משה כהן נ. נציב שירות בתי הסוהר

פסק-דין בתיק עע"א 4379/07 בבית המשפט העליון עע"א 4379/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות המערער: משה כהן נ ג ד המשיבים: 1. נציב שירות בתי הסוהר 2. יועץ המשפטי לממשלה 3. שרות בתי הסוהר ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעע"א 2861/06 מיום 21.2.07 שניתן ע"י כב' השופטת נגה אהד בשם המערער: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד אפרת פילזר פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת נ' אהד), בו נדחתה עתירת אסיר שהוגשה על ידי המערער. בפסק הדין נתן בית המשפט המחוזי רשות ערעור. הערעור נדון על דרך סיכומים בכתב, כבקשתו של המערער. 2. המערער מרצה עונש מאסר בגין הרשעתו בביצוע עבירת שוד. המערער עתר לבית המשפט המחוזי נגד כבילתו בידיו וברגליו בעת שהייתו במקומות ציבוריים, במיוחד במתחם בית המשפט. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה תוך הסתמכות על הוראות סעיף 9א(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים). עוד ציין בית המשפט המחוזי כי שירות בתי הסוהר מסר כי "...נכון להיום, ובהיעדר מניעה אחרת, ניתנה הוראה... להביאו כשהוא אינו כבול בידיו". נגד החלטה זו של בית המשפט המחוזי מופנה הערעור. 3. לטענת המערער, טעה בית המשפט המחוזי שעה שדחה את עתירתו. המערער מסתמך על הוראות סעיף 11א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן – פקודת בתי הסוהר), הקובע כי אסיר לא יהא כבול במקום ציבורי, אלא אם נתקיים אחד מהתנאים המפורטים בסעיף. לטענת המערער, התנאים האמורים, אשר בהתקיימם ניתן לכבול אסיר במקום ציבורי, לא נתקיימו לגביו, ועל כן פעל שירות בתי הסוהר בניגוד להוראות החוק. המערער ממקד טענותיו בתנאי הקובע שניתן לכבול אסיר בעת שהוא נמצא במקום ציבורי אם הלה הורשע בעבירה "שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק חם או קר" (סעיף 23(א)(5)(ד) לחוק המעצרים, אליו מפנה סעיף 11א(2) לפקודת בתי הסוהר). יצוין, כי המערער הורשע בעבירות נוספות וכי בגזר הדין הושת עליו מאסר כולל של שבע וחצי שנות מאסר בפועל. המערער תוקף את קביעתו של בית משפט קמא בהחלטתו, לפיה המערער "...שפוט לתשע שנות מאסר בגין שוד תוך שימוש בנשק חם". לדבריו, מדובר בקביעה מוטעית, הואיל ולשם ביצוע העבירה השתמש הוא באקדח צעצוע ולא בנשק חם. לפיכך, הוא הורשע בעבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין) ולא בעבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין. זאת ועוד, המערער תוקף את עמדת שירות בתי הסוהר, כפי שזו באה לידי ביטוי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, היינו כי יובא לבית המשפט כשאינו כבול בידיו. לטענתו, הוראות החוק מחייבות את שירות בתי הסוהר להסיר הכבלים הן מידיו והן מרגליו. עוד מציין העותר כי התנהגותו בין כותלי בית הסוהר הינה תקינה, אין נשקפת ממנו כל מסוכנות והוא אף יוצא לחופשות. לפיכך, מבקש המערער להפוך את החלטת בית המשפט המחוזי ולהורות לשירות בתי הסוהר לחדול מכבילתו במקומות ציבוריים. בסיכומיו העלה המערער טענה חדשה, שכלל לא נדונה בערכאה הראשונה, בנוגע לאיסור העישון במתקני שב"ס. 4. המשיבים מפנים אף הם להוראת סעיף 11א(2) לפקודת בתי הסוהר, לפיה ניתן לכבול אסיר במקום ציבורי אם זה הורשע בעבירה כאמור בסעיף 23(א)(5) לחוק המעצרים הנ"ל. לטענת המשיבים, נסיבות ביצוע עבירת השוד על ידי המערער מלמדות כי מתקיימת לגביו ההוראה בסעיף 23(א)(5)(ד) לחוק המעצרים. עוד טוענים המשיבים כי החלטת שירות בתי הסוהר לכבול את האסיר מתקבלת על סמך נסיבותיו הפרטניות של אותו אסיר, ושבענייננו, בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה בגינה הורשע המערער, מדובר בהחלטה סבירה. עוד מפנים המשיבים אל עמדת שירות בתי הסוהר, לפיה כל עוד נסיבותיו של המערער יוותרו ללא שינוי, ישהה הוא במקומות ציבוריים כשאינו כבול, לא בידיו ולא ברגליו. 5. דין הערעור להידחות. מעמדת שירות בתי הסוהר, שבאה לידי ביטוי במסמכים מיום 30.1.07 ומיום 18.6.07, עולה כי הוחלט שלא להחזיק את המערער כבול בעת שהייתו במקומות ציבוריים. החלטה זו מסויגת, והיא תישאר בתוקפה כל עוד לא ישתנו הנסיבות הפרטניות של המערער. כלומר, ניתנה התחייבות של שב"ס כי ככלל ילווה המערער במקומות ציבוריים על ידי אנשי השירות כשהוא אינו כבול, לא בידיו ולא ברגליו. כמובן, שהתחייבות זו אינה מוחלטת, שהרי הנסיבות עלולות להשתנות, למשל אם יתגלה חשש שהמערער עלול לברוח. הואיל וזו עמדתו העקרונית של שירות בתי הסוהר בכל הנוגע למערער, אין לנו אלא לקבוע כי הערעור מתייתר ודינו להידחות. על רקע זה, אין כל סיבה לבחון האם אמנם ביצע המערער את העבירה תוך שימוש בנשק קר או באלימות חמורה או באכזריות. כלומר, איננו רואים מקום להכריע במחלוקת פרשנית תיאורטית הנוגעת להוראת סעיף 23(א)(5)(ד) לחוק המעצרים. אם ברצונו של המערער להראות כי שירות בתי הסוהר חרג ללא הצדקה מעמדתו הנזכרת לגבי המערער לאחר הצגתה של העמדה וכבל אותו בעת שהייתו במקום ציבורי בניגוד לדין, הרי שעליו להפנות עתירה בנידון לבית המשפט המוסמך. 7. הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ה בחשון התשס"ט (23.11.2008). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07043790_S07.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il