פלוני נ. הראל חברה לביטוח בע"מ

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 4393/22 רע"א 5379/22 - ב' רע"א 7321/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופטת ר' רונן המבקש ברע"א 5379/22: פלוני המבקשת ברע"א 5379/22: הפניקס חברה לביטוח בע"מ המבקשת ברע"א 7321/22: מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ ג ד המשיבה 1 ברע"א 4393/22, המשיבה 3 ברע"א 5379/22 והמשיבה 3 ברע"א 7321/22: הראל חברה לביטוח בע"מ המשיבה 2 ברע"א 4393/22: שומרה חברה לביטוח בע"מ המשיב 1 ברע"א 5379/22: פלוני המשיבה 2 ברע"א 5379/22: לוי רענן, פתרונות אחסון ותצוגה המשיבה 1 ברע"א 7321/22: טנטש סיף אל דין המשיבה 2 ברע"א 7321/22: נטו מלינדה סחר בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה (השופטים: י' כהן; א' באמגרט ור' איזנברג), מיום 26.06.2022 בתיק עא 14181-02-22 תאריך הישיבה: י"ז בכסלו התשפ"ד (30.11.2023) בשם המבקש ברע"א 5379/22: עו"ד יעקב פלדשטיין בשם המבקשת ברע"א 5379/22: עו"ד עוזי לוי; עו"ד אהרן דואני; עו"ד אלה רייזמן בשם המבקשת ברע"א 7321/22: עו"ד אסנת רביד; עו"ד מאיה כהן בשם המשיבה 1 ברע"א 4393/22: עו"ד אבי אמסלם; עו"ד מאיה לשם בשם המשיבה 2 ברע"א 4393/22: עו"ד זיו מנדלוביץ' בשם המשיב 1 ברע"א 5379/22: עו"ד רונן צרור בשם המשיבה 2 ברע"א 5379/22, המשיבה 3 ברע"א 5379/22, המשיבה 3 ברע"א 7321/22 והמשיבה 2 ברע"א 7321/22: עו"ד לבונטין קהואג'אן; עו"ד רן אוהב ציון בשם המשיב 1 ברע"א 7321/22: עו"ד איריס לסרי פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. לאדם נגרם נזק גוף עקב כניסה לרכב או ירידה ממנו לצורך טעינת מטען או פריקתו. האם מדובר ב"תאונת דרכים", לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים או החוק)? זו השאלה שמעוררות שלוש בקשות רשות הערעור שלפנינו. מדובר בשאלה עקרונית אשר ראויה להתברר במסגרת ערעור ב"גלגול שלישי", ולפיכך ראינו לקבל את בקשות רשות הערעור ולדון בהן כאילו ניתנה רשות לערער והוגשו ערעורים על-פיה, מכוח סמכותנו לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. המסגרת הנורמטיבית 2. סעיף 1 לחוק הפיצויים מגדיר את המונח "תאונת דרכים", ובענייננו רלוונטית הרישא להגדרה, שלפיה תאונת דרכים היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". עוד מוגדר בסעיף זה המונח "שימוש ברכב מנועי", כדלקמן: "'שימוש ברכב מנועי' – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד". 3. כאמור, השאלה הטעונה הכרעה בענייננו היא אם מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף, עקב כניסה לרכב או ירידה ממנו לצורך טעינת מטען או פריקתו, הוא בגדר "תאונת דרכים" לפי החוק. בתוך כך, עלינו לבחון אם כניסה לרכב או ירידה ממנו לצורך טעינת מטען או פריקתו הן בבחינת "שימוש ברכב מנועי" כמשמעותו בחוק. דיון והכרעה 4. נקודת המוצא לדיון היא פסק דינו של בית משפט זה ברע"א 418/03 