פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 442/11
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 442/11
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט י' דנציגר
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. ראש הממשלה
2. שר הביטחון
3. שר הפנים
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותר:
עו"ד רענן כרמון
בשם המשיבים:
עו"ד ראובן אידלמן
פסק-דין
השופט ס' ג'ובראן:
עניינה של העתירה שבפנינו היא בקשתו של העותר כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יכירו בו כסייען מיוחד של כוחות הביטחון ויאריכו לו את אשרת השהייה הארעית.
כפי שעולה מהעתירה, העותר שימש, במשך תקופה ארוכה, כאח סיעודי לשייח' כבן שבעים שהיה בעברו סייען בשב"כ ואיש מודיעין צבאי ובאותה תקופה קיבל סיוע ממנהלת שיקום הסייענים. במשך אותה תקופה, הוארכה, מדי פעם, אשרת השהייה של העותר בישראל, בעקבות פנייה של השייח' לגורמי הביטחון הרלבנטיים. בשנת 2000 נפטר השייח'. בעקבות זאת, ביקש העותר להסדיר את שהותו החוקית בישראל באמצעות בקשה לאיחוד משפחות עם אשתו הישראלית וביום 26.6.2001 הונפק לו רישיון ישיבה ארעי לתקופה של חצי שנה שהוארך מעת לעת, עד לפקיעתו ביום 23.12.2003. בשנת 2004 התגרש העותר מאשתו. לאחר הגירושין, הוצע לעותר להמיר את תעודת הזהות הזמנית באישורי שהייה מתחדשים, אולם הוא סירב להצעה.
כעת, טוען העותר, כי הוא מפחד לחזור לעזה כיוון ששירותי הביטחון שם ככל הנראה יודעים כי הוא טיפל בסייען ומשתף פעולה בכיר. העותר פנה, ביום 31.3.2010, למינהלה הביטחונית לסיוע במשרד ראש הממשלה אך נענה, כי זו אינה הכתובת המתאימה לפנייה וכי עליו לפנות אל ועדת המאוימים. לטענתו, ברור לגורמים הביטחוניים כי הוא חשוד כמשתף פעולה וכי העובדה שהשייח' בו טיפל טופל על ידי המינהלה הביטחונית מלמדת כי גם הוא צריך להיות מטופל על ידה. לטענתו, סירובה של המינהלה לטפל בעניינו חורג ממינהל תקין, תוך התעלמות מזכותו הבסיסית לביטחון. עוד טוען העותר, כי אין מקום להפנות אותו אל ועדת המאוימים שכן הועדה רשאית להמליץ רק על מתן היתרי שהייה בישראל ואילו הוא עותר לקבל, לכל הפחות, מעמד ארעי.
מנגד, טוענת המשיבה, כי דין העתירה להידחות, הן על הסף, הן לגופה. ראשית, טוענת המשיבה, כי החל מחודש דצמבר 2003, שוהה העותר בישראל שלא כדין. בשנת 2004 הוצע לו להסדיר את מעמדו, באופן זמני, באמצעות פנייה ללשכת מינהל האוכלוסין, אך כאמור בעתירה, העותר סירב לקבל הצעה זו. שנית, טוענת המשיבה, כי העותר הופנה, על ידי המינהלה הביטחונית, לוועדת המאוימים, שהיא הגורם המוסמך לטפל בעניינו, אך בשום שלב הוא לא פנה לוועדה לקבלת היתר שהייה בישראל. על כן, טוענת המשיבה, דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי ההליכים שכן הגוף המוסמך לטפל בבקשתו של העותר, ועדת המאוימים, טרם נתן את החלטתו בעניין. בנוסף, טוענת המשיבה, כי דין העתירה להידחות אף לגופה, שכן העותר מעולם לא היה קשור עם שירות הביטחון הכללי, משטרת ישראל, או צה"ל, ולכן אין הוא עומד בקריטריונים המאפשרים טיפול על ידי מנהלת השיקום.
לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבים, הגענו לכלל מסקנה, כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים.
כידוע, המבקש סעד מבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, חייב להקדים ולהעלות את השגותיו לפני הרשות הרלבנטית. כך, נקבע כי:
"עקרון מושרש ומקובל הוא מלפנינו כי פניה לרשות המינהלית או הציבורית הנוגעת לעניין הינה בבחינת תנאי סף על מנת שבית משפט זה ייזקק לעתירה נגדה. משלא נעשתה פניה כאמור... הרי שדין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים." (בג"ץ 10312/05 כהן נ' בן שלמה (לא פורסם, 6.11.2005); ראו גם: בג"ץ 549/83 הופר נ' חברי ועדת המינויים, פ"ד לז(4) 24, 26 (1983); בג"צ 2624/97 ידיד נ' ממשלת ישראל, פ"ד נא(3) 21, 82-83 (1997)).
במקרה שלפנינו, העותר, בעתירתו, מציין כי לא פנה לוועדת המאוימים על מנת שתדון בעניינו, זאת למרות שהופנה לוועדה על ידי המינהלה הביטחונית, כבר בחודש יוני 2010. כאמור בתגובת המשיבים, ועדת המאוימים היא הגוף המסמך לדון בבקשות להסדרת מעמד חוקי בישראל על רקע סכנה ביטחונית מהסוג לה טוען העותר, ולהכריע האם אכן הסכנה הנשקפת מצדיקה את מתן המעמד המבוקש לאור נסיבות המקרה. על כן, ככל שהעותר טרם פנה לוועדה, העתירה שבפנינו מוקדמת, לוקה באי מיצוי הליכים ולא נוכל לדון בה. כמובן, כי לאחר שתינתן החלטה בעניינו של המבקש על ידי ועדת המאוימים, וככל שיהיה בכך צורך, יוכל העותר להגיש עתירה חדשה לבית משפט זה.
אשר על כן, דין העתירה להדחות על הסף.
ניתן היום, ג' בתמוז התשע"א (5.7.2011).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11004420_H08.doc שצ+הג
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il