תאגיד מי רעננה בע"מ נ. משרד הבריאות

9 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4409/21 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט ח' כבוב העותרת: תאגיד מי רעננה בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. משרד הבריאות 2. רשות המים 3. עיריית רעננה (נמחקה) עתירה למתן צו על תנאי תאריכי הישיבות: ז' בתמוז התשפ"ב (06.07.2022) כ"ג בתמוז התשפ"ג (12.07.2023) בשם העותרת: עו"ד אסף הדסי בשם המשיבים: עו"ד ערין ספדי-עטילה; עו"ד יעל מורג יקו-אל; עו"ד יונתן ציון מוזס פסק-דין השופט ח' כבוב: במוקד העתירה שלפנינו החלטת משרד הבריאות, הוא משיב 1, לבטל את אישור הקידוח שניתן לבאר מים, הידועה כ-'באר 16', אשר נמצאת ברחוב רבי עקיבא ברעננה (להלן: באר 16 או הבאר). זאת, בשל הימצאות בית מגורים ב'אזור מגן א'', בשטח רדיוס של 10 מטרים מהקידוח לפי סעיפים 6(ב)(1)(א) ו-7(א)(1) לתקנות בריאות העם (תנאים תברואיים לקידוח מי שתיה), התשנ"ה-1995 (להלן: התקנות). במסגרת העתירה, שהוגשה נגד משרד הבריאות, רשות המים ועיריית רעננה – התבקשנו על-ידי העותרת, תאגיד מי רעננה בע"מ (להלן: מי רעננה), להוציא צו על-תנאי המורה למשרד הבריאות לבוא וליתן טעם: "1. מדוע לא יאפשר [למי רעננה] להפעיל את [הבאר]. 2. מדוע לא יאפשר למשיבה 3 עירית רעננה, שהינה רשות הרישוי, ליתן [למי רעננה] רשיון עסק להפעלת הבאר. 3. לחילופין, כל סעד אחר אשר יראה רלבנטי [...]." יוער, כי ביום 13.10.2021, משיבה 3, עיריית רעננה, הגם שתמכה בעתירה ובסעדים שהתבקשו בה, נמחקה מן העתירה בהסכמת הצדדים מכיוון "[ש]איננה סמכות מקצועית היכולה להשפיע על תוצאותיה, משעתירה זו מופנית כנגד החלטת משרד הבריאות וסמכויותיו". תמצית הרקע והעובדות הדרושות לעניין עסקינן בבאר שנקדחה כדין בשנת 1958, שנמצאת באחריות מי רעננה, ומטרתה לשמש מקור מי שתייה בעת חירום. מערכת המים של חברת ׳מקורות׳ היא הפועלת בשגרה ברעננה. במהלך שנות פעילותה, חודשו מעת לעת רישיונות להפעלת הבאר (בהתאם לתקנה 2 לתקנות). בסמוך לבאר מצוי בית מגורים פרטי שנבנה כדין בשנת 1991 וקיבל אישור איכלוס (׳טופס 4׳) כבר בשנת 1993. בעקבות מספר סיורים שנערכו בשטח הבאר, בשים לב לכך שבית המגורים מצוי בשטח המוגדר כ"אזור מגן א'" (כהגדרת מונח זה בתקנות), משרד הבריאות החל לבוא בדרישות ממי רעננה, כתנאי למתן רישיון עסק והמשך הקידוח. בעתירה נטען כי על-פי דרישת משרד הבריאות השקיעה מי רעננה סכומים של מיליוני ש״ח בהתקנת אמצעי מיגון שונים, דוגמת הסטת קווי ביוב ראשיים – הכל מתוך הסתמכות על כך כי בכפוף לביצוע אותן השקעות, יחודש ויוארך רישיון הקידוח מן הבאר לתקופות נוספות. בתמצית שבתמצית, ומבלי לפרוט את השתלשלות האירועים במלואה, שהחלה עוד משנת 2016, יצוין כי ביום 27.08.2018 עדכן משרד הבריאות כי ״הבקשה לרישיון עסק לקידוח, נבדקה ואושרה בתנאים הרשומים [במכתב – ח׳ כ׳]״. בהמשך לכך, במכתב מיום 09.12.2018 עדכן משרד