אוריאל בר שלום נ. כנסת

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4412/21 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין העותרים: 1. אוריאל בר שלום 2. רותם בר שלום נ ג ד המשיבים: 1. כנסת ישראל 2. שר הביטחון 3. משרד הביטחון 4. מועצת המכינות הקדם צבאיות הציוניות הישראליות 5. המכינה הקדם צבאית – מכינת בני ציון המדרשה למנהיגות עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד יהושע ננר פסק-דין השופט א' שטיין: בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים כי משפחותיהם של מי שנפטרו במסגרת פעילותן של המכינות הקדם-צבאיות (להלן: המכינות) תוכרנה על ידי משרד הביטחון כזכאיות לתמיכה דומה לזו שמקבלות משפחות חללי צה"ל. לחלופין מבקשים העותרים סעדים שונים שעניינם "ניתוק הקשר בין המכינות הקדם-צבאיות לבין משרד הביטחון", כלשונם. העותרים הם הוריה של אילן בר שלום ז"ל, אשר נהרגה יחד עם 8 נערות ונער נוספים באסון השיטפון בנחל צפית, ביום 26.4.2018. בבסיס עתירתם מצביעים העותרים על הקשר ההדוק הקיים, לדבריהם, בין משרד הביטחון לבין המכינות הקדם צבאיות. קשר זה, אשר בא לידי ביטוי בהליכי הקמתן של מכינות, בתקצובן ובפיקוח עליהן, מקים, לשיטת העותרים, אחריות של משרד הביטחון על הנעשה בין כותלי המכינות. בהמשך לכך, העותרים סבורים כי תכליותיהם של חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 (להלן: חוק משפחות חיילים), ושל חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים; להלן יחד: חוקי השיקום) מצדיקות את החלתם של חוקים אלו על נערים ונערות אשר נפצעו או נהרגו בעודם מתכוננים לשירותם הצבאי במסגרת פעילותן של המכינות. חיזוק לטענה זו מוצאים העותרים בכך שחוקי השיקום מכירים בזכאותם של תלמידי מסגרות קדם צבאיות ושל מועמדים ליחידות התנדבות (להלן יחד: חניכי קד"צ) לתמיכה, במקרה של פציעה או מוות. לטענת העותרים, ההסדרים הקיימים מפלים לרעה את חניכי המכינות ואת בני משפחותיהם בהשוואה לחניכי הקד"צ, ואף פוגעים בזכותם לכבוד ובזכויות הקניין שלהם. לשיטת העותרים, כל אלו מצדיקים את התערבותנו לטובת שינוי הדין הקיים. העותרים מבקשים איפוא לקבל הכרה בזכאותם לתמיכת משרד הביטחון "בין אם מכוח הדין, בין אם מכוח נוהל פנימי ובין אם מכוח הסדר אחר". העותרים מבהירים, בהקשר זה, כי ככל שהמבוקש על ידיהם דורש את תיקונה של החקיקה הקיימת – הרי שהם עותרים לשינוי חוקי השיקום, כך שהגדרת "מיועד לשירות ביטחון" תכלול גם את מי שנהרג או נפצע במסגרת פעילות המכינות (ראו: סעיפים 1 ו-2א לחוק הנכים; סעיפים 1 ו-2ג לחוק משפחות חיילים); או לכל שינוי אחר אשר יוביל להשוואת מעמדם של אלו שנפטרו בעת שהשתתפו בפעילות המכינות למעמדם של חללי צה"ל. לאחר עיון בעתירה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות על הסף אף מבלי לקבל תגובה. כפי שנפסק לא אחת, "בית משפט זה אינו יושב כרשות מחוקקת; אין זה מסמכותו לשנות או להוסיף סעיפי חוק [...] ואף אין הוא רואה להורות לרשות המחוקקת לעשות כן" (ראו: בג"ץ 282/21 פלונית נ' כנסת ישראל – הרשות המחוקקת (14.1.2021); וראו גם: בג"ץ 5677/04 עמותת "אלערפאן" נ' שר האוצר (16.3.2005); בג"ץ 7717/13 קוליאן נ' שר האוצר, פסקה 9 (2.10.2014)). אכן, הסמכות לתקן חוק נתונה לרשות המחוקקת, ועותרים המבקשים כי ייעשה תיקון כאמור נדרשים ככלל לפנות אליה, ולא לבית המשפט. כעולה מהעתירה, הסדרי התמיכה בנפגעים במהלך פעילות צבאית ובמשפחותיהם מעוגנים, בעיקרם, בחקיקה ראשית. בתוך כך, היקף תחולתם של הסדרי התמיכה האמורים נקבע על ידי המחוקק במסגרת חוק משפחות חיילים וחוק הנכים. כך, למשל, אף "הוועדה למתן סיוע לפנים משורת הדין" הפועלת מכוחו של סעיף 35א לחוק משפחות חיילים, אשר אותה זיהו העותרים כפתח לקבלת מבוקשם, מוגבלת למתן סיוע ל"בן משפחה", אשר הגדרתו איננה כוללת את משפחות חניכי המכינות (ראו: סעיף 1 לחוק משפחות חיילים). המחוקק הוא שקבע איפוא כי מעמדם של חניכי מכינות ובני משפחותיהם איננו זהה למעמדם של חיילי צה"ל ושל חניכי הקד"צ; ובית משפט זה איננו הכתובת לשינוי קביעה זו אשר עוגנה בחוק. העותרים טוענים כי ההצדקה לשינוי החקיקה המבוקש נעוצה בהפליה פסולה שיוצרים ההסדרים הקיימים. אין בידי לקבל טענה זו. בידוע הוא, כי הבחנה עניינית בין מקרה אחד למשנהו איננה בגדר הפליה. הפליה, אין פירושה חוסר שוויון במובנו הטכני, כי אם מתן יחס שונה לאנשים שווים משיקולים שאינם ממין העניין (ראו: בג"ץ 2489/19 אביב בגליל – התנועה לצדק חברתי ומנהל תקין נ' שר הפנים, פסקה 29 והאסמכתאות שם (27.4.2021)). בענייננו, אין כל ספק כי ההבחנה בין האוכלוסיות הזכאיות לתמיכה על פי חוקי השיקום לבין המשתתפים בפעילות המכינות שמחוץ לצבא הינה הבחנה עניינית: אלו פועלים במסגרת צה"ל ומטעמו, ואלו לא (ראו: סעיף 1 לחוק המכינות הקדם-צבאיות, התשס"ח-2008). עתירה זו נדונה לכישלון גם בהקשרו של הסעד החלופי והוא "ניתוק הקשר בין המכינות הקדם-צבאיות לבין משרד הביטחון". סעד זה הינו כוללני ונטול בסיס משפטי. יתירה מכך: עניינו של סעד זה בסוגיה שונה ונפרדת מהסוגיות העיקריות שהועלו בעתירה, ואף בשל כך אין עילה לתתו לעותרים (ראו: בג"ץ 3006/10 ועד מקומי הר עמשא נ' ראש המועצה האזורית תמר, פסקה 5 (28.7.2010); בג"ץ 2864/20 מועצה אזורית בוסתאן אלמרג' נ' שר הפנים, פסקה 4 (10.9.2020)). סוף דבר: לבנו עם העותרים, אך ידנו קצרה מלהושיע. עם כל הצער וההבנה לכאבם, דינה של עתירה זו להידחות. העתירה נדחית אפוא בזאת ללא צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ' בתמוז התשפ"א (‏30.6.2021). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21044120_F01.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1