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה (13.12.2004) (להלן: עניין אסם). שם, הועמדה לדיון השאלה "מהו הדין מקום שקיימת 'התנגשות' בין אחת מדרכי השימוש המוכרות בחוק (במקרה זה – כניסה לרכב או ירידה ממנו) לבין הוראת ההמעטה שעניינה טעינה ופריקה כשהרכב עומד. וכך נפסק שם בשאלה זו: "די בכך שהאירוע מקיים את אחת מדרכי השימוש המוכרות על־מנת שתקום תחולה לחוק הפיצויים [...] אין בעובדה שהאירוע מקיים גם את הוראת ההמעטה שעניינה פריקה וטעינה כדי לאיין את נפקות קיומו המקביל של 'שימוש ברכב מנועי' על־פי הגדרת החוק. [...] אירוע המקיים הן את הריבוי הן את ההמעטה מגלם בתוכו למעשה שתי פעולות, ומתוך שאחת מהן הוכרה במפורש על־ידי החוק כדרך של 'שימוש ברכב מנועי', אין להדירה מן החוק אך משום שבמקביל נתקיימה גם פעולה אחרת, שאינה מהווה שימוש כזה" (שם, פס' 17). אם כן, בעניין אסם נפסק כי בהינתן שמתקיימת אחת החלופות ל"שימוש ברכב מנועי", דוגמת "כניסה" לרכב או "ירידה" ממנו, אין בהתקיימות החלופה הממעטת של "טעינתו של מטען או פריקתו" כדי לגרוע את המאורע מהגדרת "תאונת דרכים" לפי החוק (ראו גם: רע"א 11043/05 אלטורי נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פס' 5 (26.9.2006)). 5. במרוצת השנים הוסיף והתפתח הדין הנוגע להגדרת "תאונת דרכים", ובתוך כך נדונו והוגדרו משמעויות של מספר דרכי שימוש העולות כדי "שימוש ברכב מנועי" לפי החוק. כך, בפסק דינו של בית משפט זה ברע"א 8744/18 מדינת ישראל נ' פלוני (12.5.2019) נדונה השאלה "מהן הפעולות הבאות בגדר השימושים המוכרים שעניינם ב'כניסה' לתוך רכב וב'ירידה' ממנו כאמור בסעיף 1 לחוק?" (שם, פס' 1). בפסק דיני שם הדגשתי כי "חוסר האחידות בפסיקותיהן של הערכאות הדיוניות בנדון מחייב העמדת הלכה על מכונה, וכן התייחסות מפורשת של בית משפט זה לפרשנותם הראויה של המושגים 'כניסה' לרכב ו'ירידה' ממנו, כמשמעם בסעיף 1 לחוק הפיצויים" (שם, פס' 11). וכך, בין היתר, נקבע שם: "הלכה למעשה, הרישא להגדרתו של 'שימוש ברכב מנועי' מניחה על פני ציר הזמן מתחם אשר ראשיתו בכניסה לתוך הרכב, אחריתו בירידה מן הרכב, והנסיעה בתווך (להלן: מתחם השימוש ברכב [...])" (פס' 13, ההדגשות במקור). 6. אם כן, בהתאם לפסק הדין בעניין פלוני, תחולת חלופות ה"כניסה" לרכב או ה"ירידה" ממנו מותנית בקיומה של "נסיעה" (או פעולה אחרת הבאה בגדר "שימוש ברכב מנועי") בין הכניסה לירידה כאמור. מכאן, שאם בין הכניסה לרכב לירידה ממנו לא מתקיימת נסיעה – אלא מתקיימת, למשל, "טעינת מטען או פריקתו" – לא קמה תחולה לחלופות ה"הכניסה" וה"ירידה". [יוער, כי במקרים שבהם נטען כי נגרם לאדם נזק גוף תוך כדי "כניסה" לרכב, הרי שמטבע הדברים, ייתכנו מקרים שבהם לא תתקיים "נסיעה" לאחר הכניסה לרכב רק בשל הנזק שנגרם לו. לפיכך, במקרים אלה השאלה תהיה אם אלמלא הפגיעה, אמורה הייתה להתקיים "נסיעה" בין הכניסה לירידה מהרכב]. במילים אחרות: מפסק הדין בעניין פלוני נובע כלל, שלפיו חלופות ה"כניסה" לרכב או ה"ירידה" ממנו