הבריאות, בין היתר, בדבר סיור שנערך בבאר, בציינו כי: ״חצר הקידוח גובלת בחצרות בתי מגורים. נראה שלא נשמר רדיוס מגן א׳. יש להציג תרשים של מדידת המרחק מהקידוח עד ל: גדר, בתי המגורים, קווי ביוב וכד׳ לקידוח. אישור הקידוח מותנה ברדיוס מגן א׳, 10 מ׳ המיועד עבור אספקת המים מהקידוח בלבד״. ביום 20.02.2019 עדכנה רשות המים בעניין הבאר כי ״מרכיבי המיגון תקינים״. אך במכתב מיום 11.03.2019 שב והודיע משרד הבריאות כי ״ברדיוס מגן א׳ יש בית מגורים לרבות חצר בית מגורים. מצב זה אינו מאפשר את המשך הפעלת הקידוח אספקת מי שתייה. בכוונתנו לפעול לביטול הקידוח כקידוח מי שתייה״. מי רעננה פנתה למשרד הבריאות במספר בקשות לשקילת החלטה זו מחדש, בין היתר מן הטעם כי ״היות ומדובר בבאר שנקדחה טרם פרסום [התקנות] [...], הכללים והמגבלות בתחום רדיוסי המגן אינם כנדרש (בעת קדיחתה, לא חלו מגבלות בתחום רדיוסי מגן) [...], לאחר שבחנו את מכלול הסיכונים הקיימים לצד הבקרות הקיימות, אנו סבורים כי הסיכון לזיהום מי השתייה המופקים מבאר 16 הוא אפסי״. בסופו של דבר, לאחר חלופת מכתבים במסגרת בקשות חוזרות של מי רעננה לשקילת החלטתו מחדש, במסגרתם מי רעננה שבה והדגישה כי עמדה בכל הדרישות לשיפורים ובקרות שעלו מטעם משרד הבריאות – ביום 28.07.2019 חזר משרד הבריאות על החלטתו לפיה יש להפסיק את הקידוח מן הבאר למטרות הפקת מי שתייה, תוך הדגשה כי פניית מי רעננה נקראה בעיון רב. בחודש מרץ 2020 הגישה מי רעננה עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עת״מ 30390-03-20). במסגרתה, בעיקרו של הדבר, עתרה למתן פסק דין המורה למשרד הבריאות לאפשר קידוח לצורך הפקת מי שתייה מהבאר. בפסק הדין, קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת א׳ רבינוביץ ברון), כי דין העתירה להידחות בשל חוסר סמכות עניינית. מכאן העתירה. העתירה דנן ביום 17.11.2021 הוגשה העתירה שבכותרת בה נטען כי שגה משרד הבריאות בהחלטתו לבטל את אישור הקידוח בבאר לצורך הפקת מי שתייה. בתוך כך נטען כי יש לעשות שימוש בתקנה 16(א)(1) לתקנות (להלן: הוראות המעבר), המאפשרת לפטור מתחולת הוראות התקנות, קידוח שהיה בשימוש ערב פרסומן של התקנות, "בתנאים ולתקופה [שיורה משרד הבריאות]"; וכן, בתקנה 6(ג) לתקנות, המאפשרת להקטין את אזורי המגן הקבועים בתקנה 6(ב) לתקנות. כן נטען, כי מדובר בהחלטה הלוקה בחוסר סבירות קיצוני, משהתקבלה בחלוף 26 שנים מיום כניסתן לתוקף של התקנות – ובעוד שהמצב העובדתי בדבר קיומו של בית המגורים לא השתנה. הוסף, כי הסיכוי לסכנת זיהום המים המופקים הוא אפסי, בשים לב לבקרות המתבצעות ולהשקעות הרבות שנעשו, שמטרתן לוודא את איכות המים המופקים. עוד נטען, כי בעת קבלת ההחלטה לא נשקלו שיקולים עניינים, דוגמת יִקּוּר עלויות המים בהיעדר חלופת אספקת מים. עמדת מי רעננה נתמכה בחוות דעתו של ההידרולוג ד״ר חיים מיכלסון. המשיבים, בתגובתם, טענו שמדובר בהחלטה סבירה, מידתית וראויה, המשרתת את