פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4363/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4363/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק פ' 8052/07 שניתן ביום 2.4.08 על-ידי השופטים יעקב צבן, גילה כנפי-שטייניץ, רפי כרמל תאריך הישיבה: ד' בחשון תשס"ט (2.11.08) בשם המערער: עו"ד אליהו שרז, עו"ד גדי טל בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד איתמר גלבפיש גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על חומרת העונש שגזר על המערער, יליד 1935, בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים צבן, כנפי-שטייניץ וכרמל) בת"פ 8052/07 ביום 2.4.08, ובו הושתו על המערער מאסר בפועל בן 12 חודשים ומאסר מותנה בן 9 חודשים. זאת - בעבירות של מעשים מגונים בכלתו דאז, בהן הודה בכתב אישום מתוקן והורשע בהתאם. ב. על פי כתב האישום המתוקן, המתלוננת היא כאמור כלתו לשעבר של המערער, שהתגוררה עם בעלה דאז, בנו, בבנין בו דר המערער, בדירה אחרת. במועדים רבים בין אפריל ליוני 2006 היה המערער נכנס לדירת המתלוננת ונוגע בגופה שלא בהסכמתה, תוך התחככות בגופה או בישבנה ואמירות מגונות. כן תפס במקרים רבים את ידיה, הכניס ידו מתחת לחולצתה וחזייתה ומישש את חזה, וניסה למשכה לעברו ולקרבה אליו. ב- 22.6.06 עלתה המתלוננת עם ילדיה במדרגות, והמערער ביקש לעזור לה לשאת את העגלה, ועשה כן חרף סירובה; ומשנכנסו לביתה - נעל את הדלת, הושיבה על כיסא, אחז בחזקה בידה, הרים את חצאיתה וחיכך אצבעותיו באבר מינה תוך גרימת כאב. הוראות החיקוק שיוחסו למערער היו עבירות של מעשים מגונים (סעיפים 348(ג) ו- 348(ג1) לחוק העונשין תשל"ז-1977). הסדר הטיעון הנזכר מעלה היה על דעת המתלוננת. ג. בטרם גזר את הדין עיין בית המשפט בתסקיר שירות המבחן למבוגרים, בו תואר המערער - נשוי כחמישים שנה באופן תקין, אב לארבעה וסב לשנים עשר - כבעל רקע נורמטיבי, לרבות שירות בצה"ל ובמלחמות ישראל, שעבד כ-30 שנה כסניטר בבית חולים. הוא הכחיש את העבירות ושלל בעייתיות בתחום המיני, טען כי הוא שרוי בבלבול וכי התקשה לזכור דברים מאז ההליך הפלילי. אשת המערער ציינה כי בעלה סובל מבעיות זיכרון ואינו הולך לבדיקות רפואיות כנדרש. המערער טען בפני השירות, כי נהג במתלוננת באופן "אבהי". שירות המבחן זיהה עיוותי חשיבה, והעריך שמא מדובר בהתפתחות סטיה מינית על רקע ירידה קוגניטיבית. נאמר כי טיפול תרופתי עשוי לסייע. לא הומלץ על טיפול השירות, אך הומלץ על פיצוי כספי. ד. כן עיין בית המשפט בתסקיר נפגע, לפיו נישאה המתלוננת - שסבלה מהתעללות במשפחתה שלה – לבן המערער בגיל 17. בעברה סבלה כנמסר גם מפגיעה מינית מצד אביה, כמו כן פגע בה מינית חבר של סבתה. בתסקיר נאמר, כי יש ככלל סיכון גבוה לנפגעי ניצול מיני בילדותם להינזקות מחדש עקב פגיעה במנגנון ההגנתי הפנימי. נאמר בתסקיר, כי המתלוננת נותרה בודדה ממשפחתה, והיא דבקה עתה בקשר עם ילדיה, שבעלה לשעבר מבקש