מתקיימות כאשר הכניסה היא לצורך "נסיעה" (או, כאמור, לצורך פעולה אחרת הבאה בגדר "שימוש ברכב מנועי"), או כאשר הירידה היא לצורך יציאה מהרכב בתום ה"נסיעה". כלל זה, אשר מקורו – כאמור בעניין פלוני – בלשונו של חוק הפיצויים, מגשים אף את הגיונו של החוק ואת תכליתו, ועל כך להלן. 7. ההגדרות הקיימות בחוק הפיצויים למונחים "תאונת דרכים" ו"שימוש ברכב מנועי" נחקקו במסגרת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 8), התשנ"א- 1990 (להלן: תיקון מס' 8 או התיקון). בתיקון זה ביקש המחוקק לאמץ את "המבחן התעבורתי", אשר כורך את הגדרתה של "תאונת דרכים" עם התממשותם של סיכונים תעבורתיים (ראו, למשל: רע"א 8548/96 פדידה נ' סהר, חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פס' 5 (26.8.1997)). בפסיקה הודגש, כי "המבחן התעבורתי מוצא את ביטויו בהגדרה הבסיסית לא רק במרכיב של 'למטרות תחבורה', אלא גם בפירוט העניינים הפרטיקולריים המופיעים בהגדרת הדיבור 'שימוש'" (רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פס' 31 (28.11.1996)). ואכן, כוונתו המקורית של המחוקק הייתה למנות בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" שימושים ברכב "למטרות תחבורתיות בלבד", ולגרוע מהגדרה זו פעולות שאינן "שימוש למטרות תחבורה במובן חוק הפיצויים" (ראו דברי ההסבר להצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 8), התש"ן-1989, ה"ח 1962, עמ' 33-32). 8. אמנם, ההוראות שנחקקו במסגרת תיקון מס' 8 זכו לביקורת נרחבת בפסיקה ובספרות המשפטית (להרחבה ראו, למשל: יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, 90-89 (מהדורה חמישית, 2022); עניין עוזר, פס' 16). בתוך כך, הודגש כי אף-על-פי שבפסיקה שקדמה לתיקון מס' 8 נקבע כי פריקה וטעינה הן שימושים ברכב למטרות תחבורה; ואף-על-פי שהמחוקק בחר לאמץ כאמור במסגרת התיקון את המבחן התעבורתי – הוא החריג במסגרת התיקון פעולות של "פריקה וטעינה" מגדר "שימוש ברכב מנועי" (ראו, למשל, עניין עוזר, פס' 32; עניין אסם, פס' 18; אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 179 (מהדורה חמישית, 2020) (להלן: ריבלין)). 9. ואולם, למרות הביקורת על מידת הקוהרנטיות של הוראות התיקון, בהינתן ששימוש מסוים ברכב הוצא מגדר "שימוש ברכב מנועי" כהגדרתו בחוק, קשה להלום כי כניסה לרכב לצורך אותו שימוש לא מוכר, או ירידה ממנו בתום השימוש, יעלו בעצמן כדי "שימוש ברכב מנועי". בפרט, כאשר המחוקק מחריג במפורש מגדר המושג "שימוש ברכב מנועי" פעולות של "טעינת מטען או פריקתו", הוא מגלה דעתו הברורה כי חוק הפיצויים לא נועד לפצות על התממשות סיכונים הכרוכים בטעינה ופריקה כאמור; בנסיבות אלו, קשה להלום, כאמור, כי החוק יזכה בפיצוי על התממשות סיכונים הכרוכים בכניסה לרכב או בירידה ממנו לצורך טעינה ופריקה (ראו והשוו: ע"א 10157/09 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' פטקין, פס' 11 (29.6.2010)). 