האינטרס הציבורי בדבר שמירה על איכות תברואתית ראויה של מי השתייה. נטען כי המדובר בהחלטה שהתקבלה מכוח תקנה 14(א) לתקנות, המאפשרת לבטל אישור של קידוח מלשמש מקור למי שתיה בכל עת, אם הוראה מהוראות התקנות לא התקיימה או אם בשל התנאים סביב מקור הקידוח, נמצא כי מי השתייה עלולים להיות מזוהמים. זאת, בצירוף תקנה 7(א)(1) לתקנות, לפיה אסורה כל בניה באזור מגן א׳ (למעט מבנים המשמשים להפעלת הקידוח ולשיפור מימיו). הוטעם, כי מדובר בהחלטה מקצועית הנסמכת על עמדת גורמי המקצוע האמונים על הסוגייה. שכן, בית המגורים עצמו וכן חצר בית המגורים, המצויים בגדרי אזור מגן א׳, מובילים לכך שלא ניתן להבטיח כי לא ייגרם זיהום של מי הגלם הנשאבים מהקידוח; משכך, כך נומק, לא ניתן לאשר את הקידוח כקידוח מים לשתייה. עוד הובהר, כי אין בהוראת תקנה 6(ג) לתקנות, המאפשרת למשרד הבריאות לצמצם את שטח אזור המגן, כדי לסייע למי רעננה. זאת, מכיוון שבהתאם למדיניות הארצית של משרד הבריאות, הנשענת על חוות דעת מקצועיות גם כן, לא ניתן להקטין רדיוס אזור מגן א׳, להבדיל מאזורי מגן ב׳ ו-ג׳ (סעיף 7 לתקנות), בשים לב לסוג האקוויפר (מאגר מים תת-קרקעי). לבסוף, הוער, כי לא ניתן להחיל את הוראות המעבר מכיוון שפטור ביחס לאזור מגן א׳ יינתן בנסיבות חריגות במיוחד. בשים לב לקווים המנחים להפעלת שיקול הדעת בהתייחס להחלת הוראות המעבר, לא נמצאו נסיבות שיאפשרו זאת במקרה דנן. בפרט, הודגש כי בחינה שנערכה, העלתה שאין בנמצא שינויים שניתן לערוך כדי להבטיח את איכות מי הקידוח. לאחר דיון בעתירה שהתקיים ביום 06.07.2022, נקבע כי המשיבים יגישו הודעה משלימה בשים לב לכך ש: ״הצדדים הסכימו לבוא בדברים על מנת לבחון אפשרות להפעלת סמכות הרשות לפי תקנה 16 [לתקנות] כאשר [מי רעננה] מבחינתה הביעה נכונות למלא אחר כל תנאי שיהיה בידה למלא לצורך השגת תכלית התקנות״. ביום 22.03.2023 הוגשה הודעה מטעם המשיבים. מן ההודעה עלה כי הצדדים קיימו מספר ישיבות משא ומתן, אך בסופו של יום, "נמצא כי לא ניתן להגיע להסכמות אשר יבטיחו להנחת דעתם של גורמי המקצוע, כי אין סיכון לפגיעה באיכות המים הנשאבים מהקידוח״. עוד הוסף, כי ״קיים מספר לא מבוטל של קידוחים נוספים אשר גם בעניינם נמצא מבנה ברדיוס מגן א׳. משכך, אף אם היה ניתן להסכים למתווה שיאפשר את חידוש הקידוח, לא נמצא כי קיימת הבחנה רלבנטית כלשהי בין המקרה דנן למקרים אלה [...] הדבר מוביל, לעמדת גורמי המקצוע על דעתו של ראש המערך הארצי לבריאות הסביבה, לקיומה של סכנה לבריאות הציבור שאין לאפשרה״. הודעה זו, נתמכה בתצהירו של מר עמיר יצחקי, ראש המערך הארצי לבריאות הסביבה במשרד הבריאות. ביום 12.07.2023 התקיים דיון נוסף בנוכחות הצדדים. בגדרו, שבו הצדדים וחזרו על עיקר טענותיהם שבכתב. בתוך כך, הדגישו המשיבים כי בחודש אוגוסט 2022 התגלה לראשונה שיש קו ביוב באזור מגן א׳ של הבאר. לפיכך, בשים לב לעמדת גורמי המקצוע, וכן לקיומם של כ-30 קידוחים נוספים בעלי מאפיינים