מונדר עיראקי נ. עו"ד אהד בתרון - מנהל מיוחד

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4390/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המערער: מונדר עיראקי נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד אהד בתרון - מנהל מיוחד 2. הכונס הרשמי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' בן-ארי) מיום 23.5.2021 בפש"ר 42049-12-17 בשם המערער: עו"ד בדריה עותמן בשם משיב 1: עו"ד יונתן שריג פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' בן-ארי) מיום 23.5.2021 בפש"ר 42049-12-17, בגדרה הוחלט להותיר על כנו את פסק הדין שביטל את הליך פשיטת הרגל בעניינו של המערער. ראשיתו של סיפור המעשה בהליך פשיטת רגל שנפתח בעניינו של המערער, מיוזמתו, עם מתן צו כינוס לנכסיו ביום 10.1.2018. סך חובותיו המוצהרים של המערער עמד נכון ליום 10.12.2017 על כ-600,000 ש"ח. ביום 19.8.2019 דיווח משיב 1 (להלן: המשיב), הוא המנהל המיוחד, על מחדלים שונים בהליך מצדו של המערער. בכלל זה צוין, כי המערער לא הגיש דו"חות חודשיים ומסמכים שונים על אודות מצבו הכלכלי; לא מיצה את כושר השתכרותו; וצבר חוב פיגורים לקופת הכינוס ביחס לצו התשלומים החודשי שהושת עליו (צו התשלומים הועמד בתחילה על סך של 400 ש"ח לחודש ובהמשך הועלה בהדרגה עד לסך של 1,000 ש"ח לחודש בהסכמת המערער, נוכח צבירת חוב הפיגורים). ברם, המערער לא שינה את אורחותיו חרף הזדמנויות רבות שניתנו לו לעשות כן (וראו, בין היתר, החלטותיו של בית המשפט המחוזי מהימים 8.9.2019, 11.3.2020, 21.4.2020, 26.4.2020, 11.6.2020 ו-18.10.2020), וביום 22.3.2021 עתר המשיב לביטולו של ההליך. הבקשה הועברה לתגובת המערער, ומשזו בוששה להגיע על אף חלוף המועד שנקבע להגשתה, הורה בית המשפט ביום 22.4.2021 על ביטול ההליך. בפסק הדין נקבע, כי המערער לא הפנים את חובותיו בהליך והדבר בא לידי ביטוי בכך שמחדליו לא הוסרו על אף שניתנו לו שלל הזדמנויות לעשות כן. בנסיבות אלה, אין מקום לאפשר למערער ליהנות מהגנת ההליך. ביום 25.4.2021 הגיש המערער בקשה דחופה לביטול פסק הדין, בה טען כי מראשית הדרך עשה כל שלאל ידו כדי לשתף פעולה עם המשיב, עמד בצו התשלומים והגיש דוחות למשיב, וכי ביטול ההליך עשוי להסב לו נזק בלתי הפיך. ביום 23.5.2021 דחה בית המשפט את הבקשה בציינו כי "ההליך בוטל לאחר שהחייב [המערער] התעלם מבקשה שהוגשה על ידי המנהל המיוחד להורות על ביטולו ולאחר שבתיק זה הוגשו מספר בקשות להורות על ביטול ההליך ולחייב ניתנו מספר רב של הזדמנויות להסיר מחדלים". במצב דברים זה ובהינתן שהמערער לא הצביע על שינוי נסיבות שאירע לאחר מתן פסק הדין ולא הציג הסבר ראוי להתנהלותו, נקבע כי אין מקום להיעתר לבקשתו ל"עיון חוזר" בפסק הדין ו"להחייאת התיק". מכאן הערעור שלפנינו, בו שב המערער על טענתו כי פעל בתום לב ובשיתוף פעולה לכל אורך ההליך, אף שלעיתים נתקל באופן התנהלות שונה דווקא מכיוונו של המשיב. המערער הוסיף והלין על כך שבקשתו לביטול פסק הדין נדחתה חרף העובדה שהמשיב לא הגיש את תגובתו לה בהתאם להחלטת בית המשפט. לצד הערעור הוגשה בקשה ל"עיכוב הליכי הוצאה לפועל עד למתן החלטה בערעור", אשר נדחתה על ידי השופט ע' פוגלמן ביום 26.7.2021. לאחר עיון בערעור ובנספחיו הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להיות