10. דברים אלו מקבלים משנה תוקף, בהינתן שטעינת מטען ופריקתו הן לרוב פעולות אשר כרוכות, מטבען, בכניסה לרכב ובירידה ממנו (ראו והשוו: עניין אסם, פס' 19). לפיכך, כאשר "שימוש ברכב מנועי" כולל גם כניסה לרכב או ירידה ממנו לצורך טעינת מטען או פריקתו, מתאיין במידה רבה החריג המפורש שקבע המחוקק לעניין טעינה ופריקה, תוך הכנסתם מ"הדלת האחורית" של מקרים שהמחוקק ביקש לגרוע מתחולת החוק (ראו והשוו: עניין פדידה, פס' 6). כמו כן, מצב זה מחייב לערוך הבחנות דקיקות, לעיתים מלאכותיות, בין פעולות טעינה ופריקה שאינן טומנות בחובן כניסה לרכב או ירידה ממנו, לבין פעולות כאמור שגם עולות כדי כניסה או ירידה. ואולם, הדבר אינו עולה בקנה אחד עם ההלכה המושרשת, שלפיה יש לפרש את הוראות חוק הפיצויים על בסיס כללי הכרעה ברורים, אחידים ועקביים, תוך הימנעות מיצירת "הבחנות דקות ודקיקות" והפחתת הצורך "לעסוק בסרטוט גבולות קפדני בין דרכי השימוש השונות" (ראו, למשל, ע"א 358/83 שולמן נ' ציון חברה לבטוח בע"מ, פ"ד מב(2) 844, 873 (1988); עניין אסם, פס' 18 לפסק דינו שלה שופט א' ריבלין). הלכה זו נועדה להגשים את תכליתו של חוק הפיצויים – להגביר את הפשטות והיעילות בבירורן של תביעות בגין נזקי גוף שנגרמו עקב תאונות דרכים (ראו, למשל, עניין פלוני, פס' 15)). 11. יתר על כן, הוראות תיקון מס' 8 נועדו להשיב למונח "תאונת דרכים" את משמעותו הפשוטה, ופרשנות הוראות החוק צריכה להיעשות בהתאם (ראו, למשל: רע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פס' 13 (4.2.2009); ע"א 7984/99 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' זאהי, פס' 17 (23.6.2003); ע"א 3392/09 דהן נ' אריה חב' לביטוח בע"מ, פס' 13 (24.11.2010); ריבלין, עמ' 173). עוד יוזכר, כי קיימת חשיבות רבה ל"פסיקה אחידה וקוהרנטית בכלל, וביחס להגדרת 'תאונת דרכים' בפרט" (עניין פלוני, פס' 11). ואולם, הרחבת גבולות המושג "תאונת דרכים", כך שיחלוש גם על כניסה לרכב או ירידה ממנו לצורך טעינת מטען או פריקתו, מרחיקה מושג זה ממשמעותו הטבעית והפשוטה, ואף עלולה לזרוע בלבול, היעדר עקביות וחוסר אחידות בפסיקה – והערעורים שלפנינו יעידו. 12. לסיכום, מפסק הדין בעניין פלוני נובע, כי קיום חלופות ה"כניסה" לרכב או ה"ירידה" ממנו מותנה בכך שבין הכניסה לירידה התקיימה נסיעה (או פעולה אחרת הבאה בגדר "שימוש ברכב מנועי"; או שאלמלא הפגיעה במהלך הכניסה, הייתה אמורה להתקיים "נסיעה" או שימוש מוכר אחר). לפיכך, כניסה לרכב או ירידה ממנו לצורך טעינת מטען או פריקתו – אשר מוחרגות במפורש מהגדרת המושג "שימוש ברכב מנועי" – אינן עולות כדי "כניסה" או "ירידה" לפי החוק. מדובר בכלל הכרעה פשוט וברור, אשר עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק בדבר הסיכונים שעל החוק להעניק פיצוי בשל התממשותם; חוסך את הצורך ליצור הבחנות דקיקות ומלאכותיות; ומקרב את המונח "תאונת דרכים" שבחוק למשמעותו הטבעית. כל זאת, באופן שמגביר את הקוהרנטיות של החוק ותורם להגשמת תכליתו – בירור פשוט ויעיל של תביעות בגין נזקי גוף שנגרמו בשל תאונות דרכים. עתה נפנה ליישום כלל זה על נסיבות המקרים שלפנינו. רע"א 4393/22 13. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים י' כהן, א' באומגרט ו-ר' איזנברג) בע"א 14181-02-22 מיום 26.2.2022, שבגדרו נדחה ערעור שהגיש המערער על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופט א' שדה) בת"א 18524-06-19 מיום 3.2.2022, שבמסגרתו נקבע כי מאורע שבו ניזוק המערער אינו בגדר "תאונת דרכים" לפי החוק. 14. ואלו הן עובדות המקרה הרלוונטיות: המערער פרק סחורה מנגרר שחובר לטנדר וסידר את הסחורה במחסן. לאחר מספר פעולות של פריקה כאמור, שבהן עלה וירד מהנגרר, נפגע המערער בבואו לרדת מהרמפה של הנגרר, כשהמטען שאותו פרק התהפך ונפל על רגלו. בית משפט השלום קבע כאמור כי אין מדובר ב"תאונת דרכים"; ובית המשפט המחוזי דחה את הערעור על קביעה זו. 15. דין הערעור להידחות אף בענייננו. המערער עלה לנגרר וירד ממנו כשבין העלייה לירידה לא התקיימה נסיעה – או שימוש מוכר אחר – אלא פריקת מטען. לפיכך, אין מדובר ב"כניסה" לרכב או ב"ירידה" ממנו כמשמעותן בסעיף 1 לחוק. 16. יוער, כי נראה שהכרעת בית משפט השלום התבססה, בין היתר, על כך שאלמלא פגיעתו צפוי היה המערער להמשיך לפרוק את הנגרר עוד מספר פעמים. אלא שאף אם המערער היה נפגע במהלך סבב הפריקה האחרון, לא היה בכך כדי לקיים את חלופת ה"ירידה". כאמור, תנאי להכרה בחלופות ה"כניסה" לרכב או ה"ירידה" ממנו הוא קיומה של נסיעה – או שימוש מוכר אחר – בין הכניסה לירידה (או – לצורך בחינת חלופת ה"כניסה" – שצפוי היה להתקיים שימוש כאמור אלמלא הפגיעה). בענייננו, המערער ירד מהנגרר מבלי שביצע קודם לכן שימוש מוכר ברכב מנועי, אלא ביצע פריקת מטען. לפיכך, גם אם היה מדובר בסבב האחרון של הפריקה, לא היה מתקיים התנאי האמור לקיום חלופת ה"ירידה" מהרכב. רע"א 5379/22 17. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' וינוגרד והשופטת ש' לייבוביץ ו-ת' בר-אשר) בע"א 69706-03-22 מיום 27.6.2022, שבגדרו נדחה ערעור המערערת על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת מ' שרביט) בת"א 33077-07-17 מיום 6.3.2022, שבמסגרתו נקבע כי מאורע שבו ניזוק המשיב בא בגדר "תאונת דרכים" לפי החוק. 18. המשיב עבד כנהג משאית וכפורק וטוען סחורה. ביום התאונה החנה המשיב את המשאית, ירד ממנה וניגש אל אחורי המשאית לצורך הורדת רמפת העמסה. המשיב עלה לרמפת ההעמסה, התרומם באמצעותה לארגז המשאית, העמיס על הרמפה עגלות סופרמרקט, ירד עם הרמפה ופרק ממנה את העגלות. המשיב נכנס וירד למשאית מספר פעמים באופן הנ"ל, ובאחת הפעמים החליק על נוזל שהיה על רמפת ההעמסה, נפל מהרמפה ועגלות הסופרמרקט נפלו עליו. בית משפט השלום קבע כי מתקיימת חלופת ה"ירידה" מרכב וכי מדובר ב"תאונת דרכים" לפי החוק; ובית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המערערת על קביעות אלו, על יסוד תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. 