דומים לבאר 16 – הרי שאין מקום לשנות את עמדתם. מי רעננה, מן העבר השני, עמדה על המחדלים, שנפלו לשיטתה, בהתנהלות משרד הבריאות לאורך השנים, ואשר הובילו להשקעות כספיות רבות. כן, ביקשה היא להבחין בין עניינה של הבאר מיתר אתרי הקידוח שפועלים ללא היתר, באופן המצדיק להתיר את פעולת הקידוח בבאר זו. דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים מזה ומזה, אלו שבכתב ואלו שבעל-פה – הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית בהחלטת משרד הבריאות, וכך אציע לחבריי כי נורה. תקנה 6 לתקנות קובעת כדלהלן: "(א) בתקנה זו – (ב) מסביב לקידוח יהיו שלושה אזורי מגן: אזור מגן א', אזור מגן ב' ואזור מגן ג', בשטח כמפורט להלן: (1) אזור מגן א' – (א) באקויפר חולי - שטח ברדיוס של 10 מטרים מהקידוח; (ב) באקויפר סדוק, שטח ברדיוס של 20 מטרים מהקידוח; (2) אזור מגן ב' - שטח ברדיוס מהקידוח המחושב לפי שורש ריבועי של המנה המתקבלת מחלוקת הספיקה באורך קידוח טבול, כשהוא מוכפל – (א) באקויפר חולי - ב-50; (ב) באקויפר סדוק - ב-200; (3) אזור מגן ג' - שטח ברדיוס מהקידוח המחושב לפי שורש ריבועי של המנה המתקבלת מחלוקת הספיקה באורך קידוח טבול, כשהוא מוכפל – (א) באקויפר חולי - ב-100; (ב) באקויפר סדוק - ב-400. (ג) רשות הבריאות רשאית לאשר אזורי מגן קטנים מן האמור בתקנת משנה (ב), אם יוגש לה דו"ח הידרולוגי המאושר בידי השירות ההידרולוגי במשרד החקלאות, המפרט את תנאי הקרקע והזרימה על פני הקרקע ובאקויפר, ואת החישובים שלפיהם ניתן לקבוע אזורי מגן קטנים מאלה המפורטים בתקנת משנה (ב) תוך הבאה בחשבון של המצב הקיצוני." בהתאם לתקנה זו, ׳אזור מגן א׳ כולל את שטח הקידוח עצמו והשטח הצמוד אליו, כאשר שטח זה נקבע בהתאם לסוג האקוויפר (תקנה 6(ב)(1) לתקנות). בענייננו, מדובר באקוויפר חולי, לפיכך ׳אזור מגן א׳ של באר 16 הוא שטח ברדיוס 10 מטרים מן הקידוח (תקנה 6(ב)(1)(א) לתקנות). בין הצדדים אין מחלוקת כי בגדר אזור מגן א׳, קיים בית המגורים וחצר מגורים. זאת ועוד, בדיון השני שנערך בעתירה, התברר שבאזור מגן א׳ של הבאר ישנו קו ביוב, המתחבר לצנרת בית המגורים. לפיכך, אין חולק כי על-פי תקנה 7(א)(1) לתקנות, שאוסרת על כל בניה באזור מגן א׳, למעט מבנים המשמשים להפעלת הקידוח ולשיפור מימיו, בידי המשיבים הסמכות לבטל את אישור הקידוח של הבאר מלשמש למי שתיה (תקנה 14 לתקנות). ייאמר מיד – אמנם, ענייננו בהחלטת גורם מקצוע במשרד הבריאות שלא להפעיל את סמכות הרשות הנתונה בידיו, לחרוג מן הקבוע בתקנות, באמצעות החלת הוראות המעבר, או מכוח הסמכות לאשר אזורי מגן קטנים מן הקבוע בתקנה 6(ב) לתקנות (תקנה 6(ג) לתקנות). ברם, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת המשיבים, המצדיק את התערבות בית משפט זה. ואבאר. ראשית, מדיניות משרד הבריאות, הנשענת על שיקול דעת מקצועי, מלמדת כי מתן פטור מתחולת הוראות התקנות ביחס לאזור מגן א׳, באמצעות החלת הוראות המעבר, יינתן