לשנות ממשמורתה לגביהם. נמסר כי המתלוננת מתארת תחושות כאב, כעס ובדידות, פחד ממקומות סגורים וחשש ממבטי הזולת, ואף שבנתה קשר זוגי נוסף, סובלת היא מחששות ופחדים ותיזקק לטיפול ממושך. ה. בבית המשפט קמא טען – בגדרי פרשת העונש – בעלה לשעבר של המתלוננת, כי שוחחה עמו בטרם כתב האישום ואמרה, כי היא סולחת למערער אם ישולמו 10,000 ₪ באמצעות מרכז הסיוע לנפגעי תקיפה מינית, והכסף הועבר. נתבקש זימון המתלוננת לעניין זה, אך בית המשפט לא ראה זאת לנכון. אולם כיום אין מחלוקת כי סכום כזה שולם. ו. בגזר הדין ציין בית המשפט קמא, כי מעשי המערער "שפלים וחמורים" בטיבם - משנעשו פעמים רבות, ובמהותם - בשל הזיקה המשפחתית שהיתה וההשפלה הכרוכה בה. הוזכר כי נקצב בעבירות אלה עונש מזערי שלא יפחת מרבע העונש המירבי (שהוא 7 שנים). על כן הוטלו העונשים המנויים מעלה. ז. בהודעת הערעור (כפי שתוקנה) נתבקש ביטול הכרעת הדין, בטענה שהמערער היה, בעת המעשים, חסר יכולת לשלוט בדחפיו המיניים בשל ירידה קוגניטיבית או דמנציה (שיטיון). נטען, כי חוות דעת פסיכיאטרית מיוני 2008 (לאחר גזר הדין) שקיבל המערער, מאבחנת דמנציה המסבירה שינוי בהתנהגות המינית וכן דכאוניות; נמסר, כי בדיקת הערכה קוגניטיבית שעבר המערער הצביעה על תפקוד מתחת לנורמה. לחלופין נתבקש ביטול רכיב המאסר (בהודעת הערעור המקורית נטען באשר לבעיות הקוגניטיביות והשלכותיהן). ח. בתסקיר מעדכן של שירות המבחן נאמר, כי אין הסכמה ברורה מצד המערער לקבלת טיפול תרופתי, הגם שהדבר אפשרי במקרים של דמנציה והתנהגות מינית בעייתית. ט. בדיון ראשון בפנינו ב-15.9.08 הצענו, אף לפנים משורת הדין, וכדי להסיר חשש, פניה לבדיקה של הפסיכיאטר המחוזי. סברנו כי יש לכך מקום אף שבא כוח המדינה התנגד. בהחלטה מאותו יום ציינו, כי לאחר היסוס ולבטים נבקש מן הפסיכיאטר המחוזי חוות דעת לשם פריסה מלאה של תמונת הנתונים, וזאת ביחס "הן לשאלת יכולתו של המערער להבחין בין טוב לרע בעת ביצוע המעשים הפליליים המיוחסים לו, והן לעניין מסוגלותו לעמוד לדין הן בשלב הדיון בערכאה קמא והן בשלב הערעור". י. בחוות דעת סגן הפסיכיאטר המחוזי מיום 2.10.08 נאמר, לאחר סקירה בה תוארו הכחשה וטענות עלילה, כלהלן: "מדובר באדם בן 73 שבזמן הבדיקה מגלה סימני דיכאון וסימנים מתונים של ירידה קוגנטיבית. הנבדק אינו חולה נפש ובעבר אף פעם לא סבל מבעיות נפשיות כלשהן. לכן בזמן ביצוע המעשים המיוחסים לו הנבדק היה מסוגל להבחין בין טוב לרע, בין מותר לאסור ופעל מתוך רצונו החופשי. הנבדק אחראי למעשיו. הנבדק מבין היטב שנמצא תחת הליך משפטי ומבין במה הוא מואשם, מסוגל להציג גרסה להגנה עצמית ולדבוק בה, מבין היטב את התפקידים העיקריים של בעלי דין ומסוגל להתייעץ עם עורך דינו בצורה פרודוקטיבית. הנבדק כעת מסוגל לעמוד לדין. הנבדק סובל ממצב דכאוני אשר התפתח כנראה כתוצאה מההליך המשפטי שמתנהל נגדו. אין ספק שהמצב הדיכאוני משפיע על הרמה הקוגניטיבית של הנבדק בצורה שלילית". י"א. בדיון