ר.ו.א.ה בניה בע"מ נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4404/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4404/06 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים: 1. ר.ו.א.ה בניה בע"מ 2. מחמוד נימר כבהא 3. זוהיר בן סעיד אבו עמאר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחדרה (השופט מ' מסארווה) מיום 24.5.2006 שלא לפסול עצמו מלשבת בדין בת.פ. 2218/04 תאריך הישיבה: ט' בתמוז התשס"ו (5.7.2006) בשם המערערים: עו"ד חלא מוסא בשם המשיבה: עו"ד אביה גליקסברג פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית-משפט השלום בחדרה (השופט מ' מסארווה) שלא לפסול עצמו מלשבת בדין בת.פ. 2218/04. 1. המערערת 1 היא חברה פרטית, המערער 2 היה מנהלה ומערער 3 שימש כעובד שלה. כנגד שלושתם הוגש כתב-אישום לבית-משפט השלום בחדרה, בת.פ. 2218/04, המייחס להם עבירות שונות לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975. במקביל להליך זה, מתנהל בפני אותו מותב (השופט מ' מסארווה), משפטם של המערערים 1 ו-2 בת.פ. 4681/02, במסגרתו מואשמים הם בעבירות דומות וזהות לאלו בהן הם מואשמים בת.פ. 2218/04. ביום 30.12.2004 הגישו שלושת המערערים בקשה לפסילת המותב בתיק נשוא ערעור זה, בגין הדמיון בסעיפי האישום, ברשימת העדים ובמסכת העובדתית בין שני המשפטים המתנהלים לפני אותו מותב. בקשת הפסלות נדחתה על-ידי המותב. בהחלטתו קבע השופט מסארווה כי לא מתקיימת אפשרות ממשית לקיומה של דעה קדומה, אשר תיצור השפעה של ההכרעה בתיק אחד על משנהו. לפיכך, המשיך התיק שבענייננו להתנהל בפני השופט מסארווה. ביום 28.2.2006, נערכה ישיבה בתיק, ועוד בראשיתה הצהירו המערערים 2 ו-3, בזה אחר זה, הצהרות הנוגעות לביצוע העבירות המיוחסות להם, וכן הנוגעות למעורבות בפלילים. בעקבות היחשפותו של בית-המשפט להצהרות אלה, הגישו המערערים בקשת פסלות נוספת לבית-המשפט קמא, היא בקשת הפסלות נשוא ערעור זה. 2. בבקשה הנוכחית, חוזרים המערערים על טענותיהם בסוגיית קיום חפיפה בין שני המשפטים המתנהלים בעניינם של המערערים 1 ו-2 בפני אותו מותב. חפיפה זו עלולה, לדבריהם, להקים חשש ממשי למשוא פנים. נוסף על כך, טוענים המערערים כי היחשפות בית-המשפט להתבטאויות המערערים 2 ו-3 בדבר ביצוע העבירות המיוחסות להם ובדבר מעורבותם בפלילים, נטעה במותב דעה קדומה. בקשת הפסלות נדחתה. בהחלטתו קבע השופט קמא כי לא קיימות בעניינו נסיבות אובייקטיביות המקימות חשש משש למשוא פנים. הוא הוסיף, כי הצהרותיהם של המערערים מיום 28.2.2006 נמסרו בנוכחות בא כוחם, ויש להניח שהיו מתואמות עימו. הכרעת הדין שתינתן, תהא על-סמך חומר הראיות שיוגש לו, ולא על-סמך הצהרות המערערים לפרוטוקול. כנגד ההחלטה לדחות את בקשת הפסילה, הוגש הערעור שלפניי. 3. המערערים טוענים כי המשך ניהול המשפט בפני השופט מסארווה, מוביל לכך שהרשעתם הינה בבחינת כתובת על הקיר. הם שבים על הסבריהם בעניין קיומו של חשש ממשי למשוא פנים ולדעה קדומה, מאותם נימוקים שהועלו בבקשת הפסלות. הם מוסיפים על כך עוד כהנה וכהנה טענות כנגד החלטותיו של השופט קמא במהלך ניהול המשפט, הדוחה בקשות שונות שלהם אחת לאחת. המשיבה, מצידה, סומכת ידיה על החלטת בית-המשפט קמא, וטוענת כי במקרה שלפנינו לא מתקיים חשש למשוא פנים. 4. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ושמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות, בהיעדר חשש ממשי למשוא פנים. אשר לטענת המערערים כי ניהול שני התיקים בעניינם בפני אותו מותב עלול להקים בקרב המותב דעה קדומה, הרי שמקובלת עלי עמדתו של השופט קמא, כי הכרעתו בתיק האחד לא תשפיע על קביעותיו בתיק השני. כתבי האישום בשני התיקים מייחסים למערערים עבירות מס שעניינן בתקופות שונות לחלוטין. רשימות העדים אינן מלמדות על מצב בו רוב העדים הינם משותפים לשני התיקים. בנסיבות אלו, נחה דעתי כי שופט מקצועי יהא מסוגל להפריד בין ההכרעות בכל תיק לגופו. אשר לטענה בעניין הצהרותיהם של המערערים אליהן נחשף בית-המשפט, הרי שאף בעניין זה, מקובלת עלי עמדתו של השופט קמא. ודוק, היחשפות בית-המשפט למעורבות קודמת, לכאורה, בפלילים, אין בה כדי להקים עילת פסלות, וגם בעניין זה מוחל מבחן החשש הממשי למשוא פנים (השוו: יגאל מרזל, דיני פסלות שופט, תשס"ו-2006, 302-304). אשר לטענות שעניינן דחיית בקשות שונות של המערערים על-ידי השופט קמא, הרי שהמדובר בהחלטות דיוניות, והלכה היא כי "אין בהחלטות דיוניות, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות, לא כאשר מדובר בהחלטה יחידה ולא כאשר מדובר במספר רב של החלטות" (שם, 175). אשר על כן, דין הערעור להידחות. ניתן היום, כ"ג בתמוז התשס"ו (19.7.2006). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06044040_A03.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il