מחמוד עוודת אללה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4421/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4421/06 ע"פ 4445/06 ע"פ 5406/06 ע"פ 5507/06 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ד' ברלינר המערער בע"פ 4421/06: מחמוד עוודת אללה המערער בע"פ 4445/06: פלוני המערער בע"פ 5406/06: פלוני המערער בע"פ 5507/06: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.4.06 בתיק פ' 639/05 שניתן על ידי כבוד השופט מ' דרורי תאריך הישיבה: כ"ד בתשרי התשס"ז (16/10/06) בשם המערער בע"פ 4421/06: עו"ד אחמד עואודה בשם המערער בע"פ 4445/06: עו"ד פרחת עאטף בשם המערער בע"פ 5406/06: עו"ד אנדרה רוזנטל בשם המערער בע"פ 5507/06: עו"ד נמיר אלבי בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות בשם שירות המבחן לנוער: גב' שלומית מרדר פסק-דין השופטת ד' ברלינר: 1. ערעורים על פסקי הדין שניתנו בבית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט מ' דרורי) בת.פ. 639/05 מיום 11.4.06 וכן מיום 17.5.06. כתב האישום בתיק זה כלל חמישה נאשמים. הדיון בעניינו של נאשם 5 עדיין לא הסתיים והוא איננו מערער בפנינו. נגד ארבעת הנאשמים האחרים ניתנו שני פסקי דין, (האחד נגד נאשמים 1, 2 והשני נגד נאשמים 3, 4). כל אחד מן הנאשמים ערער בנפרד על פסק הדין בעניינו, שעל כן בפנינו ארבעה ערעורים שהדיון בהם אוחד. עניינם של הערעורים – הענישה בלבד, וליתר דיוק בתקופת המאסר בפועל שהושתה על המערערים. 2. כתב האישום ייחס לכל המערערים עבירות שונות שעניינן זריקת בקבוקי תבערה וכן יידוי אבנים לעבר בית כנסת. כל המערערים (כולם קטינים - בזמן מעשה) הודו בעבירות שיוחסו להם והורשעו על סמך הודאתם. חלקו של כל אחד מהמערערים בביצוע המעשה היה שונה ובהתאם לכך - הרשעתו. בסופו של יום הטיל בית משפט קמא על כל המערערים תקופת מאסר אחידה. גזר הדין משקף מערכת איזונים המשקללת את חלקו של כל מערער במסכת העובדות הכוללת, וכן את נסיבותיו האישיות כפי שבאו לידי ביטוי בתסקירי שירות המבחן שהוגשו. על כולם הוטל עונש מאסר בפועל לתקופה של 19 חודשים וכן חמישה חודשי מאסר על תנאי. 3. שתי סוגיות עיקריות עוברות כחוט השני בארבעת הערעורים שבפנינו. האחת, האם גזר הדין מבטא נכונה את חלקו המדויק של כל אחד מהמערערים והאם לא היה מקום למִדרג - בין העונשים השונים שהוטלו. הסוגיה השניה: אליבא דכל הסנגורים, בית משפט קמא החמיר עם המערערים כולם. תקופת מאסר של 19 חודשים יש בה, כך לטענת הסנגורים, עליית מדרגה בהשוואה לענישה המקובלת והרווחת בעבירות מסוג זה, כאשר הן נעברות על ידי קטינים. ככלל, קובלים הסנגורים על כך שבית משפט קמא, לא נתן משקל ראוי לעובדה שמדובר בקטינים, שבעניינם, ההיבט המרכזי אמור להיות היבט השיקום. במקרה הנוכחי, תסקירי שירות המבחן מצביעים על כך כי הנערים הם נערים נורמטיביים, עד למעשים המפורטים בכתב האישום תפקדו ככל בני גילם ללא חריגות, כולם תלמידים בבית הספר והמאסר קטע את לימודיהם. המערערים הם בנים למשפחות אכפתיות שאינן תומכות במעשיהם, וההורים מגלים רצון ונכונות להשגיח על מעשיהם בעתיד. המדינה טענה כי אין מקום להתערב בענישה. מדובר בעבירות חמורות בכל "הווריאציות" שבהן נעברו בתיק זה. הסיכון שגלום בהן, אינו טעון הבהרה זאת לצד "ההיבט האידיאולוגי" שעניינו הפגיעה המכוונת ביהודים, ופגיעה בבית כנסת. דיון 4. על פני הדברים, יש ממש בעמדת התביעה כי העונש שהטיל בית משפט קמא איננו חורג ממתחם המידתיות הראויה בעבירות מסוג זה, שעל כן אין הוא מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. אם בכל זאת החלטתנו להתערב במידה מצומצמת ביותר, הרי זה משום שאנו שמים את הדגש על היבט השיקום, שידון בהמשך. 