אדם אבו עראר נ. מדינת ישראל

3 בבית המשפט העליון עפס"פ 44096-02-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: אדם אבו עראר נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט השלום לתעבורה במחוז תל-אביב (בת-ים) (כב' השופטת צ' משה) בפל"א 218-03-25 מיום 9.2.2026 בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה במחוז תל-אביב (בת-ים) (השופטת צ' משה) בפל"א 218-03-25 מיום 9.2.2026 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. עניינו של ההליך מושא ערעור הפסלות שלפניי בכתב אישום שהוגש נגד המערער בחודש מרץ 2025. כתב האישום מייחס למערער בין השאר עבירות של נהיגה בזמן פסילת רישיון נהיגה, נהיגה תחת שיכרות וכן נהיגה ללא ביטוח תקף (עבירות לפי סעיפים 39א ו-67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; סעיף 101(א)(4) לצו בדבר תעבורה [נוסח משולב] (יהודה ושומרון) (מס' 1805), התשע"ט-2018; סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970). 2. המערער מיוצג על ידי הסניגוריה הציבורית, ולאורך ניהול ההליך הוחלפו הסניגורים המייצגים אותו. ביום 1.2.2026, בפתח דיון השמעת הכרעת הדין, הודיעה באת-כוח המערער כי המערער מעוניין להציג דברים נוספים בפני בית המשפט, עוד ציינה כי המערער מסר לה כי הוא "לא יכול להעביר לי את הדברים עכשיו". בתגובה לכך וחרף התנגדות המשיבה, בית המשפט איפשר לבאת-כוח המערער 10 דקות לבחון את המסמכים. עם זאת, בשלב זה הודיע המערער כי אין באפשרותו לתת את המסמכים לבאת-כוחו וכי הוא צריך "לשבת איתה", עוד העיר כי "אני חושב שאם בית המשפט לא מאפשר לי, זה עיוות דין לפני הכרעת דין". בהמשך לכך דחה בית המשפט את בקשת המערער לדחות את מתן הכרעת הדין, תוך שהבהיר כי עוד קודם לכן במסגרת ההליך ניתן למערער פרק זמן מספק להגשת סיכומיו, וכי בית המשפט אף נעתר לבקשת ארכה להגשתם. עוד הטעים בית המשפט את החלטתו בכך שהמערער עצור עד תום ההליכים וכי מועד שחרורו בהתאם להחלטת בית משפט זה חל בסמוך (המ"ע 68170-12-25). בהתאם לכך פנה בית המשפט להקריא את הכרעת הדין, במסגרתה הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. מיד לאחר מכן הודיע המערער כי הוא "מבקש לפסול את הדיון הזה". 3. למחרת, ביום 2.2.2026, הגיש המערער בקשה פורמלית בכתב ידו לפסילת המותב מלדון בעניינו – יצוין כי הבקשה הוגשה שלא על דעת באת-כוחו ובתגובה לה הגישה הסניגוריה הציבורית בקשה לשחרור מייצוג. בבקשתו, טען המערער כי נפלו שגיאות בפרוטוקול דיון השמעת הכרעת הדין וכן בפרוטוקול דיון הוכחות מיום 1.1.2026 במסגרתם לא נרשמו נקודות חשובות שביקש שיירשמו. כך, למשל, המערער טען כי התנגד להארכת מעצרו ובניגוד לכך צוין בפרוטוקול כי באת-כוחו הסכימה להארכה. עוד הצביע על כך שביקש דחייה קצרה בהכרעת הדין על מנת שיוכל להיפגש עם באת-כוחו, זאת מהטעם שיש ברשותו עשרות מסמכים בכתב ידו שצריך לנסח ולחדד את הנקודות החשובות בהן. המערער טען כי נגרם לו עיוות דין שעה שהמותב לא מעניק זמן סביר לניהול פרשת ההגנה ומתנגדת לכל בקשה מטעמו. מעבר לכך, המערער טען שנרמס כבודו במסגרת ההליך וכי המותב ציין מספר פעמים "שהיא לא יכולה לשמוע אותי יותר", כן ציין כי לאורך ההליך התנהלו מספר רב של שיחות מחוץ לפרוטוקול הדיון עם עדים שונים. 4. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות בהחלטה מיום 9.2.2026. בפתח החלטתו, עמד בית המשפט על כך שטענות המערער הן כלליות ואינן מצביעות על חשש ממשי למשוא פנים. לביסוס קביעתו בית המשפט הצביע על כך שבקשת הפסלות הוגשה על דעת המערער בלבד, וכי הסניגוריה הציבורית ביקשה להשתחרר מייצוגו. עוד הודגש כי מקומן של טענות המערער להתברר במסגרת של הליך ערעור ולא כחלק מבקשת פסלות. מעבר לכך, בית המשפט הבהיר כי למערער ניתנו ארכות ודחיות שונות, הן במסגרת ניהול הליך ההוכחות הן בשלב הגשת הסיכומים. עוד הודגש כי אף במעמד דיון השמעת הכרעת הדין ניתנה למערער הזדמנות נוספת