המשלים בפנינו ביום 2.11.08 נטען, כי הירידה בתפקודו של המערער העולה גם מחוות הדעת של סגן הפסיכיאטר המחוזי מעלה חשש לחויה קשה שיעבור המערער בכלא, ואפשרות להתעללות; המדובר - כך נטען - בעבירות מין שאינן מהחמורות ביותר, וכן הודגש כי נישואי המתלוננת עם בן המערער לא התפרקו בשל האירועים נשוא התלונות – אלא בשל בגידה מצדה. הוזכר הפיצוי ששולם. נתבקשה המרת המאסר בפועל במאסר בעבודות שירות לשישה חודשים, פרק זמן שלא יהא שונה בהרבה מן המאסר בפועל בניכוי שליש. עוד נאמר, כי למערער נכונות לקבל טיפול. עו"ד טל חזר מפי המערער על הודאה בכתב האישום המתוקן. י"ב. נציגת שירות המבחן לא באה בהמלצה טיפולית, אם גם אף לדבריה לאדם מבוגר כמערער קשה מאסר יותר מאשר לאדם אחר. בא כוח המדינה הביע התנגדות מכל וכל להפחתה בעונש ולריצוי בעבודות שירות – בטענו כי המדובר במעשים מגונים, שאחד מהם בכוח, ובעונש המזערי; גם אם מדובר בירידה קוגניטיבית, נחוץ מאסר לצרכי הרתעה; שירות בתי הסוהר ערוך לטפל גם בכגון דא. הוגש מכתב מאת המתלוננת, בו תיארה את ההשתלשלות ברוח תסקיר הנפגע, ונטענה מצדה התנכלות. י"ג. שותפים אנו לאורח בו ראה בית המשפט קמא תיק זה; יש שפל מדרגה עמוק בהיטפלות מינית מצד המערער, המצויה בנסיבות בקרבת גילוי עריות (ראו ויקרא י"ח, ט"ו), לאורך תקופה של חודשים, לכלתו – אשה ללא תמיכה משפחתית ממשפחת המוצא, שהיתה לכודה בסבך הנסיבות. לא בכדי קבע המחוקק בכגון דא עונש מינימום, כפי שציין בית המשפט קמא. לא נעלמו מעינינו גם התנודות בגירסת המערער, מהודאה ונטילת אחריות לגירסאות אחרות שנמסרו בפני שירות המבחן, אך אנו יוצאים מההנחה כי דברי סניגורו בפנינו בדבר נטילת אחריות על פי כתב האישום המתוקן - במקומם עומדים. מאידך גיסא, היה לנגד עינינו מצבו הדכאוני של המערער, שגם לפי הפסיכיאטר המחוזי משפיע על הקוגניטיביות, ומרכיב זה לא היה באותה צורה בפני בית המשפט קמא. בשקלול החלטנו כי אין מקום לוותר על מאסר בפועל; ועם זאת באנו לכלל מסקנה שיש מקום להעמיד את המאסר בפועל על 10 חודשים, והמאסר על תנאי יוגדל ל-11 חודש. י"ד. אנו מבקשים להדגיש את חשיבותו של הטיפול שעל המערער לקבל, בגלל מצבו כיום ובמבט צופה פני עתיד. שלטונות שירות בתי הסוהר, הערוכים לטפל גם באנשים חולים (ראו ע"פ 8226/06 טויל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), מתבקשים ליתן דעתם לכך, והמערער ייטיב אם ישתף עמם פעולה. נדגיש - בגלל משך תקופת המעצר, על הטיפול להתחיל מייד עם שיבוצו של המערער בבית הסוהר. ט"ו. הוחלט איפוא כאמור בפסקה י"ג לעיל. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום א', כ"ה בחשון תשס"ט (23.11.08) עד שעה 10:00 בבוקר, במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בירושלים. ניתן היום, ה' בחשון התשס"ט (3.11.08). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08043630_T03.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il