בנסיבות חריגות במיוחד. מעיון בקווים המנחים שפורטו בתגובת המשיבים להפעלת שיקול הדעת המינהלי בנדון, לא מצאתי כל הצדקה להתערבות. מסקנה זו מתחדדת ביתר שאת, משעסקינן בבית מגורים פרטי המצוי באזור מגן א׳, המגלם פוטנציאל לשינויים בבית ובחצר ולשימושים שונים דוגמת שימוש בחומרי דישון או הדברה, אותם לא ניתן להגביל ועליהם לא ניתן לפקח; וכן, משהתברר כי קו ביוב מצוי באזור מגן א׳, המתחבר לצנרת בית המגורים. שנית, במקרה דנן, לא השתכנעתי כי קיים טעם לסטות ממדיניות משרד הבריאות, לפיה, ככלל, לא ניתן להקטין רדיוס מגן א׳ מכוח תקנה 6(ג) לתקנות – למעט אם מדובר באזור מגן א׳ הנקבע לפי תקנה 6(ב)(1)(ב)). זאת, משמטרת אזור מגן א׳ היא ״להגן על הקידוח מפני זיהומים בסביבה הצמודה לקידוח ובשכבת הקרקע הקרובה לפני השטח״ (כלשון תגובת המשיבים). לא זו אף זו, כמפורט בתקנה 6(ג) לתקנות ובתגובת המשיבים, ניתן לאשר אזורי מגן קטנים מן הקבוע בתקנה 6(ב) רק לאחר הגשת ״דו"ח הידרולוגי המאושר בידי השירות ההידרולוגי במשרד החקלאות״ (כעולה מעמדת המשיבים, כיום מדובר על השירות ההידרולוגי ברשות המים), ״המפרט את תנאי הקרקע והזרימה על פני הקרקע ובאקויפר, ואת החישובים שלפיהם ניתן לקבוע אזורי מגן קטנים מאלה המפורטים בתקנת משנה (ב) תוך הבאה בחשבון של המצב הקיצוני״. דוח זה לא הוגש בענייננו, ולפיכך, ממילא אין חולק כי לא נפל פגם בהחלטת משרד הבריאות שלא להקטין את אזור המגן הקבוע בתקנות. שלישית, אף אם ניתן היה להגיע לפתרון נקודתי ביחס לבאר 16, פתרון שכולל אי-אלו מנגנונים ובקרות במטרה לפקח על טיבם ואיכותם של המים המופקים ממנה – הרי שכעולה מעמדת המשיבים, קיים מספר לא מבוטל של קידוחים אחרים אשר גם בעניינם נמצא מבנה ברדיוס מגן א׳. הסכמה מעין זו, מטבעה, תשליך על שאר הבארות החורגות מהוראות התקנות – תכביד משמעותית על הפיקוח השוטף שעל המשיבים יהיה לבצע, על הצורך בבקרה, בקביעת אמות מידה פרטניות לכל באר ובאר ובפוטנציאל זיהום המים הגלום בכך. לא מצאתי אם כן, בשים לב לעמדת משרד הבריאות, כי המקרה הנדון, מצריך סטייה מן המדיניות הנוהגת בנדון דידן. רביעית, לא מצאתי ממש בטענות מי רעננה בדבר היעדר שקילת שיקולים עניינים. מעבר לכך שמדובר בטענה שנטענה בעלמא ובהיעדר תימוכין כדבעי – כעולה מתגובת משרד הבריאות, בעיר רעננה 4 קידוחי מים פעילים ו-2 נוספים שאינם פעילים זמנית, לצד חיבור למערכת ׳מקורות׳. לא זו אף זו, למי רעננה הוצע לקדם קידוחי מי שתייה חדשים במקומות מתאימים. הנה כי כן, עניין לנו בהחלטה בעלת אופי מקצועי מובהק, שבבסיסה החשש מפגיעה בבריאות הציבור – הן ביחס למים הנשאבים מן באר 16, הן ביחס לעשרות בארות נוספות בעלי מאפיינים דומים. יוזכר, כי כאשר מדובר בהחלטה בעלת אופי מקצועי מובהק הנתונה לסמכותה ולמומחיותה של הרשות, כמו במקרה דנן, נטייתו של בית המשפט היא שלא להתערב בהחלטת הרשות (ראו למשל: בג״ץ 703/19 אמ.בי.