19. דין הערעור להתקבל בנסיבות המקרה דנן, המשיב לא ביצע שימוש מוכר ברכב מנועי בין עלייתו למשאית לבין הירידה ממנה – שבמהלכה נפגע – אלא ביצע פריקת מטען. לפיכך, ירידתו-נפילתו מהמשאית אינה עולה כדי "ירידה" מרכב כמשמעותה בסעיף 1 לחוק. רע"א 7321/22 20. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ע' שחם, א' רובין ו-נ' פלקס) ברע"א 69236-10-21 מיום 15.9.2022, שבגדרו התקבל ערעור שהגישה המשיבה 3 על החלטת בית משפט השלום (השופט א' סילברמן) בת"א 24521-10-17 מיום 19.7.2021, שבגדרה נקבע כי מאורע שבו ניזוק המשיב 1 (להלן: המשיב) אינו בגדר "תאונת דרכים" לפי החוק. 21. המשיב עבד כעוזר נהג משאית ותפקידו היה לטעון ולפרוק סחורה. ביום התאונה הגיע המשיב עם המשאית למקום שבו נדרש לפרוק סחורה, ירד מהמשאית ועלה לארגז המשאית מחלקה האחורי. בעודו על הרמפה, גלגלי הג'ק שבו השתמש נתקעו בה, והמשיב נפל אחורנית מהרמפה לרצפה. בית משפט השלום קבע כי לא מתקיימת חלופת ה"ירידה" שבסעיף 1 לחוק, וכי לפיכך לא מדובר ב"תאונת דרכים". בין היתר, נקבע כי "העלייה לתא המטען של המשאית נעשתה רק לשם הפריקה ולא בשל צורך תחבורתי כלשהו". בית המשפט המחוזי קיבל כאמור ערעור שהגישה המשיבה 3 על ההחלטה. בין היתר, נקבע כי התאונה התרחשה כאשר המשיב ביצע הן פעולה של פריקה הן פעולה של "ירידה" מרכב, כך שמתקיימת הגדרת "תאונת דרכים" לפי החוק. 22. דין הערעור להתקבל. בין כניסת המשיב למשאית לצורך פריקתה לבין ירידתו-נפילתו ממנה לא קיים המשיב "שימוש ברכב מנועי", אלא ביצע כאמור פעולת פריקה. לכן, אין מדובר ב"כניסה" לרכב לפי החוק ואין מדובר ב"תאונת דרכים" על-פיו. סוף דבר 23. לנוכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי כי נדחה את הערעור ברע"א 4393/22 וכי נקבל את הערעורים ברע"א 5379/22 וברע"א 7321/22. עוד אציע, כי לנוכח טיב השאלה שהתעוררה במקרים דנן, לא ייעשה צו להוצאות בערעורים. יעל וילנר שופטת השופט ר' רונן: אני מסכימה. רות רונן שופטת השופט י' עמית: אני מסכים. בפסיקה שקדמה לתיקון מס' 8 שררה תפיסה כי הטעינה והפריקה הן בגדר שימוש תחבורתי גם כאשר הרכב עומד, בהיותן יסוד חיוני בפעולת ההובלה (פסקה 8 לפסק דינה של חברתי; רע"א 418/03 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה, פ"ד נט(3) 541, 557 (2004)). לדידי, לאחר תיקון מס' 8 לחוק, ניתן להרהר אחר תפיסה זו. כך, ניתן להגיע לתוצאה אליה הגיעה חברתי אם נאמר כי אדם שנפגע במהלך כניסה לרכב או ירידה ממנו, כשהפעולה נעשתה אך ורק לצורך טעינת מטען או פריקתו במנותק מהנסיעה, אינו בגדר אדם שנפגע "עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". יצחק עמית שופט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת י' וילנר. ניתן היום, ‏כ"ה בתמוז התשפ"ד (‏31.7.2024). פסק דין זה ניתן ביום 31.7.2024 בתקופת השבתת מערכת המחשוב, ונחתם כעת לצורך פרסומו באתר בית המשפט העליון. יצחק עמית שופט יעל וילנר שופטת רות רונן שופטת