פסק-דין בתיק ע"פ 44/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 44/12 לפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט נ' הנדל המערער: פארס אלשאער נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת ב-תפ"ח 38962-09-10 מיום 2.11.2011 שניתן על ידי כבוד השופטים ת' אכתילי, א' קולה ו-ד' צרפתי תאריך הישיבה: ח' בשבט התשע"ב (01.02.12) בשם המערער: עו"ד מייסא ארשיד; עו"ד אנו דעואיל-לוסקי בשם המשיבה: עו"ד עדי שגב פסק-דין השופטת מ' נאור: ערעור על חומרת העונש שהטיל בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטים ת' אכתילי, א' קולה ו-ד' צרפתי) על המערער, לאחר שהורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירת של איסור פעולה ברכוש למטרות טרור לפי סעיף 8(א) לחוק איסור מימון טרור, התשס"ה-1995. כתב האישום 1. על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, במהלך שנת 1991, עת שריצה מאסר, יצר המערער קשר עם מדחת צאלח (להלן: מדחת) אשר היה בעבר תושב מג'דל שמס ואשר ריצה אף הוא מאסר בישראל בגין הרשעתו בעבירות נגד בטחון המדינה. המערער ידע כי מדחת מילא תפקידים בממשל הסורי, שהינה מדינת אויב, ואף היה למערער יסוד סביר להניח שמדחת קשור לגורמי מודיעין בסוריה. הקשר בין השניים חודש בשנית בשנת 2000. בהמשך, ובין השנים 2004-2006 קיים המערער קשר עם מדחת באמצעות תוכנת "מסנג'ר" דרך המחשב של אחיו של המערער. במהלך קשר זה, הציע מדחת למערער פעמיים לחטוף חייל ישראלי, אך המערער דחה הצעה זו. עוד מפורט בכתב האישום כי במהלך הקשר בין מדחת למערער, פעלו השניים על מנת להעביר כספים לבני משפחה של אסירים מרמת הגולן. במסגרת הקשר, נהג מדחת להעביר כספים לסטודנטים מישראל שלמדו בסוריה, ובמקביל הנחה את מי שבני משפחתם נותרו בישראל, להעביר כסף למערער. לאחר שהתקבל הכסף אצל המערער, יצר המערער קשר עם מדחת וקיבל ממנו הוראות למסור כסף זה לאסירים ביטחוניים מרמת הגולן, או לבני משפחותיהם. בדרך זו העביר המערער סך של 500 דולר לכל אחד משלושה אסירים משוחררים תושבי מג'דל שמס. בתמורה לפעילות זו, קיבל המערער סך של 800 דולר ממדחת. סכום זה, הועבר למערער, באמצעות אחיו של מדחת. כתב האישום מפרט בנוסף אירוע בו העביר מדחת למערער, באמצעות אחר, "קפסולה" בה הוסלק מכתב ממדחת למערער. 2. הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו יודה המערער ויורשע בעובדות כתב האישום המתוקן והדיון נדחה לצורך טיעונים לעונש. 3. בטרם מתן גזר דינו הפנה בית המשפט את המערער לקבלת חוות דעת מאת הממונה על עבודות השירות במתחם כלא חרמון. בית המשפט ציין כי אין בהפניה זו משום קביעה בעניין העונש שיגזר. הממונה על עבודות השירות מצא את המערער כשיר עקרונית לביצוען של עבודות שירות, ואולם, המערער הודיע לממונה שהוא מוכן לרצות את עונש המאסר בדרך של עבודות שירות, אך ורק על פי תנאיו הוא. בנסיבות אלה, הוסבר למערער, כי לא ניתן יהיה להפנותו לריצוי עונשו בדרך של עבודות שירות. עוד פורט כי גם לאחר הסבר זה, סירב המערער להביע נכונות לכללים שיקבע הממונה. משכך, קבע הממונה, לא ניתן להפנות את המערער לריצוי עונשו בדרך של עבודות שירות. 4. בגזר דינו עמד בית המשפט המחוזי על מחלוקת בין הצדדים והיא בשאלה בדבר מספר המקרים שבהם הועברו הכספים. בית המשפט הכריע, כי בהתאם לפרשנות עובדות כתב האישום הרי שתחילה מתוארת שיטת העברת הכספים, ואולם פירוט המקרים שבהם הועברו בפועל הכספים באמצעות המערער היא של שלושה מקרים בלבד. בכך קבע בית המשפט, כי יש להקהות במידת מה את העוקץ מהחומרה במעשיו של המערער, אך כמובן שאין היא מאיינת אותה כליל. בית המשפט הוסיף כי המערער העביר סכומי כסף, לא גדולים אמנם, ולא במספר רב של מקרים, לאסירים אשר ביצעו עבירות בטחוניות חמורות נגד ישראל. בית המשפט ציין לחומרה את העובדה כי לחובת המערער עבר פלילי הכולל בחובו עבירות בטחוניות חמורות, בגינן כבר ריצה 8 שנות מאסר. בנוסף, התרשם בית המשפט כי המערער לא הביע חרטה של ממש על מעשיו. סממן נוסף לחומרה מצא בית המשפט בעובדה כי המערער ניסה להציב תנאים לממונה על עבודות שירות, דבר המעיד על חוסר מורא מפני שלטון החוק. לקולה צוינה העובדה כי המערער הודה בעובדות כתב האישום וכי הוא סירב פעמיים לבקשה לחטוף חייל. עוד צוין לחיוב כי המערער העביר סכומי כסף נמוכים יחסית (סה"כ 1,500 דולר) ואף קיבל לידיו רק תמורה נמוכה של כ-800 דולר. בית המשפט אף התחשב בעובדה כי נגד אחיו של המערער ונגד אחיו של מדחת, אשר אף הם היו מעורבים, בצורה זו או אחרת, בהעברת הכסף, לא הוגשו כתבי אישום וכי המערער שהה במעצר בית תקופה ארוכה. 