסיה או פיצוי בגין פגיעה ביכולת הביטוחית כפי שהתבקש. 9. ערעור המשיבה: תביעתו של המערער לנכות כללית, במסגרתה נקבעה לו נכות רפואית, נדחתה לנוכח הפנסיה המשתלמת לו במשטרה ואי עמידה במבחן הכנסה. למערער שולמו עקב התאונה השניה קצבאות שירותים מיוחדים כך שלא חלה הלכת פרלה עמר (רע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 350 (2003)) שעניינה בנכות כללית, והיה מקום לנכות את תגמולי המל"ל במלואם. אף יש ממש בטענת המשיבה לניכוי השתתפות עצמית בנזק שאינו נזק ממון, אם כי יש להתחשב בטענות המערער כי אין לבצע ניכוי כפול בגין שתי התאונות המכוסות על ידי אותה פוליסה. משכך, יש לקבל את הערעור ולהפחית סך של 50,000 ₪ (במעוגל) מסכום הפיצוי. 10. השורה התחתונה היא אפוא כי לסכום הפיצוי שנפסק בבית משפט קמא יש להוסיף הסך של 394,000 ₪ "נטו", קרי, בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור 15.21%. אין צו להוצאות בערכאה זו. ניתן היום, כ"ז בניסן התשפ"ד (‏5.5.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 23044250_E03.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1