הרוש נ' מחלקת עררים

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4420-07-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן העותר: אסף הרוש נגד המשיבה: פרקליטות המדינה מחלקת עררים עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד לירן זילברמן פסק-דין השופט אלכס שטיין: העתירה שלפנינו תוקפת את החלטת מחלקת עררים בפרקליטות המדינה (להלן: מחלקת עררים) אשר דחתה את ערר העותר על החלטת המחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה (להלן: מח"ש) שלא לשנות את עילת הסגירה בתיק החקירה בעניינו של העותר (להלן: תיק החקירה). ביום 14.6.2021 נחקר העותר, שוטר במשטרת ישראל, במח"ש בחשד לביצוע עבירת תקיפה ועבירת שיבוש הליכי משפט. ביחס לעבירת שיבוש הליכי משפט, נטען כי העותר כתב דו"ח פעולה שקרי במסגרתו ייחס מתן אגרוף מצד המתלונן בתיק החקירה (להלן: המתלונן) לראשו של שוטר אחר במהלך הפגנה. לאחר שהתגבשה התמונה הראייתית המלאה הוחלט ביום 12.9.2021 לסגור את תיק החקירה נגד העותר בעילה של "חוסר אשמה" ביחס לעבירת התקיפה, לצד עילה של "חוסר ראיות" ביחס לעבירת שיבוש הליכי משפט. העותר הגיש בקשה למח"ש לשינוי עילת סגירת תיק החקירה ביחס לעבירת שיבוש הליכי משפט, אשר נדחתה ביום 26.10.2023. ערר על החלטת מח"ש נדחה בהחלטה מיום 11.2.2025 על-ידי מחלקת עררים. בהחלטת מחלקת עררים צוין כי החשד שנותר נגד העותר מבוסס על סרטונים ממועד ההפגנה אשר מתעדים באופן רציף את המתלונן בשניות עובר למעצרו. בהחלטה הודגש כי לא ניתן להבחין בסרטונים במכת אגרוף או בכל תנועת יד אחרת של המתלונן כלפי ראשו של מי מהשוטרים אשר נכחו במקום. מכאן העתירה שלפנינו, במסגרתה טוען העותר כי ההחלטה מושא העתירה לוקה בחוסר סבירות קיצוני. העותר מטעים כי שני שוטרים נוספים, אשר נכחו בזירת האירוע, ציינו גם הם בדוחות הפעולה שלהם כי המתלונן תקף את אחד השוטרים במקום, ועובדה זו מחזקת את מהימנותו. העותר מוסיף כי הסרטונים שעומדים בבסיס החלטת המשיבה אינם מהווים ראייה אובייקטיבית אשר בכוחה לסתור את גרסת העותר. עוד נטען כי במסגרת החקירה לא נבחן, וממילא לא הוכח, קיומו של היסוד הנפשי הדרוש להתקיימות העבירה מצד העותר; ואין מקום לשלול קיומה של טעות כנה מצידו. לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, אף ללא צורך בתגובת המשיבה, בהיעדר עילה מבוררת להתערבותנו בהחלטה לסגור את תיק החקירה מחמת "חוסר ראיות". החלטת רשויות התביעה – אשר נבחנה לא אחת ובקפידה רבה – נשענת על הקביעה כי קיים סיכוי שאינו נמוך כי העותר ביצע את עבירת שיבוש הליכי משפט אשר מיוחסת אליו. הלכה היא עמנו, מקדמת דנא, כי בית משפט זה לא ימיר את שיקול דעתן של רשויות אכיפת החוק ורשויות התביעה בשיקול דעתו שלו (ראו, למשל: בג"ץ 4341/19 פלונית נ' פרקליטות המדינה, פסקה 6 והאסמכתאות שם (30.10.2019)). שיקול הדעת המסור למח"ש ולמחלקת עררים בענייני ניהול חקירה פלילית הוא שיקול דעת מקצועי רחב, והתערבותנו בו שמורה למקרים חריגים בלבד, בהם מדובר בהחלטות אשר נפגמו בפגמים היורדים לשורש העניין, כדוגמת חוסר סבירות קיצוני (ראו: בג"ץ 10054/07 בלילתי נ' פרקליטות המדינה (16.4.2008); בג"ץ 8553/18 זלצמן נ' פרקליטות המדינה, פסקה 5 (26.12.2018)). העתירה שלפנינו אינה נופלת בגדר המקרים החריגים אשר מצדיקים את התערבותנו. החלטת מח"ש על סגירת התיק בעילה של "חוסר ראיות" נבחנה פעמיים נוספות על-ידי רשויות התביעה אשר סברו כי יש להותירה על כנה. מדובר בהחלטה מנומקת אשר מבוססת על מומחיותן וניסיונן של רשויות התביעה בעניינים אלה. בנסיבות אלה, ברי הוא כי לא נפל שום פגם בהחלטה מושא העתירה, לא כל שכן פגם היורד לשורש העניין אשר מקים עילה להתערבותנו.   העתירה נדחית אפוא. בנסיבות העניין ומאחר שלא התבקשה תגובה – אין צו להוצאות. ניתן היום, י"א תמוז תשפ"ה (07 יולי 2025). דוד מינץ שופט אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת