בבית המשפט העליון בירושלים
רע"א
4391/98
בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד
השופט י' אנגלרד
כבוד
השופט ח' אריאל
המבקש: קצין התגמולים
נגד
המשיב: מאיר
עמר
בקשת
רשות ערעור על פסק דינו של
בית
המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום
20.5.98
בע.א. 1187/97 שניתן על
ידי
כבוד השופטים י' בנאי, י' פלפל
וי'
טימור
תאריך
הישיבה: כ"ח בכסלו תשנ"ט (17.12.98)
בשם
המבקש: עו"ד זיו אלדן
בשם
המשיב: עו"ד נעים יואל
פסק-דין
השופט ח' אריאל:
1. לפנינו בקשה לרשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בבאר-שבע, שדחה את ערעורו של המבקש (להלן "המדינה") על
פסק-דינו של בית-הדין המינהלי במחוז הדרום.
נתנו רשות ערעור ודנו בערעור. שמענו את טענות
באי-כוח הצדדים בעל פה ועיינו בטענותיהם שבכתב.
2. המשיב (להלן גם "השוטר") שרת
בצה"ל שירות חובה ולאחר מכן, במועד הרלבנטי, שרת כשוטר במשטרת ישראל.
השוטר סבל מבעיה של רקקת של הסינוס הצדדי של
המוח, כתוצאה ממחלת Masked Mastoiditis,
שלא עקב השירות. עקב מצבו החולני עבר השוטר טיפול רפואי בבית החולים
"סורוקה" בבאר-שבע על-ידי רופא קופת חולים ונותח מסטואידיקטומיה באוזן
שמאל. לאחר מכן הופיעה תופעה של רעשים וליקוי שמיעה מצד שמאל.
בבית הדין המינהלי בדרום שדן בעניין בערכאה
ראשונה נקבעו העובדות הבאות כעובדות מוסמכות, לאחר שהוגש תיקו הרפואי של המשיב,
מהן עולה,לכאורה, טיפול רפואי רשלני:
"1. המערער נולד ביום 11.7.60.
2. המערער גויס לשרות חובה בצ.ה.ל. ביום
15.5.78, ... נקבע לו פרופיל 97.
3. ...שוחרר מצ.ה.ל. ביום 14.5.81 בדרגת
סמ"ר.
4. מאז... משרת כאיש משטרה.
5. בשנת 1992 החל לחוש בכאבי ראש וצוואר.
6. טופל ע"י רופא משפחה ובהמשך בבית
חולים "סורוקה".
7. בוצעה בדיקת ... C.T., שגילתה פקקת
של הסינוס...
8. קיבל טיפול אנטיביוטי וב14.8.92- עבר
ניתוח... באוזן שמאל.
9. לאחר ניתוח, הופיעו רעשים באוזן שמאל
וליקוי שמיעה (תחושת ציפצופים).
10. בבדיקת שמיעה שנבדק ע"י פרופ' יונה
קורננברג, ... ב24.11.92- נראת באוזן שמאל, ליקוי עצב תחושתי, בעיקר בתדירויות
גבוהות. סף שמיעתו בדירות הדיבור היה 30 דציבל (באוזן שמאל)".
2. השאלה שהתעוררה בשתי הערכאות שלפנינו (להלן:
"בית משפט קמא") ושנפתרה שם בחיוב, היא: שוטר שנפגע כתוצאה מטיפול רפואי
לקוי על-ידי השרות הרפואי, היינו קופת חולים, כאשר המצב החולני לא נגרם עקב
השרות, האם תוצאות מצבו החולני יחשבו כנובעות עקב השרות והנפגע יוכר
כ"נכה" הזכאי לגימלאות, אם לאו.
התשובה שנתנו בתי-משפט קמא לשאלה זו היתה,
כאמור, חיובית, חרף עמדת המשיב שדחה את תביעתו של השוטר.
3. אילו היה מדובר בחייל ולא בשוטר, היה המערער
מכיר בנכותו של החייל בתנאים האמורים לעיל. הדבר נקבע בע"א (ת.א.) 835/94 שלמה
מלמד נ' קצין התגמולים, פ"מ תשמ"ו (ג) 3, 17.
יש לציין כי בבקשה לרשות ערעור (סעיף 3')
ל"טעמים לקבלת הערעור", לא חלקה המדינה שזו גם עמדתה. בא-כוח המדינה חזר
על כך גם לפנינו, בדיון בבקשה לרשות ערעור. זו גם היתה עמדת המדינה בבתי המשפט
קמא. בסיכומי המדינה בכתב ניסה בא-כוח המדינה, אף כי בשפה רפה, להתנער מעמדה זו
וביקש להסתמך על ע"א 342/76 כהן נ' קצין התגמולים (לא פורסם). שם,
בעניין כהן, דובר על צורך של קשר כלשהו בין הטיפול הרפואי לבין השרות הצבאי, היינו
בלשונו של השופט ח. כהן, אם לפחות, אותו "טיפול רפואי היה צריך לבצעו ולהחישו
מסיבה כלשהי הקשורה בשירותו הצבאי". לעניין זה הוחזר הדיון בעניין כהן לועדת
הערעורים שדנה בקביעת נכותו של החייל.
4. בחוק המשטרה (נכים ונספים) תשמ"א1981-
(להלן "חוק המשטרה") שבא במקום חוק המשטרה (נכים ונספים) תש"ט1955-
ושבו הוראות דומות, בסעיפים 3,2 ו6- נכתב כדלקמן:
"2.
חוק הנכים יחול על שוטר, ובו, לענין זה -
(1) כל מקום שמדובר בו
בחייל ייקרא כאילו מדובר בשוטר;
(2) כל מקום
שמדובר בו בשירות או בשירות צבאי ייקרא כאילו מדובר בשירות במשטרה;
(3) כל מקום
שמדובר בו בשירות צבאי על פי התחייבות לשירות קבע ייקרא כאילו מדובר בשירות
במשטרה. של שוטר שכללי הגיוס והפיטורים הקבועים בפקודת המשטרה [נוסח חדש],
התשל"א1971-, חלים עליו.
3.
חוק משפחות החייל יחול על שוטר שנפטר ועל בני משפחתו של שוטר שנפטר, ולענין זה -
כל מקום בחוק משפחות החיילים שמדובר בו בחייל, בשירות או בשירות צבאי ייקרא כאילו
מדובר בשוטר או בשירות במשטרה, הכל לפי הענין".
"6.
כל חיקוק המעניק או נותן סמכות להעניק זכות יתר, פטור, שחרור מלא או חלקי מחובה
המוטלת על פי דין או עדיפות או זכות אחרת, הניתנים לחייל נכה כמשמעותו בחוק
הנכים או לבן משפחה של חייל שנספה כמשמעותו בחוק משפחות החיילים, רואים אותו
כמעניק או נותן סמכות להעניק אותם גם לשוטר נכה או לבן משפחה של שוטר
שנספה" (ההדגשות - לא במקור).
בתי המשפט קמא קבעו, איפוא, כי יש להחיל
בנסיבות המקרה שלפנינו, את אותו דין החל על חייל גם על שוטר. בתי המשפט החליטו כי
משהמדינה רואה כנכה, חייל הסובל מנכות רפואית שנגרמה עקב הטיפול הרפואי, הלקוי,
הגם כשהטיפול הרפואי לא היה בקשר לפגיעה עקב השרות, אלא כתוצאה
ממחלה, כך הדין גם לגבי שוטר. על כן קבעו בתי משפט קמא כי יש לראות בנכות
המשיב כנכות עקב שירותו במשטרה.
5. עיקר טענת המדינה היא כי למרות הוראות החוק
האמורות יש להבדיל, לעניין שלפנינו, בין דין החייל לבין דין השוטר, באשר לגבי חייל
מדובר בטיפול רפואי אליו מופנה החייל על-ידי השרות הצבאי. החייל אינו רשאי לקבל
טיפול פרטי. לעומת זאת, השוטרים מקבלים את הטיפול הרפואי באמצעות קופות החולים.
אין מחלוקת שהטיפול הרפואי לגבי שוטרים נעשה
באמצעות קופות החולים. המשטרה נושאת בתשלום המגיע לקופה, שהשוטר חבר בה, בהתאם
לחוזה מיוחד שנכרת בין המשטרה לקופות החולים (על-פי פקודת קבע 08.01.09).
המשיב טופל במסגרת הקופה, אליה הוא משתייך.
והתשלום לקופה זו שולם על-ידי המשטרה בהתאם לאותו חוזה מיוחד.
6. דין הערעור להידחות.
7. הטענה העיקרית של המדינה היא כי מאחר והחייל
נתון בסד של טיפול רפואי הניתן על-ידי צה"ל, אף כי הטיפול ניתן גם בבתי-חולים
או מרפאות כלליות והוא אינו יכול לבחור ברופא פרטי - הרי משנזקק לאותן מקומות
ריפוי שהצבא מפנה אותו לשם, יהא הצבא אחראי לכך, גם אם הטיפול הרפואי היה כושל.
הווה אומר: רואים את הנזק הרפואי כאילו נגרם תוך ועקב השרות, כפי שנפסק גם בעניין
מלמד הנ"ל.
לא כן הדבר, לטענת המדינה, לגבי שוטר. השוטר
רשאי לקבל טיפול על-ידי כל קופת חולים שהוא בוחר. או אז, לטענתה, הטיפול הוא טיפול
פרטי ואין לראות את הטיפול הלקוי הזה כחלק משירותו כשוטר.
8. פרוש זה הוא פרוש פורמלי מרחיק לכת. ראינו
שהטיפול בקופת חולים - שהשוטר בחר בה - הוא הטיפול שהמשטרה מסדירה אותו כחלק
מתנאי השרות. על כן דומה טיפול זה לאותו טיפול שהצבא מפנה אליו את החייל,
במסגרת השרות, לקבלת טיפול רפואי, במרפאות שונות או בבתי חולים שונים.
על פי הוראות חוק המשטרה דינו של שוטר הוא
כדינו של חייל וכל פריבילגיה שניתנת לחייל תינתן גם לשוטר; ואין להפלות ביניהם.
משהמדינה טענה כי בנסיבות דומות, היינו, אילו
היה מדובר בחייל שקיבל טפול רפואי לקוי שהוא, לכאורה, רשלני בעניין שאינו קשור
לשירותו, היו רואים בנזק חלק מהשרות והוא היה מוכר כנכה - עליה לקבל גם את אותו
הדין לגבי שוטר.
ברצוני להוסיף בשולי הדברים, הערה כי עמדת
המדינה בסיכומיה בכתב, לפנינו, אינה נראית לי. בסיכומים אלה ניסה, כאמור, בא כוח
המדינה שכתב את הסיכומים, לחזור בו מעמדתה של המדינה בבתי משפט קמא ומהאמור בבקשה
לרשות ערעור (שעל-פיה ניתנה הרשות) ומהטיעונים של בא כוח המדינה, לפנינו, בעל פה.
יחד עם זאת, בהמשך חזר שוב בא-כוח המדינה לעמדה הקודמת בפסק-דין מלמד, אך ניסה,
כאמור, לאבחן את פסק-הדין כך שהוא יחול רק על חייל ולא על שוטר.
על כך הבענו את דעתנו שיש לדחות את הערעור.
9. יצויין, מעבר לדרוש, כי פרופ' י' קרוננברג
שנתן חוות דעת שעליהם מסתמכת המדינה, קבע בין היתר:
"בחוות
דעתי הקודמת, מיום 10.3.96 ראיתי קשר של סיבה בין הניתוח במסטואיד שבוצע בתאריך
14.8.92 והליקוי העצבי בשמיעה, הנראה כיום.
ליקוי
זה נגרם, לדעתי, עקב הניתוח. הסיבה, אשר הביאה לניתוח המסטואיד, אינה קשורה אמנם
לתנאי השרות, אך מאחר וניתוח זה הכרחי להמשך שירותו של המערער במשטרה,
ולא ניתן היה לדחות אותו ניראה לי שכל התולדות של ניתוח זה, יש לראות בהן קשר
עם השירות..." (ההדגשות - לא במקור).
הנה כי כן עולה, אפוא, כי היה הכרח בניתוח, על
פי חוות דעת המומחה, להמשך שירותו של השוטר במשטרה. בכך עומד השוטר גם בתנאי שנקבע
בפסק-הדין בעניין כהן, שבא כוח המדינה, בסיכומיו, רצה להסתמך עליו כדי לשלול את
זכותו של השוטר.
משהגענו למסקנה האמורה שיש לדחות את הערעור,
אין צורך להזקק לטענה נוספת שהעלה בא-כוח השוטר כי מחלת השוטר באזנו היתה
מלכתחילה, קשורה לשירותו של המשיב.
10. אשר-על-כן, אני מציע, לחברתי הנכבדה ולחברי
הנכבד, לדחות את הערעור מהנימוקים שהובאו לעיל.
כן אני מציע לחייב את המבקש לשלם למשיב 5,000
ש"ח הוצאות ושכר טרחת עורך-דין.
ש ו פ ט
השופטת ט' שטרסברג-כהן
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
השופט י' אנגלרד
אני מסכים לתוצאה שאליה
הגיע חברי השופט ח' אריאל; עם זאת אעיר, כי גבולות הזכאות של חייל או שוטר שקיבל
טיפול רפואי בעת שירותו אינם מבוררים די צרכם, ויהיה מקום לעיון בהם בנסיבות
אחרות, אם יתעוררו.
ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינו
של השופט ח' אריאל.
ניתן היום, ב' אייר
תשנ"ט (18.4.99).
ש ו פ ט
ת ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98043910.S05/אמ