מדינת ישראל - משרד הפנים , רשות האוכלוסין וההגירה נ. KIBRENT

6 1 בבית המשפט העליון בר"ם 4403/22 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט י' אלרון המבקשת: מדינת ישראל – משרד הפנים, רשות האוכלוסין וההגירה נ ג ד המשיבים: 1. KIBRENT MUKUNEH KASSA 2. בירהנו מולונך 3. גטצ'ו מולונך בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים ירושלים מיום 23.5.2022 בעמ"ן 41280-03-22 שניתן על-ידי כבוד השופט א' רון בשם המבקשת: עו"ד יצחק ברט בשם המשיבים: עו"ד יצחק הוס פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 23.5.2022 (עמ"ן 41280-03-22, השופט א' רון). פסק הדין דן בערעור על החלטתו של בית הדין לעררים הפועל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים) מיום 20.12.2021 (ערר (י-ם) 2848-21, הדיין א' נעם). 2. המשיב 1 (להלן: המשיב), יליד 1950, הוא אזרח אתיופיה, ועל פי הנטען אביהם של משיבים 3-2. כבר עתה יצוין כי המשיב 2, יליד 1987, הוא תושב ישראל, כי המשיב 3, יליד 1993, הוא אזרח ישראלי, וכי שניהם סיימו שירות סדיר בצה"ל. על פי הנטען, השניים עלו לישראל בשנת 2002 יחד עם אמם, אף היא אזרחית ישראלית. 3. ביום 8.10.2015 נכנס המשיב נכנס לישראל לראשונה מכוח אשרת תייר מסוג ב/2 שניתנה לו לתקופה של שלושה חודשים. החל מחודש ינואר 2016, עם פקיעת אשרת התייר האמורה, שוהה המשיב בישראל ללא רישיון ישיבה תקף. 4. מבלי להידרש לפירוט שאינו נצרך להליך שבפני, אציין בתמצית כי בשנת 2017 פנה המשיב למבקשת, רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: רשות האוכלוסין), בבקשה לקבלת מעמד במסגרת הליך של איחוד משפחות. זאת, על בסיס הטענה שהוא נשוי לאמם של המשיבים 3-2. בקשתו זו נדחתה ביום 8.6.2017, בין היתר, לאחר שנמצא כי תעודת הנישואים שהציג המשיב אינה תואמת את הצהרות האם במסגרת עלייתה ארצה. 5. בהמשך לכך, ביום 27.7.2020 הגישו המשיבים בקשה חדשה למתן רישיון מסוג א/5 למשיב, זו הפעם בהתאם לנוהל מס' 5.2.0036 של רשות האוכלוסין שכותרתו "נוהל מתן מעמד להורים לחייל/ים" (להלן: נוהל הורי חיילים). בעיקרו של דבר, בבקשה נטען כי המשיבים 3-2 סיימו שירות סדיר בצה"ל ואף ממשיכים בשירות צבאי במילואים וכי בנסיבות אלו יש מקום להיעתר לבקשת המשיב לקבלת מעמד בישראל. זוהי הבקשה העומדת בבסיס ההליך דנן. 6. ביום 2.9.2020 התקבלה החלטתה של רשות האוכלוסין לפיה על המשיבים להמציא את כל התעודות הציבוריות המקוריות והמאומתות הנדרשות בהתאם להוראות הנוהל, וכי ככל שלא יוגשו לה מסמכים אלה תוך 45 ימים הטיפול בבקשה ייסגר (להלן: ההחלטה). 7. בהמשך להחלטה האמורה, ומשלא הוגשו המסמכים הדרושים, הטיפול בבקשה נסגר. יצוין בהקשר זה כי בין הצדדים נטושה מחלוקת באשר לטעם לאי המצאת המסמכים. לטענת רשות האוכלוסין מאז מתן ההחלטה ועד למועד הגשת התגובה המשיבים נמנעו מהגשת המסמכים הנדרשים, מבלי שהוצג טעם לדבר. מנגד, המשיבים טוענים כי נדרש זמן לאתר את המסמכים, וכי הם ניסו להגיש את המסמכים מספר פעמים, ללא הצלחה. 8. ביום 22.7.2021 הגישו המשיבים ערר על ההחלטה לבית הדין לעררים. בית הדין לעררים דחה את הערר על הסף בקבעו שזה הוגש בשיהוי, בשים לב למועד מתן ההחלטה, ואף בחוסר ניקיון כפיים שהתבטא בשהייתו הממושכת שלא כדין של המשיב בישראל. בהחלטתו הוסיף וציין בית הדין לעררים, בין היתר, כי לא מצא פגם בדרישת רשות האוכלוסין לקבלת מסמכים מאומתים ומקוריים. לבסוף, נקבע כי המשיב יצא מישראל בתוך 30 ימים מיום מתן החלטתו וכי המשיבים יישאו בהוצאות רשות האוכלוסין בסך 30,000 שקלים. להשלמת התמונה יצוין כי בקשה שהגישו המשיבים לבית הדין לעררים לביטול ההחלטה ולעיכוב ביצועה נדחתה ביום 8.3.2022. 