מסולק על הסף. ראשית, מן הבחינה הדיונית. ההחלטה מיום 23.5.2021 שכלפיה מופנה הערעור מהווה למעשה החלטה בבקשה לעיון חוזר בפסק הדין מיום 22.4.2021 בו בוטל ההליך, כפי שעולה גם מלשון ההחלטה עצמה. כפי שנפסק לא אחת, החלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר בפסק דין היא "החלטה אחרת" שאינה נחשבת "צו בפשיטת רגל" לצורך סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, ואשר נתונה לערעור ברשות בלבד (ראו: ע"א 359/21 אפללו נ' כונס נכסים הרשמי, פסקה 9 (25.4.2021); ע"א 5196/21 גבאי נ' מדינת ישראל – רשות המיסים, פסקה 4 (24.8.2021)). המסקנה היא, אפוא, כי כלל לא נתונה למערער זכות ערעור על ההחלטה מיום 23.5.2021, ודי בנימוק זה כדי להטות את הכף אל עבר סילוקו של הערעור על הסף (וראו: ע"א 940/21 דרור נ' דוד הרשקוביץ – מנהל מיוחד, פסקה 4 (31.5.2021) (להלן: עניין דרור)). שנית ובבחינת למעלה מן הצורך, לגופם של דברים. מושכלות יסוד הן כי על אף היותו של הליך פשיטת רגל "חסד של המחוקק", מדובר בשטר ששוברו בצדו במובן זה שהיד המושטת כלפי החייב מלוּוה בדרישה להתנהגותו בתום לב, בפרט מקום בו הוא זה שיזם את ההליך (עניין דרור, פסקה 4; ע"א 3544/21 ‏פלדבאו נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 7 (24.8.2021)). חובת תום הלב כוללת, מטבע הדברים, עמידה במגבלות שהוטלו על החייב ובתשלומים החודשיים שהושתו עליו וכן שיתוף פעולה עם בעל התפקיד שמונה בעניינו (ע"א 3414/19 מיכאלי נ' המנהל המיוחד, פסקה 8 (23.2.2020); ע"א 4174/21 חוסין נ' עו"ד גבריאלי עופר, פסקה 7 (22.6.2021); וראו על חובת תום הלב גם לאחר חקיקת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018: ע"א 6892/18 ‏רפאל נ' עו"ד יעקב זיסמן – מנהל מיוחד, פסקה 9 (18.12.2019); ע"א 893/21 מור נ' עו"ד יניב אינסל – המנהל המיוחד, פסקה 4 (25.4.2021))‏. בענייננו, המערער לא מילא אחר חובתו זו כלל ועיקר. על אף העובדה שהמשיב ובית המשפט המחוזי הפגינו אורך רוח והעניקו לו הזדמנויות חוזרות ונשנות לסילוק מחדליו, המערער לא סר מדרכיו. כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 22.4.2021 ומהחלטתו מיום 23.5.2021, התנהלותו של המערער משקפת חוסר תום לב מובהק השומט את הקרקע תחת ההצדקה לקיומו של ההליך, ואיני סבור כי עלה בידי המערער לספק הסברים המניחים את הדעת לכך. לא למותר לציין כי בניגוד לטענה שעליה השליך המערער את יהבו, עיון במערכת "נט המשפט" מעלה שהמשיב הגיש ביום 20.5.2021 (וטרם מתן ההחלטה מושא ענייננו) תגובה מטעמו לבקשה לביטול פסק הדין. דווקא המערער הוא זה שלא הגיש תגובה לבקשת המשיב לביטול ההליך וזאת ללא כל טעם מבורר, כך שאין לו להלין אלא על עצמו. אין אפוא עילה להתערב בביטול ההליך בעניינו של המערער, ולוּ בקירוב. התוצאה היא כי דינו של הערעור להיות מסולק על הסף – בין אם על דרך של דחייתו לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ובין אם באמצעות מחיקתו לפי תקנה 147(ב)(2) לתקנות אלו – וכך אנו מורים. משלא התבקשה תשובה לערעור ובהתחשב במתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ד באלול התשפ"א (‏1.9.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 21043900_N08.docx רכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il