איי פארמה בע"מ נ׳ משרד הבריאות, פסקאות 21-20 (26.08.2019) והמאוזכרים שם). אם כן, ״נסיבות המקרה אף אינן מצריכות דיון נרחב בשאלת ׳סבירות׳ ההחלטה, נוכח העובדה שמדובר בשאלה מקצועית הכרוכה בשיקולים מקצועיים מובהקים ששקילתם מצריכה מומחיות ייחודית, המקנה לרשות שיקול דעת רחב ביותר״ (בג״ץ 2053/21 מקורות חברת המים בע״מ נ׳ מועצה אזורית בקעת הירדן (ערבות הירדן), פסקה 34 (26.01.2022; להלן: עניין מקורות)). לא זו אף זו, אין די במחלוקת בין מומחים כדי להצדיק התערבות שיפוטית בהחלטת הרשות, כל עוד החלטתה מבוססת על בחינה מקצועית מעמיקה של הסוגייה הנדונה, וכל עוד העמדה המקצועית הננקטת על ידי הרשות אינה מצביעה על עיוות או חוסר הגיון באופן שהעדפתה על פני עמדות אחרות מהווה חריגה ממתחם הסבירות (ראו למשל: בג״ץ 4675/03 פייזר פרמצבטיקה ישראל בע״מ נ׳ מנכ״ל משרד הבריאות, פסקה 39 (12.05.2011)). לא מצאתי כי המקרה שלפנינו עומד באמות המידה המחמירות להתערבות שהוצגו להלן. בטרם סיום יוזכר כי ״קשה להפריז בחשיבותו וחיוניותו של משאב המים, בוודאי במדינתנו הדלה יחסית במקורות מים״ (עניין מקורות, בפסקה 20). בהתאם לעמדת משרד הבריאות, מצב הדברים עובר להחלטה גילם סיכון לזיהום המים – סיכון שגורמי המקצוע מצאו שאין לאפשר. החשש שמא הסכמות קונקרטיות ביחס לבאר 16 יובילו להסכמות נוספות ביחס לבארות נוספות, כמוהו כמכפלה של ממש לסיכון האמור. יובהר, כי אין בפסק דיני כדי להביע כל עמדה ביחס לזכויות מי רעננה במישור האזרחי. סוף דבר: אם תשמע דעתי נדחה את העתירה על כל חלקיה, ונחייב את מי רעננה בהוצאות המשיבים בסך כולל של 5,000 ש״ח. ש ו פ ט ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן: אני מצטרף למסקנת חברי, השופט ח' כבוב, שלפיה אין עילה להתערבות בהחלטת משרד הבריאות לבטל את אישור הקידוח שניתן לבאר המים נושא העתירה. כפי שמפרט חברי, ביקשנו מהצדדים לבוא בדברים על מנת לבחון היתכנות לפתרון שיאפשר הבטחת איכות תברואית ראויה של מי השתייה. בסופו של יום פתרון כאמור לא נמצא. בית משפט זה אינו רואה להתערב בהחלטה שבמומחיות מקצועית הנשענת על שיקולים מקצועיים מובהקים (בג"ץ 6271/11 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' שר האוצר, פסקה 11 (26.11.2012)), ובפרט כאשר במוקד ההחלטה עומדת השמירה על בריאות הציבור, ולפיכך דין העתירה להידחות. בצד זאת נבהיר כי אין באמור משום קביעה כי הדעת נוחה מהתנהלות רשויות המינהל בפרשה זו, וכפי שמציין חברי, אין בפסק הדין כדי להביע עמדה ביחס לזכויות העותרת במישור האזרחי, וטענות הצדדים בהקשר אחרון זה שמורות להם. מ"מ מקום הנשיא השופט י' אלרון: אני מסכים לפסק דינו של חברי, השופט ח' כבוב, וכן להערותיו של חברי, ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ח' כבוב. ניתן היום, ‏ט' בחשון התשפ"ד (‏24.10.2023). מ"מ הנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21044090_C16.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1