9. ביום 20.3.2022 הגישו המשיבים ערעור מנהלי לבית המשפט המחוזי, ולצדו בקשה לעיכוב ביצועה של החלטת בית הדין לעררים. בהמשך לכך, ביום 21.3.2022 הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו ביניים ארעי לעיכוב ביצועה של ההחלטה האמורה. 10. ביום 23.5.2022 נערך דיון בערעור בפני בית המשפט המחוזי, ובסופו ניתן פסק דינו שעליו נסבה הבקשה שבפני. בפסק דינו, עמד בית המשפט המחוזי על כך שבהתנהלותו של המשיב נפלו ליקויים שונים. לצד זאת, בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי קיימת היתכנות שהמשיב הוא אכן אביהם של משיבים 3-2 אשר שירתו כאמור בצה"ל, הגם שהבהיר כי ישנה אי-בהירות ביחס למצב העובדתי בעניין זה. בנסיבות אלו, בשים לב לרגישות המתבקשת ולנוכח הבהרת בא-כוח המשיבים כי יש בידם עתה את המסמכים הדרושים, קבע בית המשפט המחוזי כי על אף הליקויים האמורים יש לאפשר למשיב להגיש בקשה סדורה עם מלוא המידע הנדרש. בהתאם לכך, במישור האופרטיבי, בית המשפט המחוזי הורה כי החלטתו של בית הדין לעררים תושהה, וכי בשלב זה יינתן למשיב מעמד ארעי בישראל מסוג א/5, אשר יעמוד בתוקף עד חלוף 45 ימים מהחלטה עדכנית בעניינו, ובלבד שבקשתו תוגש תוך 30 ימים. בקשת רשות הערעור והתשובה לה 11. בקשת רשות הערעור שבפני נסבה בעיקרה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ככל שזה הורה על מתן מעמד ארעי למשיב מסוג א/5. לשיטת רשות האוכלוסין, בפסק דינו דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המשיבים, ובנסיבות אלו הוא שגה בכך שהעניק למשיב, ללא כל הנמקה, סעד ביניים הזהה לסעד שהתבקש בערעור עצמו – רישיון ישיבה ארעי בישראל מסוג א/5. לטעות זו, כך נטען, השלכות משפטיות רחבות מעבר לעניינם של הצדדים, בהתחשב בכך שמדובר בסעד החורג באופן קיצוני מן הסעדים הזמניים הניתנים בשגרה בנסיבות דומות. בבקשה הודגש כי למעט אשרת התייר שניתנה למשיב, הוא מעולם לא החזיק באשרה או ברישיון כלשהו לישיבה בישראל. בהקשר זה אף הובהר כי הלכה למעשה, מתן רישיון מסוג א/5 מקנה למשיב, שנשאר בישראל באופן לא חוקי, זכויות נלוות רבות, תוך החלפת שיקול דעתה של רשות האוכלוסין בשיקול דעתו של בית המשפט. לבסוף, רשות האוכלוסין ציינה כי לשיטתה הבקשה מוגשת "למען הזהירות בלבד", לאחר שבפועל לא הוגשה במועד בקשה מתאימה על-ידי המשיבים, בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי. 12. בו ביום שהוגשה בקשת רשות הערעור הוריתי למשיבים להגיש את תשובתם לה. כמו כן, הוריתי על מתן צו ארעי ולפיו יעוכב פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה אחרת, זאת בכפוף לכך שלא יינקטו צעדי אכיפה כנגד המשיב. 13. ביום 7.7.2022 הגישו המשיבים את תשובתם, ובמסגרתה נטען כי דין הבקשה להידחות. לטענת המשיבים, בניגוד לנטען על ידי המבקשת, לא נמצא בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אזכור לדחיית ערעורם. לשיטתם, בחירתו של בית המשפט המחוזי להעניק למשיב רישיון ישיבה מסוג א/5 אינה טעות, והיא התבססה על מכלול נסיבות העניין, בשים לב להיותו של המשיב אדם מבוגר, אב לשני חיילים. עוד נטען כי מאז מתן פסק דינו של בית משפט המחוזי, המשיבים פנו לרשות האוכלוסין לצורך קביעת תור להגשת המסמכים הדרושים וכי זה נקבע רק ליום 27.6.2022. בהמשך לכך, המשיבים טוענים כי עם התייצבותם במשרדיה של רשות האוכלוסין הובהר להם כי לא יוכלו לצרף את המסמכים לבקשתם הקודמת וכי עליהם להגיש עתה בקשה חדשה. בהקשר זה אף נטען כי הובהר למשיבים כי בהתאם לנוהל הורי חיילים העדכני בקשה חדשה שכזו צפויה להידחות. 