אוקסנה צברי נ. מדינת ישראל משרד הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 4359/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4359/09 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר העותרים: 1. אוקסנה צברי 2. יוסף ביטון נ ג ד המשיב: מדינת ישראל משרד הפנים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת 1: עו"ד ג' חיון בשם המשיב: עו"ד ר' שויקה פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו עתירה לצו על תנאי אשר יורה למשיב (משרד הפנים) להעניק לעותרת 1 אזרחות ישראלית, מכוח נישואיה לאזרח ישראלי, העותר 2. 1. העותרת, אזרחית בלרוסיה, הייתה נשואה בעבר לאזרח ישראלי, והחלה בהליך התאזרחות, אולם עקב גירושי בני הזוג נפסק ההליך והוצא נגד העותרת צו גירוש מהארץ. במסגרת עתירה שהוגשה לבית משפט זה הסכימו הצדדים כי העותרת תצא את הארץ עד ליום 9.11.2007 (בג"ץ 111/07). 2. העותרת נשארה בארץ, הכירה את העותר 2 ונישאה לו ב"נישואי פרגוואי" (בנוכחות העותר בלבד). לבני הזוג נולד בן משותף. 3. העותרים הגישו למשרד הפנים בקשה להענקת אזרחות ואשרת שהייה עבור העותרת, לה צירפו ראיות בדבר הקשר האישי ביניהם וכן תעודת לידה של בנם המשותף. אלא שביום 17.5.2009 נמסר לעותרים כי "מאחר והוחלט ע"י בג"צ ... כי על הגב' אוקסנה לצאת מן הארץ עד לתאריך 09/11/2007 אולם הגב' לקחה את החוק לידיה ולא יצאה מן הארץ, עליה ועל בנה לעזוב את הארץ לאלתר. לאחר יציאתה מן הארץ תוכל להגיש בקשה לאשרת כניסה ובקשתך תטופל על פי הנהלים". 4. העותרים פנו לקבלת סעד מבית משפט זה ובעתירתם הם תוקפים את ההחלטה האמורה של המשיב, טוענים כי היא אינה מנומקת ושגויה מיסודה, מנוגדת לחוקי היסוד ומפלה את העותרים. כאמור, הסעד המבוקש על ידי העותרים הוא הענקת אזרחות ישראלית לעותרת. יצויין כי ביום 27.5.2009 ניתן צו ארעי האוסר על גירוש העותרת ובנה מן הארץ עד להחלטה אחרת. 5. בתגובה מקדמית שהגיש המשיב נטען כי דין העתירה להידחות על הסף משום שהסעד המבוקש על פי סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות) מצוי בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים, ולפיכך עומד לעותרים סעד חלופי. 6. העותרים התבקשו לנמק מדוע לא יגישו את עתירתם לבית המשפט לעניינים מנהליים והללו טענו כי לא קיבלו את התגובה המקדמית מטעם המשיב אולם לשיטתם מדובר בעניינים ששאלת יהדות כלולה בהם ולכן הסמכות היא לבית המשפט העליון. לחילופין ביקשו העותרים, כי במידה ונחליט כי הסמכות נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים, נעביר את התיק בכללותו אל בית המשפט המוסמך ולא נורה על מחיקת העתירה, בשל הצו הארעי שניתן בתיק. 7. כפי שטען המשיב, דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. על פי הוראת סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 ופרט 12(2) לתוספת הראשונה לאותו חוק, מוסמך כיום בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירה שעניינה החלטה של רשות לפי סעיף 7 לחוק האזרחות. מאחר והסעד העיקרי המבוקש על ידי העותרים הוא הענקת אזרחות לעותרת בשל נישואיה לאזרח ישראלי, הרי שלעותרים סעד חלופי על דרך של הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים [ראו: בג"ץ 3649/08 שמנובה נ' משרד הפנים (לא פורסם, 20.5.2008); בג"ץ 2468/09 זהבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.4.2009); בג"ץ 878/09 גאיסינסקי נ' שר הפנים (לא פורסם, 4.2.2009)]. 8. אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף. הצו הארעי האוסר על הרחקת העותרת ובנה מהארץ יעמוד בעינו למשך 30 ימים, על מנת לאפשר לעותרים לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים. ניתן היום, כ"ה בסיון תשס"ט (17.6.09) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09043590_W03.doc חכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il