פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"א 4389/10

פסי גולדנברג נ. זהבה רובנר

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסול את עצמו מלדון בתביעה כספית עקב טענות למשוא פנים ואופן ניהול הדיון.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 13/09/2010 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"א — ערעור אזרחי.
מספר התיק 4389/10 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה פסלות שופט — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסול את עצמו מלדון בתביעה כספית עקב טענות למשוא פנים ואופן ניהול הדיון.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"א 4389/10

פסי גולדנברג נ. זהבה רובנר

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסול את עצמו מלדון בתביעה כספית עקב טענות למשוא פנים ואופן ניהול הדיון.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערערים הגישו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסול את עצמו מלדון בתביעה כספית נגדם. המערערים טענו כי השופט הפגין משוא פנים, ניהל את הדיונים בצורה לא שוויונית, הגביל את עדיהם וקיים דיונים חרף מצבו הרפואי של המערער. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי טענות המערערים הן למעשה השגות על החלטות דיוניות של השופט, וכי חוסר שביעות רצון מהחלטות אינו מהווה עילה לפסלות שופט. נקבע כי לא הוכח חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים, וכי על המערערים להשיג על החלטות ספציפיות בדרכים המקובלות ולא באמצעות בקשות פסלות.

סוג הליך ערעור אזרחי (ע"א)
הרכב השופטים ד' ביניש
בדעת רוב 1/1

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • פסי גולדנברג
  • פ.מ.ד - מערכות טכנולוגיות חינוכיות [1992] בע''מ
  • דורון טוראל

נתבעים

  • זהבה רובנר
  • דוד רובנר

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • החלטות בית המשפט בנוגע לזימון עדים מעידות על חוסר שוויון ומשוא פנים.
  • התנהלות בית המשפט במהלך הפסקות הדיון (שיחות חולין עם הצד שכנגד) מעידה על חוסר נייטרליות.
  • אופן ניהול ישיבות ההוכחות פגע ביכולת המערער לחקור את העדים.
  • המשך ניהול הדיונים חרף מצבו הרפואי של המערער פוגע בזכויותיו.
טיעוני ההגנה
  • בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי רב.
  • החלטות בית המשפט בנוגע לעדים הן החלטות דיוניות מנומקות שנדחו כבר בערכאות קודמות.
  • אין בטענות המערערים עילה משפטית לפסלות, אלא מדובר בחוסר שביעות רצון מהחלטות שיפוטיות.
  • בית המשפט פועל בשקיפות ומנהל את ההליך ביעילות.
מחלוקות עובדתיות
  • האם התקיימו שיחות חולין לא ראויות בין השופט לעדים.
  • האם הגבלת מספר העדים פגעה בהליך הוגן.
  • האם מצבו הרפואי של המערער הצדיק את דחיית הדיונים.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • החלטות קודמות של בית המשפט המחוזי בתיק.
  • החלטות קודמות של בית המשפט העליון בבקשות רשות ערעור (רע"א 4064/10, רע"א 5319/10).

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"א 10870-12-08
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי מרכז
תקדימים משפטיים
  • ע"א 8290/98 חברה מסחרית בסיטונאות בעכו בע"מ נ' עו"ד אליהו שמעוני
  • רע"א 4064/10
  • רע"א 5319/10

תגיות נושא

  • פסלות שופט
  • ניהול הליך
  • סדר דין אזרחי

שלב ההליך

ערעור

סכום הוצאות משפט

0

הוראות וסעדים אופרטיביים

  • הדיון בבית המשפט המחוזי יימשך כסדרו.

