עומר הלפרן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4408/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4408/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערים: 1. עומר הלפרן 2. רותם אלוני 3. לירון קוצר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט א' דורון) מיום 3.6.2010 שלא לפסול עצמו מלדון ב-ת"פ 1037/09 בשם המערערים: עו"ד איתן ענבר פסק-דין לפני ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט א' דורון) מיום 3.6.2010, שלא לפסול עצמו מלדון ב-ת"פ 1037/09. 1. לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו הוגש כתב אישום נגד המערערים ונגד שלושה נאשמים נוספים, המייחס להם עבירה של תקיפה בצוותא בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 בצירוף סעיף 382א לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בתיק התקיימו עד כה מספר רב של דיונים בהם נדונו, בין היתר, בקשות מקדמיות מטעם בא-כוח המערערים ובהמשך נקבע התיק להוכחות. כפי העולה מן האמור בפרוטוקול הדיון מיום 3.6.2010 ומן האמור בהודעת הערעור, באחת מהישיבות שהתקיימו בפני השופט דורון מתח השופט בהחלטתו ביקורת על התנהלותה של התביעה המשטרתית בתיק, ואף ציין כי אפשר וימצא לנכון להטיל עליה הוצאות, ובה בעת הביע מורת רוח מהתנהלותו של בא-כוח המערערים והוסיף כי ישקול הטלת הוצאות אישיות עליו. 2. בפתח הדיון שהתקיים ביום 3.6.2010 ביקשה באת-כוח התביעה לדחות את מועדי ההוכחות שנקבעו בתיק וכן לתקן את כתב האישום על-ידי הוספת עדי תביעה נוספים. בהמשך הדיון ביקש בא-כוח המערערים כי המותב יפסול עצמו מלדון בעניינם (להלן: בקשת הפסלות). בבקשת הפסלות נטען, כי האיום בהוצאות אישיות על בא-כוח המערערים מביע עמדה שלילית כלפיו באופן שפוגע בהגנת המערערים ואף מצביע על הפליה ביחסו של בית המשפט אל המערערים לעומת יחסו אל התביעה. עוד נטען, כי הפליה זו מתבטאת גם בהיענותו של בית המשפט לבקשת התביעה לתיקון כתב האישום, בעוד שבקשת המערערים לתיקון כתב האישום נדחתה. בא-כוח המערערים טען עוד כי בית המשפט לא נתן החלטה בבקשתו לקבלת חומר חקירה וכן איחר מספר פעמים לאולם הדיונים. 3. בהמשך הדיון דחה בית המשפט את בקשת הפסלות (להלן: החלטת הפסלות). בהחלטתו תיאר בית המשפט את התמשכות ההליכים עד כה במשפטם של המערערים, הנובעת במידה רבה מהתנהלותו של בא-כוחם אשר הגיש מספר יוצא דופן של בקשות. כן ציין השופט, כי טענותיו של בא-כוח המערערים לעניין איחורו לאולם הדיונים ראוי היה להן שלא יישמעו. עוד נאמר בהחלטה, כי התנהלות התביעה בתיק הינה אכן בעייתית ובית המשפט אף הביע דעתו בעניין זה בפני נציגת התביעה בדיון הקודם. עם זאת, כך נקבע, אין כל רמז להפלייתו של בא-כוח המערערים לרעה אל מול התביעה ובוודאי שלא ננעלה דעתו של בית המשפט לכיוון זה או אחר, במצב בו טרם החלה שמיעת ההוכחות בתיק. לבסוף נקבע, כי החלטותיו של בית המשפט, בין היתר בעניין כוונתו לשקול הטלת הוצאות אישיות על בא-כוח המערערים, נובעות משאיפתו לייעל את הדיון. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני. לאחר שעיינתי בחומר שלפני, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. טענותיו של המערער מבוססות ברובן על החלטותיו הדיוניות של בית המשפט. הלכה היא, כי אין בהחלטות דיוניות, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות. רק במקרים קיצוניים, בהם החלטותיו הדיוניות של בית המשפט פוגעות בזכותו של בעל דין להליך הוגן, וכאשר עולה מהנסיבות כי קיים חשש ממשי למשוא פנים מצידו של בית המשפט, תקום עילה לפסילתו של המותב הדן בתיק (ע"פ 1504/07 נעים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.2007)). גם השתת סנקציות על באי כוח הצדדים בשל התנהלותם, מהווה חלק מניהול המשפט ואין בה, כשלעצמה, כדי להקים עילת פסלות (ע"פ 620/10 בן מאיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.3.2010)). עוד נאמר בפסיקתנו כי במסגרת ההליך השיפוטי נוצרות לא אחת נסיבות המקימות צורך בהעברת ביקורת על מי מבעלי הדין, כאשר ביקורת זו מהווה "חלק מהותי מן היכולת לנהל את המשפט ולנווטו" (ע"פ 1534/92 גלבוע נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 637, 641 (1992)). בנדון, ניכר כי החלטותיו של בית המשפט קמא, אשר הופנו הן כלפי נציגת התביעה והן כלפי בא-כוח המערערים, נבעו מרצונו לקדם את הדיון בנסיבות בהן, כאמור, בא-כוח המערערים מגיש כמות חריגה של בקשות מקדמיות וכאשר מנגד התביעה לפי קביעת השופט אינה מתייצבת לדיונים במועד, ואינה נותנת מענה לבקשות המוגשות אליה וכיוצא באלה. בנסיבות אלה, לא היתה בהתנהלותו של בית המשפט משום הבעת דעה קדומה כלפי מי מהצדדים, לא כל שכן חריצת דין. זאת, בין היתר, אף בהתחשב בכך שההחלטה העיקרית אשר כנגדה מלינים המערערים כוונה כנגד סנגורם, כביקורת על אופן ניהול המשפט על-ידו, ולא כנגד המערערים עצמם (השוו: ע"פ 930/07 טל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.3.2007)). לא למותר לציין, כפי שצוין גם בהחלטת הפסלות, כי טענותיו של בא-כוח המערערים לעניין איחורו של בית המשפט לאולם הדיונים אינן ראויות ולפי קביעת השופט ביחס להתנהלות הסנגור בהקשר זה, מחוסרות בסיס. טענות אלה בוודאי שאין הן מקימות עילת פסלות ומוטב היה להן אם לא היו נטענות כלל. אוסיף עוד כי הרושם המתקבל מהשתלשלות העובדות ביחס להתנהגות באי-כוח הצדדים ומן הצורך לקיים 15 דיונים מקדמיים בלא שהוחל בשמיעת ראיות, הוא כי הצדדים אינם ממלאים חובתם לאפשר לבית המשפט לדון בתיק לגופו והגיעה העת לקיים דיון ולא הליכי סרק. 5. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ב בתמוז התש"ע (4.7.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10044080_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il