מדינת ישראל נ. עומר גריפאת

פסק-דין בתיק ע"פ 4418/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4418/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת ד' ברלינר המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: עומר גריפאת ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 14.3.06, בת"פ 14.3.06, בת"פ 1097/05, שניתן על ידי כבוד השופט ב' ארבל. תאריך הישיבה: כ"ט בחשון התשס"ז (20.11.06) בשם המערערת: עו"ד עמית אופק בשם המשיב: עו"ד בויראת עאדל פסק-דין השופט א' א' לוי: בתאריך 12.7.95, ועל רקע של סכסוך שכנים בכפר גריפאת-זרזיר, תקף המשיב עם מגל שאחז בידו את המתלונן, ודקר אותו בבטנו. כתוצאה מכך הובהל המתלונן לבית חולים לקבלתו של טיפול רפואי, ושם שהה כשבוע. למשיב יוחסה עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, ומשהודה בעובדות, הורשע בעבירה לפי סעיף 334 בשילוב עם סעיף 335 לחוק העונשין, התשל"ז-1997. בהמשך, ולאחר שהצדדים טענו לעונש, גזר בית המשפט למשיב 6 חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שירות, 12 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 3000 ש"ח, והוא חויב לחתום על התחייבות בסך 10,000 ש"ח להימנע מעבירת אלימות. המדינה סבורה כי העונש שנגזר למשיב נוטה לקולא, אין בו ביטוי לחומרת העבירה, חורג הוא ממדיניות הענישה המקובלת, ומכאן עתירתה להחמיר בו. בית המשפט המחוזי ראה בחומרה את מעשיו של המשיב, והוסיף כי "בדרך כלל, מן הראוי להטיל על הנאשם, ומבצעי עבירות שכמותו, עונשי מאסר לתקופה ממושכת" (עמ' 14 לפרוטוקול). את החלטתו שלא ללכת בדרך זו נימק בית המשפט באלה: המשיב לא היה בתחילת הקטטה בזירה והוזעק אליה בשלב מאוחר יותר; כלי הנשק בו עשה שימוש אינו סכין, אלא כלי המשמש אותו בעבודתו; עברו של המשיב נקי מהרשעות בפלילים; הוא שרת בצה"ל ביחידה קרבית, הן בשרות חובה והן בקבע, ואף נפצע במהלך שירותו; הודאת המשיב מבטאת חרטה; הוא מרבה להתנדב לסייע לקהילה; ולבסוף, בין המשפחות היריבות נערכה סולחה. נודה, כי ההכרעה בערעור זה גרמה לנו התלבטות, הואיל ולכאורה מדובר בגילוי נוסף של נגע האלימות שפשה בחברה הישראלית, כאשר אנשים מן השורה אינם מהססים עוד להשתמש בכלי-נשק קרים ואף חמים כדי ל"יישב" את מה שנראה בעיניהם כ"מחלוקות". עם זאת, אין המשיב עבריין, ולא כזה הנוהג לשאת עמו סכין דרך קבע. נהפוך הוא, מדובר באדם נורמטיבי, אשר נפצע במהלך שרותו הצבאי, וששרותו זכה להערכה רבה של מפקדיו. נראה אפוא כי מדובר במקרה שעל אף חומרתו, הנו בבחינת מעידה חד-פעמית שאינה מאפיינת את המשיב. זאת ועוד, מדבריו של בא-כוחו הבנו כי המשפחות היריבות השלימו ביניהן, והמתלונן אף זכה לפיצוי כספי נאות. בנסיבות חריגות אלו, סברנו כי הנזק שבכליאת המשיב עלול להיות רב מהתועלת שבו, ועל כן החלטנו לדחות את הערעור ולהותיר את העונש על כנו, תוך תקווה שהמשיב שינן את הלקח הנדרש כדי שמעשים מסוג זה לא יישנו. הממונה על עבודות השרות מתבקש להניח בפנינו, בתוך 30 ימים, חוות דעת עדכנית בדבר המקום בו ישא המשיב בעונש המאסר שהושת עליו. ניתן היום, כ"ט בחשוון תשס"ז (20.11.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06044180_O03.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il