בג"ץ 439-14
טרם נותח
שמואל צדיק נ. מדינת ישראל
סוג הליך
עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק בג"ץ 439/14
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 439/14
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט צ' זילברטל
העותר:
צדוק שמואלי
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. השר לבטחון פנים
3. נציב שירות בתי הסוהר
עתירה למתן צו על-תנאי
פסק-דין
השופט ס' ג'ובראן:
1. לפנינו עתירה המבקשת שנורה על ביטול החלטת השר לביטחון פנים (להלן: המשיב 2), להאריך את כהונתו של נציב בתי הסוהר (להלן: המשיב 3) לשנה נוספת.
2. בעתירתו, מיום 19.1.2014, טען העותר, אסיר בכלא מעשיהו, כי לא ייתכן שלאחר שהמשיב 2 והמשיב 3 שירתו יחד במשטרת ישראל, יאשר המשיב 2 את המשך כהונתו של המשיב 3. עוד טען כי במהלך כהונתו, המשיב 3 לא דאג לקידום ושיקום האסירים, אלא רק לעצמו ולפקידיו, והמשך כהונתו תגרום לו ולאסירים אחרים נזק. לפיכך ביקש העותר כי נורה על ביטול החלטת המשיב 2 כאמור, ונורה על מינוי נציב חדש כפי שקבוע בחוק. ביום 13.2.2014 הגיש העותר בקשה לצו מניעה נגד המשך כהונתו של המשיב 3. ביום 2.3.2014 הגיש העותר בקשה למתן ההחלטה בבקשה לצו מניעה.
3. דין העתירה להידחות על הסף. העתירה נעדרת תשתית עובדתית באופן מובהק. טענות העותר הן כלליות ולא צורף אליהן ולו בדל ראיה, ואף לא תצהיר לשם אימותן. עתירה לבית המשפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, יש לבסס על תשתית עובדתית איתנה, ובהיעדרה, לא עומדת עילה להתערבותנו (ראו: בג"ץ 1759/94 סרוזברג נ' שר הביטחון, פ"ד נה(1) 625, 630 (1994); בג"ץ 150/11 פלונית נ' בית הדין השרעי (18.5.2011)). די בכך כדי לדחות את העתירה, אך ראוי לציין גם כי נראה שהעותר לא מיצה הליכים טרם פנייתו לבית משפט זה, וכל עתירתו שאובה מדיווח טלוויזיוני על הארכת המינוי האמורה. לעניין זה יפים דבריו של השופט (כתארו אז) מ' חשין בבג"ץ 2148/94 גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון ויושב ראש ועדת החקירה לאירועי הטבח בחברון – השופט מאיר שמגר, פ"ד מח(3) 573, 600 (1994):
"כיום נוטל אדם לידו את עיתון הבוקר או עיתון הצהריים, ומבטו מרקד בין הידיעות השונות עד שעינו צדה ידיעה פלונית. ומשמצא מה שמצא קרא הוא אל חבריו: קומו ונעלה ציון - אל בית המשפט העליון. אומר ועושה. עתירה לבית-משפט כמו נכתבת היא במהלך הנסיעה, ובעומדו לפני בית המשפט ועתירה פגומה בידו, [...]. מנהג חדש הוא שבא למדינה, ואני לא אסכים לחיות בו. נזכור כולנו ונשמור: המבקש כי ינהגו בו כבוד - יקדים וינהג כבוד בחברו, והאומר לחברו כי ייטול קורה מבין עיניו, ייטיב לעשות אם יקדים וייטול קורתיים מבין עיניו שלו."
