סיני חסן נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4395/98 ע"פ 4530/98 ע"פ 4759/98 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופטת ד' ביניש המערער בע"פ 4395/98: סיני חסון המערער בע"פ 4530/98: אורן שאבי המערער בע"פ 4759/98: מנחם חנזין נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 28.5.98 בתפ"ח 205/97 שניתן על-ידי כבוד השופט נ' עמית תאריך הישיבה: כ"ו באב התשנ"ח (18.8.98) בשם המערער בע"פ 4395/98: עו"ד פרידמן יוסף בשם המערער בע"פ 4530/98: עו"ד שמואל פלישמן בשם המערער בע"פ 4759/98: עו"ד שמואל פלישמן בשם המשיבה: עו"ד בונה נח בשם שרות מבחן לנוער: גב' שלומית מרדר פסק-דין השופטת ד' דורנר: 1. המערערים - סיני חסון, אורן שאבי ומנחם חנזין - הורשעו בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2)(4) לחוק העונשין, תשל"ז1977- (להלן: חוק העונשין), והיזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק זה. חסון נדון לשלוש שנות מאסר, מחציתן לריצוי בפועל ומחציתן על-תנאי. כן הופעלו נגדו 18 חודשי מאסר על-תנאי, מהם שישה חודשים באורח חופף ושנה באורח מצטבר, כך שעליו לרצות ביחד 30 חודשי מאסר. על שאבי וחנזין, שהיו קטינים בעת ביצוע העבירות, הוטלו - בהתחשב בתקופת מעצרם - שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. הערעורים מופנים כנגד ההרשעה וכנגד חומרת העונש. 2. ואלה העובדות הצריכות לעניין: אור ליום 13.8.1997, התקבלו הודעות במשטרה כי אורות רמזורים בצמתים מרכזיים במרחב דן - צומת גהה וצומת מורשה - כבו. המפקח שלמה פרץ, שחשד בחבלה, הורה לניידות המשטרה לנסוע לצמתים מרומזרים במרחב. הניידת של סגנו, סמ"ר יגאל כהן, הגיעה לצומת הכפר הירוק. לדברי כהן, כבו אורות הרמזורים לנגד עיניו. במקביל, הוא הבחין בצומת במכונית מסוג פיג'ו 505 בצבע אפור, אשר נראתה לו חשודה. לפני שעלה בידו לעוצרה היא נעלמה מעיניו, אך הוא הבחין כי פנתה לכיוון צומת אלוף שדה. כהן דיווח לפרץ על מראה עיניו, והלה הורה לניידות לאתר את המכונית החשודה. כהן עצמו אף הוא נסע לצומת אלוף שדה. בהגיעו לשם הבחין ליד ארון בקרת הרמזורים בשאבי, ובקירבתו מכונית פיג'ו 505 בצבע אפור, שבתוכה ישבו חסון וחנזין. ליד ארון הבקרה נמצא לום שעליו נתגלו מאוחר יותר בבדיקה טביעות אצבעותיו של שאבי. טכנאי מז"פ מצא כי ארון הבקרה בצומת הכפר הירוק חובל באמצעות מכשיר חד. כן מצא סימנים לנסיון לחבלה בארון הבקרה בצומת אלוף שדה. 3. המערערים נעצרו. בחקירתם במשטרה סירבו להשיב לשאלות החוקרים ולא נתנו הסבר כלשהו למעשיהם. לראשונה מסרו את גירסתם המכחישה במשפטם, ולפיה היו בדרכם לבתיהם מלימודים בישיבה. 4. בית-המשפט המחוזי דחה את עדויותיהם הכבושות של המערערים כבלתי מהימנות, ונתן אמון מלא בשוטרים עדי-התביעה. בית-המשפט לא ראה עילה להפחית ממשקל עדויות השוטרים, בעובדה כי השעה שהופיעה ברישומי המשטרה בדבר הפסקת פעולת הרמזורים בצומת הכפר הירוק, אשר נרשמה על-יסוד דיווח, קדמה לשעה שבה הגיע כהן לצומת זה. אף בשיבושים בשרשרת העברת הלום לבדיקת טביעת האצבעות לא ראה בית-המשפט עילה להפחית ממשקל עדויות השוטרים. מסקנתו הייתה כי מכלול הראיות מוליך למסקנה הגיונית אחת ויחידה, והיא כי המערערים חיבלו ברמזורים בצומת הכפר הירוק וניסו לחבל ברמזורים בצומת אלוף שדה. 5. בערעורים כנגד ההרשעה נטען כי השיבושים בשרשרת העברת הלום לבדיקה, וכן הרישום בדבר שעת הפסקת פעולת הרמזורים בצומת הכפר הירוק, פוגעים באמינות בדיקת טביעת האצבעות ובמהימנותו של כהן, וכי פגיעה זו מותירה ספק סביר באשמת המערערים. לחלופין נטען כי לא הוכח בוודאות הדרושה במשפט פלילי כי המערערים חיבלו ברמזורים "בכוונה לפגוע בנוסע בנתיב תחבורה או כלי-תחבורה או לסכן את בטיחותו", כנדרש בסעיף 332 לחוק העונשין. 6. יש לדחות טענות אלה. הממצאים העובדתיים שקבע בית-המשפט המחוזי מעוגנים בראיות שבאו בפניו, ולא ראינו עילה להתערב בהכרעתה של הערכאה הראשונה בעניין של מהימנות. מכלול הראיות שבא בפני בית-המשפט המחוזי - הימצאותם של המערערים בסביבת הרמזורים שחובלו בסמוך לשעת החבלה בהם ומציאת טביעת אצבעותיו של שאבי - מוליך למסקנה כי הם אלה שחיבלו ברמזורים. כאמור, המערערים בחקירתם לא נתנו לעובדות אלה הסבר המתיישב עם חפותם, ועדויותיהם המכחישות בבית-המשפט נדחו. על-כל-פנים, הכחשה טוטלית מבלי שהמערערים השכילו להציג גירסה סבירה למסכת הראיות מותירה את המסקנה כי הם אלה שביצעו את העבירות המיוחסות להם. אשר ליסוד הנפשי הנדרש. כידוע, כוונה - ולעניין הגדרתה בחוק העונשין, לצורך הסעיף שלפנינו, מטרה - היא עניין שבלב. באין ראיה ישירה ניתן להסיק אותה מן המעשה עצמו, וזאת בהעדר הסבר אחר המעלה, למיצער, ספק סביר. הרשעתם של המערערים הייתה איפוא כדין. גם העונשים שהוטלו עליהם אינם חמורים כל עיקר. זאת, אף אם מתחשבים בנסיבותיהם האישיות והמשפחתיות. אשר-על-כן יש לדחות את הערעורים הן על ההרשעה והן על חומרת העונש. ניתן היום, כ"ו באב התשנ"ח (18.8.98). נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98043950.L01