סכום הפיצוי

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק ע"א 4389/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4389/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערים: 1. פסי גולדנברג 2. פ.מ.ד - מערכות טכנולוגיות חינוכיות [1992] בע''מ 3. דורון טוראל נ ג ד המשיבים: 1. זהבה רובנר 2. דוד רובנר ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט ש' מנהיים) מיום 3.6.2010 שלא לפסול עצמו מלדון בת"א 10870-12-08 בשם המערערים: מר פסי גולדנברג פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט המחוזי מרכז (השופט ש' מנהיים) מיום 3.6.2010, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניינם של המערערים בת"א 10870-12-08. 1. המשיבים הגישו נגד המערערים תביעה כספית בסך של למעלה מ-11 מליון ₪. בבסיס התביעה טענו כי ההתקשרות בין הצדדים לרכישת מניות בחברה שהיתה בבעלות המערער 1 (להלן: המערער), יסודה במצגי שווא שהציג המערער, אשר הוציא מהם כספים במרמה. בית המשפט קבע מספר מועדים לישיבות הוכחות ונתן מספר החלטות הנוגעות לעדים שיעידו בפניו. לאחר מועד דיון ההוכחות הראשון מיום 2.5.2010, הגישו המערערים, אשר אינם מיוצגים, בקשה ארוכה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינם, במסגרתה פירטו שורה של החלטות הנוגעות לבקשותיהם להזמנת עדים, אשר עולה מהן, לדעתם, משוא פנים כלפיהם באופן המצדיק את פסילת בית המשפט. כן טענו נגד אופן התנהלות דיון ההוכחות. 2. בית המשפט דחה את הבקשה בהחלטה מפורטת. בית המשפט סבר כי יתכן שלו היו המערערים מיוצגים היתה הבנתם לגבי ההליך ודרך ניהולו משתנה, וספק אם בקשת הפסלות היתה באה לעולם. בית המשפט קבע כי הבקשה הוגשה בשיהוי, וכי במהלך התקופה שעד הגשת בקשת הפסלות הגישו המערערים בקשות הקשורות לניהול ההליך. בנסיבות אלה סבר בית המשפט כי עיתוי הגשת בקשת הפסלות אינו ראוי. בית המשפט התייחס לכל אחת מההחלטות שנתן הנוגעות לזימון עדים, אליהן הפנו המערערים, וקבע כי טענותיהם בעניין לא רק שאינן מגלות עילת פסלות במהותן, אלא אף נדחו לגופן על ידי בית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור שהגישו (רע"א 4064/10, החלטה מיום 30.5.2010 מפי כב' השופט גרוניס). בית המשפט הדגיש כי הוא מופקד על ניהול ההליך תוך שמירה על יעילותו ועל תקינותו. אשר לטענה נוספת שהעלו המערערים, הבהיר בית המשפט כי שיחות החולין שניהל בהפסקות במהלך הדיון מיום 2.5.2010 נערכו בשקיפות מלאה ובאזני כל הנוכחים באולם. בית המשפט קבע כי הקושי המתואר בהמשך החקירה לאחר ההפסקות והגילויים לכאורה, בנוגע להיכרות בית המשפט עם העד שנחקר, אינם אמת. בית המשפט הוסיף כי אכן העיר בכמה הזדמנויות למערער כשחזר על שאלות והתנצח עם עדים, וכן דחה הזמנת מסמכים מהעד שנחקר ועשה זאת במסגרת סמכותו לנהל את הדיון. בית המשפט סיכם כי אין לו כל דעה קדומה לגבי תוצאת ההליכים או נגד המערערים וקבע כי אף מבחינה אובייקטיבית אין חשש לקיומה של דעה קדומה באף אחת מהטענות שהעלו המערערים. לפיכך דחה את הבקשה. 3. המערערים הגישו ערעור לבית משפט זה ויחד עימו ביקשו לעכב את דיון ההוכחות שהיה קבוע למחרת היום, 10.6.2010, לאחר שבית המשפט קמא דחה את הבקשה לעכב את ההליכים. כב' המשנה לנשיאה, השופט א' רבלין, דחה את הבקשה שכן לא מצא עילה לעיכוב הדיון. ביום 18.7.2010 דחיתי בקשה נוספת של המערערים לעיכוב ההליכים, בין היתר, נוכח השלב בו היו מצויים ההליכים. 4. המערערים שבים בערעורם על הטענה כי טעה בית המשפט בהחלטותיו בנוגע לזימון העדים מטעמם, וטוענים כי העדים שביקשו להעיד נחוצים לבירור המחלוקות בין הצדדים, וכי הדרישה לנקוב בארבעה עדים בלבד יצרה אצל המערער תחושה קשה שאין פתיחות מצד בית המשפט לאפשר למערער לשכנע את בית המשפט בצדקתו. בכך הפגין בית המשפט חוסר שוויון בולט לרעת המערערים. המערערים טוענים גם להתנהגות מפלה ובלתי שוויונית כלפיהם במהלך הפסקות הדיון ומפנים לשיחות החולין שניהל בית המשפט עם העד מטעם המשיבים. למערערים טענות באשר לאופן ניהול ישיבת ההוכחות מיום 2.5.2010. לדעתם, פגע בית המשפט בחקירת המערער את העד המרכזי מטעם המשיבים. 5. המערערים ביקשו להוסיף טענות באשר להתנהלות בית המשפט לאחר הגשת הערעור. לטענתם, ממועד הגשת הערעור החל בית המשפט נוהג במערער באופן הפוגע בזכויותיו ובכבודו, תוך שהחליט לקיים דיון הוכחות ביום 24.6.2010, חרף זימון המערער לקבל טיפול רפואי דחוף באותו היום. המערער טוען כי חקר את המשיב 2 באותו יום למרות שלא חש בטוב ומבלי שמיצה את החקירה. המערערים מוסיפים כי הדיון ביום 8.7.2010 התקיים חרף היעדרות המערער, לאחר שבקשת המערער לדחיה, נדחתה. אז גם הוחלט שלא לשמוע את עדי ההגנה ועל הגשת סיכומים על ידי הצדדים. בכל אלו מוצא המערער טעמים נוספים לפסילת המותב מלהמשיך ולדון בעניינו. 6. דין הערעור להידחות. טענות המערערים אינן אלא השגות על אופן ניהול ההליך על ידי בית המשפט קמא, לרבות בנוגע להזמנת עדים ולניהול דיוני ההוכחות. כידוע, חוסר שביעות רצון של צד מסוים מהחלטות בית המשפט אינו עילה לפסלות שופט ודרך המלך לתקיפת החלטות אלו היא הגשת בקשות רשות ערעור, ככל שהדין מאפשר זאת (ע"א 8290/98 חברה מסחרית בסיטונאות בעכו בע"מ נ' עו"ד אליהו שמעוני (לא פורסם, 1.3.1999). ואמנם, על מקצת ההחלטות הגישו המערערים בקשת רשות ערעור לבית משפט זה וזו נדחתה, כאמור. (בקשת רשות ערעור נוספת הנוגעת לדיון מיום 8.7.2010, רע"א 5319/10, נדחתה על ידי כב' השופטת מ' נאור ביום 15.7.2010). זאת ועוד. באופן עקרוני, לא ישמע בית המשפט שלערעור טענות שלא באו בבקשת הפסלות שהוגשה לערכאה הדיונית, וזאת לאור החשיבות שבהתייחסות השופט לגבי כל אחת מהטענות המועלות כלפיו באשר ליכולתו לשבת בדין (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 345 (2006)). ואולם, בנסיבות העניין, בהן בית משפט זה לא עיכב את ההליכים בבית המשפט קמא עד להכרעה בערעור הפסלות, ובנסיבות בהן טענות המערערים המאוחרות אינן אלא ביטוי נוסף לטענות הפסלות המקוריות, בחרתי להתייחס אף אליהן והגעתי לכלל מסקנה כי גם בטענות אלה אין כדי להושיע את המערערים. משלא עוכבו ההליכים בבית המשפט קמא, רשאי היה בית המשפט קמא להמשיך בשמיעת העדים. החלטתו לקיים את הדיונים, חרף מצבו הרפואי של המערער, הינה החלטה שבשיקול דעת אשר נומקה (הגם שלא לשביעות רצון המערער), וכך גם קביעת המשך ניהול ההליך. מובן, כי אם סבורים המערערים כי טעה בית המשפט באיזו מהחלטותיו, סלולה בפניהם הדרך לפנות לבית המשפט ולבקש כי יישמעו עדיהם או כי תינתן הארכת מועד להגשת הסיכומים (אם לא הוגשו עדיין), ובית המשפט ינהג בבקשות אלה על פי שיקול דעתו, כדין וינמק החלטותיו. המערערים אף רשאים כמובן להשיג על ההחלטות לערכאת הערעור, כפי שעשו בעבר. מכל מקום, אין באף אחת מהטענות שהעלו המערערים, לרבות לאחר הגשת הערעור, כדי להקים חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים כלפיהם באופן המצדיק את פסילת המותב, ולא כל שכן, בשלב בו מצויה התביעה כיום. בהחלטתי זו נתתי דעתי למצבו הרפואי של המערער ולנסיבות האישיות שהוא מתאר, וכן התחשבתי בכך שהמערערים אינם מיוצגים. עם זאת, כידוע, לא רגישותו הסובייקטיבית של המערער היא הקובעת, אלא השאלה האם הוכחה אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט. במקרה דנן, לא הוכחה אפשרות ממשית כאמור. לפיכך, דין הערעור להידחות והדיון יימשך כסדרו. בטוחה אני כי בית המשפט יעשה עבודתו נאמנה ויתחשב, ככל יכולתו, במצב בריאותו של המערער, עד לסיום ההליכים. הערעור נדחה. אין צו להוצאות. ניתן היום, ה' בתשרי התשע"א (13.9.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10043890_N08.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il