4. אף אם העתירה הייתה מציגה תשתית עובדתית וטענות מפורטות, נראה שדינה להידחות גם לגופה. הסמכות למנות את נציב בתי הסוהר, לפי סעיף 78 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר), מסורה בידי הממשלה, על פי המלצת המשיב 2. כאמור, אף אם המשיב 2 והמשיב 3 שירתו יחד במשטרה, המלצתו של המשיב 2 אינה מחייבת את הממשלה, וכשמה כן היא – "המלצה". הממשלה מינתה בהחלטה מס' 3134 מיום 10.4.2011 (להלן: החלטה 3134) את המשיב 3 לתפקיד נציב בתי הסוהר. בהחלטה זו נקבע (בסעיף ב): "תקופת כהונתו של נציב בתי הסוהר תהיה שלוש שנים. הממשלה, בהמלצת השר לביטחון הפנים, רשאית בנסיבות חירום בלבד להאריך את תקופת כהונתו לתקופה נוספת שלא תעלה על שנה אחת בלבד". ביום 19.1.2014 האריכה הממשלה את כהונת המשיב 3 בשנה נוספת, עד ליום 17.4.2015 (החלטה מס' 1197).
5. כידוע, מתחם ההתערבות של בית משפט זה בהחלטות ממשלה הוא צר. ההחלטה בשאלת מינויו של נציב בתי הסוהר מצויה בתחום שיקול-דעתה המובהק של הממשלה. בהחלטה מסוג זה, נתון לממשלה שיקול-דעת המתאפיין במתחם סבירות רחב, בהיותה נושאת באחריות העליונה לביטחון המדינה על היבטיו השונים. בגדרי אותו מתחם, לא יחליף בית המשפט את שיקול דעתה של הממשלה בשיקול דעתו. רק חריגה קיצונית ממתחם הסבירות תקים עילה להתערבות שיפוטית, וכך כתב השופט (כתארו אז) א' ריבלין בבג"ץ 1993/03 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה אריאל שרון, פ"ד נז(6) 817, פסקה 10 לפסק דינו (2003):
"בית משפט זה אימץ, לכל רוחב הקשת של הביקורת השיפוטית על פעולותיהן ועל החלטותיהן של הרשויות השלטוניות, כללים שונים, אשר המכנה המשותף להם מבטא ריסון-עצמי שיפוטי. בין הכללים האלה ניתן למנות – בלא למצות – את 'מתחם הסבירות', את 'חזקת הכשרות', את 'חזקת החוקתיות', את הכלל לפיו אין בית המשפט מחליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו שלו ואת עילות הסף של המשפט המנהלי. כללים אלה אינם מן השפה אל החוץ. הם חלק בלתי-נפרד והכרחי מן הביקורת השיפוטית. הפעלתם מושפעת, בין היתר, מן השאלה מיהו הגוף העומד לביקורת ומהי הסמכות שהפעיל." (וראו גם: בג"ץ 6728/06 עמותת "אומץ" (אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי) נ' ראש ממשלת ישראל, מר אהוד אולמרט, פסקאות 14–16 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (30.11.2006); בג"ץ 659/07 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר הביטחון, פסקה 3 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש (29.1.2007)).
6. בדברי ההסבר להחלטה צוינו נסיבות החירום שבגינן יש להאריך את כהונת המשיב 3, ביניהן: התמודדות עם המסתננים ומהגרי העבודה במתקני גיבעון, סהרונים וחולות; יישום הממשק המבצעי של מערך המודיעין של שירות בתי הסוהר עם המשטרה ושירות הביטחון הכללי; הרחבת הפיקוח על עברייני מין בוגרים וקטינים; ועוד (לעיון בהצעת המחליטים, דברי ההסבר, חוות הדעת של היועץ המשפטי של המשרד לביטחון פנים וכן בהחלטה 3134, באתר משרד ראש הממשלה: www.pmo.gov.il/Secretary/sederyom/gov33/Documents/N241.pdf). לנוכח דברי הסבר אלו, מצאנו כי לא ניתן לומר שהחלטת הממשלה לקתה בחוסר סבירות המחייב את התערבותנו.
7. סוף דבר, העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן היום, ט' באדר ב' התשע"ד (11.3.2014).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14004390_H03.doc שצ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il