5. באשר לסוגיית המִדרג בענישה - לאחר שבחנו את הנתונים הספציפיים איננו רואים לנכון להתערב בשקלול שערך בית משפט קמא ואשר הביא אותו, בסופו של יום, לכלל מסקנה כי יש מקום להטיל תקופת מאסר אחידה. ענישה איננה ענין מתמטי. "תרגום" מעשה עבירה פלוני לכלל חודשי מאסר או שנות מאסר, איננו מוכתב על ידי נוסחה. לעולם ניתן להשיג על הדרך בה "כימת" בית המשפט את מכלול הנתונים שבפניו. במקרה הנוכחי, בעניינו של כל אחד מן המערערים, פעלו מגוון של שיקולים, חלקם "משכו" לקוטב החומרה וחלקם לקוטב הקולא. כך למשל, המערער בע"פ 4421/06 היה הבגיר מבני החבורה, לעומת זאת, חלקו בביצוע המעשים היה קטן יותר. קוטביות דומה קיימת גם בעניינם של כל אחד מן המערערים הנוספים. בית משפט קמא מנה את השיקולים אחד לאחד. הסנגורים לא הצביעו על שיקול שנעלם מעיניו. משכך, גם אם ניתן היה להגיע לתוצאה שיש בה מִדרג, איננו סבורים כי בפני עצמה הענישה האחידה, מצביעה על שגגה שנפלה מעם בית משפט קמא. 6. נותרה אפוא השאלה הנוספת, קרי האם החמיר בית משפט קמא עם המערערים באופן המצדיק את התערבותנו. כפי שציינו לעיל, על פני הדברים, הן ההיבט הערכי והן ההיבט המעשי שבא לידי ביטוי בהשלכת בקבוקי תבערה וידוי אבנים מחייב ענישה מחמירה. ספק אם 19 חודשי מאסר מהווים עליית מדרגה קיצונית, זאת גם בהנחה כי יש ממש בטיעוני הסנגורים, ולפיהם נורמת הענישה הרווחת בעבירות אלה עומדת על תקופות מאסר קצרות מזו. גם עליית מדרגה – אינה בהכרח עילה להתערבות. הצורך להילחם בתופעה מסוימת, מכתיב לעיתים עליה מעין זו. 7. הבסיס להתערבותנו, מצוי בתסקירים שהם ככלל חיוביים ונותנים פתח לתקווה שמדובר באפיזודה שלא תחזור על עצמה. הדגש הוא על חוסר הלגיטימציה של מעשי המערערים גם בעיני משפחותיהם והתגייסות המשפחות למנוע הישנות המעשים. להלן אתייחס בקצרה לתסקירי שהוגש בעניינו של כל אחד מהמערערים: 1. המערער בע"פ 5406/06: התסקיר מציין כי הוא לוקח אחריות על מעשיו, ומבין את חומרתם. הרקע לביצוע המעשים הוא אישיותו החלשה והנגררת. מדובר במשפחה קשת יום ובני המשפחה מגלים עמדה שלילית לגבי התנהגותו. 2. המערער בע"פ 5507/06: על פי האמור בתסקיר, מדובר בנער שנקלע למצוקה נפשית והוריו פנו לייעוץ פסיכולוגי. זוג ההורים הביעו אכזבה מהסתבכותו של המערער בעבירות הנוכחיות ואביו נטל על עצמו להשגיח עליו עם שחרורו כדי לשמור עליו מפני הסביבה השלילית. המערער עצמו הביע חרטה והוא מפציר באחיו בן ה-14 לבל יסתבך במעשים דומים. בנוסף לכך, חלה המערער במהלך שהותו בכלא והוא נזקק לטיפול רפואי. 3. המערער בע"פ 4421/06: גם כאן המשפחה רואה בהתנהגותו של המערער בגידה באמון שניתן בו, עד כדי כך שהאב אינו מבקר אותו במעצר. המערער עצמו הדגיש את רצונו לפצות את בני משפחתו בשל הסבל שגרם להם. בנוסף, הגדיר את התנהגותו כחסרת אחריות. קצינת המבחן התרשמה כי הוא עבר תהליך נפשי מעמיק והפיק את הלקחים. מערער זה התבגר במהלך שהותו בכלא והועבר לאגף הבגירים. השהות באגף זה מקשה עליו במיוחד. 4. המערער בע"פ 4445/06: מדובר במי שהיה תלמיד מצטיין בעבר, אף הוא הביע חרטה וצער על מעשיו. שירות המבחן התרשם כי חל שינוי ביחסו לעבירות. הוריו הגיבו בהפתעה לעבירות שביצע המערער והביעו עמדה שלילית כלפי מעשיו. לדבריהם לא ידעו מאום על המעשים, אילו היו יודעים זאת היו משתדלים למנוע את השתתפותו בהם ובעתיד ישגיחו עליו. האב הודיע כי יגלה נוקשות כלפיו. 8. האמור לעיל, ביחס לחוסר האפשרות לכמת את מעשי העבירה לכלל ענישה מדויקת, נכון גם ביחס לחוסר האפשרות לשקלל את האמור בתסקירים לכלל הערכה ממשית באשר לצפי לעתידו של כל אחד מהמערערים. עדיין, התמונה המצטיירת היא כי מאסרם של המערערים הינו אירוע טראומטי למשפחותיהם ואלה יעשו בעתיד מאמצים למנוע הסתבכויות דומות. לפיכך, אפשרות השיקום במקרה הנוכחי חורגת מכלל התיאוריה ויש לה פן מעשי וקונקרטי. בהתחשב בכך ומתוך שאנו רוצים לעודד את מחויבות המשפחות כפי שהובעה בפני שירות המבחן, באנו לכלל מסקנה כי יש מקום להתערבות מסוימת בענישה. אנו מעמידים את תקופת המאסר בפועל באשר לכל אחד מהמערערים על תקופה של 15 חודשי מאסר (במקום 19) כאשר יתר רכיבי גזר הדין ישארו בעינם. ניתן היום, כ"ה בתשרי התשס"ו (17.10.06). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06044210_Z01.doc אמ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il