5. לאחר שקילת מכלול השיקולים הטיל בית המשפט על המערער 12 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי שהוא לא יעבור במשך תקופה של שלוש שנים על העבירה שבה הורשע או כל עבירה אחרת מסוג פשע שעניינה פגיעה בבטחון המדינה. כן הוטל עליו קנס בסך 20,000 ש"ח או שני חודשי מאסר תמורתו. 6. על חומרת העונש הוגש הערעור שלפנינו. הערעור 7. המערער מערער על חומרת העונש שהוטל עליו. לטענתו, שגה בית המשפט כשקיבל את עמדת הממונה על עבודות השירות, ולא הורה לממונה על עבודות השירות לבצע ריאיון נוסף ולהציע אפשרות של מקום חלופי. המערער ציין כי הממונה לביצוע עבודות שירות הציע לו מקום אחד בלבד לרצות את עונשו, והוא במסגרת עבודה בתחנת המשטרה בקריית שמונה. עם זאת, הממונה ידע כי המערער עבר, לטענתו, מסכת עינויים והתעללות חמורה על ידי זרועות הבטחון במהלך מעצרו. המערער אף הגיש תלונה ליועץ המשפטי לממשלה בשל העינויים אותם עבר. המערער הוסיף כי בשנים האחרונות הוא נחקר עשרות פעמים על ידי אנשי השב"כ בתחנות משטרה, ובכללן בתחנת משטרה בקריית שמונה, כאשר הופעלה נגדו אלימות פיזית ונפשית. לטענתו, כל מגע עם כוחות הבטחון קשה מנשוא ובלתי אפשרית. לדבריו, למרות שהממונה על ביצוע עבודות השירות היה מודע לפרטים אלה, הוא התעלם מהקושי הרב שהציב בפני המערער והתעקש להציב בפניו אופציה אחת בלבד אשר איננה אנושית מבחינתו של המערער. בנוסף, לדבריו, שהות לצד חוקרי משטרה, ובייחוד לאור התלונה שהגיש על העינויים שעבר, עשויה לגרור שיבוש הליכי החקירה ולפגיעה נוספת במערער. המערער הוסיף כי על הממונה הייתה חובה להציע חלופה אחרת סבירה יותר כדי שיתאפשר לו לבצע את עבודות השירות אשר הוא נמצא כמתאים לביצוען. עוד טען המערער כי הממונה על ביצוע עבודות השירות לא נימק בהחלטתו את מסכת השיקולים שהובילו אותו לקבוע כי המערער נמצא "לא מתאים" לביצוע עבודות שירות. בכך נמנעה מהמערער הזכות לבצע עבודות שירות. המערער טען בנוסף כי העונש שהוטל חורג מרף הענישה המקובל. המערער קיבל לידיו סכום של כ-8,000 ש"ח ואילו הקנס שהוטל עליו הינו בסכום הגבוה בהרבה, 20,000 ש"ח וזאת בנוסף לשנת מאסר בפועל, המתווספת לשהות הארוכה שלו במעצר בית. לסיכום טען המערער כי הוא הורשע בעבירה קלה יחסית וכי העונש שהוטל עליו אינו מידתי למעשים שביצע. הוא ביקש לקבוע לו ראיון נוסף בפני הממונה ולבחון בדרך ראויה את יכולתו להשתלב בעבודות שירות. 8. המדינה הסבירה כי אכן הוצע למערער לבצע עבודות שרות בתחנת משטרה בקרית שמונה וניתן היה להציע לו גם תחנות משטרה אחרות שבה ניתן היה לפקח על המערער. אולם המערער שלל אפשרות של עבודת שירות בכל תחנת משטרה. מכל מקום כל הטענה בעניין עבודות השירות איננה רלבנטית משום שהעונש שהוטל על המערער הוא של 12 חודשי מאסר, עונש שממילא לא ניתן לבצעו בעבודות שירות. 9. אכן, השאלה האמיתית אינה אם יש מקום לבקש מהממונה לבחון מקום חלופי לעבודות שירות, מקום שאיננו תחנת משטרה. השאלה האמיתית היא האם עונש המאסר שהוטל על המערער הוא עונש ראוי. אכן, הסכום בו מדובר הוא סכום קטן, אך, כפי שבואר בהרחבה על ידי חברתי השופטת ארבל ב-ע"פ 3827/06 פלוני נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם, 27.3.2007), יש ליתן מענה משפטי הולם לכל פעילות תומכת טרור. כך הוא לעניין המאסר וכך הוא גם לעניין הקנס. ייתכן והפניית המערער אל הממונה על עבודות שירות יצרה אצלו צפייה, אך לא נוכל לומר כי העונש אינו הולם, ובפרט בשים לב לעברו של המערער. 10. הערעור נדחה. ניתן היום, ‏‏י"ב שבט, תשע"ב (5.2.2012). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12000440_C01.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il