להשלים את טיעוניו, אך הוא דחה זאת. 5. מכאן הערעור שלפניי, בו המערער, המייצג את עצמו (הגם שהסניגוריה הציבורית טרם שוחררה מייצוגו), שב על עיקר טענותיו מבקשת הפסלות. המערער שב וטוען כי פרוטוקול דיון השמעת הכרעת הדין חסר וכי דבריו לא נרשמו כראוי. עוד מצביע המערער על כך שבית המשפט לא נעתר לבקשתו לדחות את השמעת הכרעת הדין לצורך פגישה עם באת-כוחו לשם חידוד נקודות חשובות. עוד טוען המערער כי הדגיש בפני בית המשפט כי אם לא תתקיים פגישה כאמור באת-כוחו לא תמשיך לייצגו. בתוך כך המערער מפנה לדיון ההוכחות שהתקיים ביום 1.1.2026, שם לטענתו חקירתו של עד תביעה מרכזי על ידי באת-כוחו נקטעה על ידי המותב. לעומת זאת, כך טוען המערער, התאפשר למשיבה לחקור את העד באריכות ואף להנחות את יתר העדים. מעבר לכך, המערער טוען כי פרוטוקול דיון ההוכחות חסר, וכי לא מצוינים בו ויכוחים בין באת-כוח המשיבה ובין עדים מסוימים. לבסוף, המערער שב טוען כי המותב הביע מספר פעמים אמירות מהן עולה כי הוא אינו מסוגל לשמוע את דבריו. לנוכח דברים אלה סבור המערער כי יש להורות על פסלות המותב. 6. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות אף בלא צורך בתשובה. כידוע, המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין קבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ובמסגרתו נבחן אם מתקיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לא שוכנעתי כי בענייננו הוכח חשש מעין זה. תחילה, יש לעמוד על כך שמרבית טענותיו של המערער הועלו בשיהוי. בקשת הפסלות הוגשה רק לאחר דיון השמעת הכרעת הדין, ביום 2.2.2026, ועיקרה ממוקד בטענות שונות לגבי ההתדיינות בהליך, בפרט ביחס לאירועים שהתרחשו בדיון ההוכחות מיום 1.1.2026. אלא שמאז אותו דיון הוכחות בו לכאורה התגבשה עילת הפסלות הנטענת, התקיימו בהליך עוד ארבעה דיוני הוכחות, וכן הוגשו סיכומים מטעם הצדדים. נזכיר כי סעיף 146(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 מורה כי המבקש את פסילת המותב נדרש לטעון לכך "מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות" – וכבר נפסק בעבר כי טענת פסלות אינה מהווה "נשק סודי" שאותו ניתן לשמור לעת הצורך, וטענת פסלות שהועלתה בשיהוי משמעותי עשויה להידחות מטעם זה בלבד (עפס"פ 61948-07-25 גבע נ' מדינת ישראל, פסקה 7 ‏(‏25.9.2025)). 7. אף לגופן של הטענות לא מצאתי כי הן מקימות עילה לפסילת המותב מלשבת בדין. טענות המערער הועלו בלאקוניות ובכלליות, כשעל פניו עיקרן מתמקד באופן שבו מנהל המותב את ההליך. ואולם, הלכה היא שפעילות השיפוטית עצמה תקים עילת פסלות רק במקרים חריגים ונדירים, כאשר ניתן ללמוד ממנה, כשלעצמה, על נעילת דעתו של המותב (עפס"פ 22652-10-25 מובילי הר הנגב בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 7 ‏(‏26.2.2026‏)‏‏). בענייננו, טענות המערער מופנות כאמור כלפי שורה של החלטות דיוניות הנוגעות לניהולו של ההליך – דחיית בקשתו לשהות במתן הכרעת הדין, כמו גם טענות שונות באשר לאופן התנהלות הליך ההוכחות – החלטות דיוניות מסוג זה אינן מקימות כשלעצמן עילה לפסילת המותב, גם כאשר הן אינן לרוחו של בעל הדין, והדרך המתאימה להשיג עליהן אינה במסגרת הליכי פסלות (עפס"פ 42681-05-25 צבי כהן אקולוגיה בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 7 ‏(12.10.2025)). באופן דומה יש לדחות את טענות המערער ביחס לאופן שבו הדיונים תועדו בפרוטוקול הדיון. ככל שסבור המערער נפל פגם בתיעוד מהלך הדיונים, היה עליו להגיש בקשה מתאימה לתיקון פרוטוקול הדיון – דבר שלא נעשה על ידו (עפס"פ 30840-10-25 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 ‏(‏17.11.2025‏)‏‏). לבסוף יצוין כי האמירות שאותן מבקש המערער לייחס למותב אינן מופיעות בפרוטוקולי הדיון השונים, ולא בכדי הלה לא צרף שום אסמכתה בנדון. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, י"ט אדר תשפ"ו (08 מרץ 2026). יצחק עמית נשיא