14. בהחלטתי מיום 11.7.2022 הוריתי על הגשת תשובה לתגובת המשיבים, שבה תתייחס רשות האוכלוסין לטענות המשיבים בדבר הטיפול בבקשתם. בתשובתה מטעימה רשות האוכלוסין כי בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי היה על המשיבים להגיש בקשה חדשה הכוללת את מלוא המסמכים הנדרשים. רשות האוכלוסין מוסיפה כי עניין זה הוסבר למשיבים עם הגעתם למשרדיה וחרף זאת אלו בחרו שלא להגיש בקשה חדשה, תוך עמידה על דרישתם לצירוף המסמכים לבקשתם המקורית. דיון והכרעה 15. לאחר עיון בבקשה על נספחיה וכן בתשובות שהוגשו, החלטנו לעשות שימוש בסמכותנו לפי תקנה 149 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (החלה בהליכים מינהליים מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000), ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. זאת, בהתחשב בכך שהסעד הזמני שניתן במקרה זה היה אכן בעל אופי חריג, שאינו מתיישב עם מהותו כסעד שאמור לחול בתקופת ביניים בלבד. על כן, המבקשת, רשות האוכלוסין, תכונה להלן: המערערת. בהמשך לכך, לאחר ששקלנו את הדברים לגופם, הגענו לכלל דעה כי יש אף לקבל את הערעור לגופו, באופן חלקי, כמפורט להלן. 16. כמתואר לעיל, הסעד שעליו הורה בית משפט המחוזי – מתן רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 – ניתן לכאורה כסעד זמני עד לאחר הגשתם של המסמכים הדרושים וקבלת החלטה חדשה מצד המערערת. אולם, אין מדובר בסעד זמני שהיה מקום לתתו. 17. במקרה שבפנינו, המערערת שהיא הרשות המוסמכת להעניק אשרות ורישיונות שהייה טרם דנה בבקשתו של המשיב לגופה מאחר וזו לא הוגשה בצירוף המסמכים המאומתים כנדרש על פי נוהל הורי חיילים. בהתאם לכך, ולאחר שפג תוקפה של אשרת התייר שניתנה לו, המשיב כלל לא החזיק ברישיון ישיבה בישראל מכל סוג שהוא. במובן זה, לא ניתן לראות בסעד שעליו הורה בית המשפט המחוזי סעד שכוון לשימור המצב הקיים, כי אם צו עשה. כל זאת, מבלי שניתנו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נימוקים שיש בהם להצדיק מתן סעד מסוג זה, השמור למקרים חריגים בלבד. ויודגש, המשיבים עצמם ביקשו בערעורם כי בית המשפט המחוזי יורה על ביטולה של החלטתו של בית הדין לעררים, וכן על כך שהמערערת תוסיף ותדון בבקשת המשיב לקבלת אזרחות או תושבות קבע בישראל, כך שבשלב ראשון יוענק לו היתר שהייה מסוג א/5. על כן, אין מקום כבר בשלב זה להעניק למשיב רישיון לישיבת ארעי, על כל הזכויות הנלוות לו, כסעד זמני, כאשר המשיבים עצמם ביקשו כי המערערת תדון בעניין. מעבר לכך, אין מקום ברגיל למתן סעד זמני ששקול מבחינת תוכנו לסעד העיקרי (ראו והשוו: בר"ם 6918/06 וינברג נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (25.9.2006); בר"ם 3860/15 פלוני נ' נציבות שירות בתי הסוהר, פסקה 5 (10.9.2015); בר"ם 156/20 פלוני נ' שר הפנים (18.3.2020); רע"א 4091/22 אפרודיטה יבוא ויצוא בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 10 (18.7.2022)). 18. ויובהר, ככל שסבר בית המשפט המחוזי כי נסיבות העניין הצדיקו מתן סעד זמני, ועל פני הדברים אכן היה בדבר היגיון רב, היה באפשרותו להורות כי המשיב לא יורחק מישראל עד להכרעת המערערת בבקשתו, ולאחר שתחלוף תקופת ההתארגנות המתאימה. זאת באופן שלא היה כרוך בקשיים האמורים לעיל. 19. לצד האמור, במכלול נסיבות העניין, ובין היתר בשים לב למחלוקות שצפו ועלו בשלב דיוני זה ביחס לבחינת בקשתו של המשיב ולמשמעות קביעותיו האופרטיביות של בית המשפט המחוזי, יש להעניק למשיב שהות נוספת בת 30 ימים לצורך הגשתם של המסמכים המאומתים הדרושים לבחינת בקשתו. בנקודה זו, ולשם מניעת מחלוקות נוספות בעניין זה, נבקש להבהיר כי ככל שיגיש המשיב את המסמכים הדרושים במועד כאמור, אלו ייבחנו כחלק מבקשתו המקורית שביחס אליה ניתנה מלכתחילה הדרישה להוספת מסמכים. כמו כן, וככל שיוגשו המסמכים כאמור, לא יינקטו צעדי אכיפה כנגד המשיב עד לחלוף 30 ימים ממתן ההחלטה בבקשתו. 20. סוף דבר: הערעור מתקבל בחלקו כמפורט לעיל. בהתחשב בהיבטים שפורטו בהתנהלותם של כלל הצדדים, אין צו להוצאות. ניתנה היום, ‏י"ג באב התשפ"ב (‏10.8.2022). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22044030_A05.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1