פלוני נ. נשיא בית הדין הרבני הגדול

פסק-דין בתיק בג"ץ 4357/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4357/10 בפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. נשיא בית הדין הרבני הגדול 2. פלונית עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד ירון רבינוביץ פסק-דין השופט י' דנציגר: עתירה למתן צו-על-תנאי ובקשה למתן צו ביניים המופנית כנגד החלטת המשיב 1, נשיא בית הדין הרבני הגדול, להעביר את הדיון בעניינם של העותר והמשיבה 2 מבית הדין הרבני האזורי בירושלים לבית הדין הרבני האזורי בתל-אביב-יפו. 1. העותר הגיש לבית הדין הרבני האזורי בירושלים תביעת גירושין כנגד המשיבה 2 וכרך בה את משמורת ילדיהם. השניים מתגוררים ביישוב הסמוך לירושלים. התביעה התבררה לפני הדיינים י' יפרח, א' שיינפלד ו-י' גולדברג. בעקבות דיון שהתקיים ביום 30.4.2009 הגישה המשיבה 2 תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים ובה הלינה על התנהלות הדיינים בדיון. תלונה זו נמצאה מוצדקת בחלקה. 2. בעקבות קבלת תלונתה, הורה המשיב 1 על העברת הדיון בתביעה להרכב דיינים אחר בבית הדין הרבני בירושלים. תחילה נקבע כי התיק ייקבע לדיון לפני הרכב בראשות הדיין ח' רבינוביץ, ואולם לאחר מכן נקבע התיק לדיון לפני הרכב בראשות הדיין ח' רוזנטל. המשיבה 2 עתרה להעברת בירור התביעה לבית דין אחר וכן עתרה לפסילת הדיין רוזנטל מן הטעם כי הוא ואביו של העותר הינם ידידים קרובים שלמדו ביחד. בעקבות זאת, ועל אף כי הדיין רוזנטל לא סבר שהיכרותו עם אביו של העותר מקימה עילה לפסילתו, פנה בית הדין למשיב 1 בבקשה כי יורה על העברת התביעה לבית דין רבני אחר. בהחלטה צויין כי למעשה אין הרכב אחר בבית הדין הרבני בירושלים שהתביעה יכולה להתברר לפניו מאחר שהתביעה אינה יכולה להתברר לפני ההרכב בראשותו של הדיין רבינוביץ בשל היכרותו של זה עם אבי העותר. החלטה זו, המקבלת את בקשת המשיבה 2, נתקבלה לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים בעניין ונשמעו טענות הצדדים. 3. ביום 24.1.2010 ניתנה החלטתו של המשיב 1, בה אישר את החלטת בית הדין הרבני בירושלים להעביר את הדיון בתביעה לבית דין רבני אחר, ובה הורה על העברת התביעה לבית הדין הרבני בתל-אביב-יפו. העותר הגיש למשיב 1 בקשה לעיון מחדש בהחלטתו במסגרתה ביקש כי התיק יוחזר להרכב הראשון שדן בה. ביום 27.4.2010 ניתנה החלטת המשיב 1 בה נדחתה הבקשה לעיון חוזר. בהחלטתו זו ציין המשיב 1 כי הוא עיין בבקשה וכי הטעם להחלטתו להעביר את הדיון לבית דין אחר היה כי כל ההרכבים בבית הדין הרבני בירושלים הסתלקו מלדון בתיק. המשיב 1 הוסיף וציין כי בנסיבות המקרה, אינו מוצא לנכון לקבל את בקשת העותר (בקשה שהועלתה בבקשה ובדיון לפני בית הדין הרבני בירושלים) לפיה יועבר בירור התביעה לבית הדין הרבני ברחובות, מאחר שקיים שם הרכב אחד אשר קיים חשש כי תמצא שוב עילה לפסילתו. המשיב 1 הוסיף וציין כי פער המרחק בין ירושלים לרחובות וירושלים לתל-אביב אינו משמעותי. 4. העתירה מופנית כנגד החלטה זו. בגדרה של העתירה נטען כי לא ניתנה לעותר זכות טיעון קודם למתן החלטת המשיב 1 וכי בנסיבות העניין, בהן הצדדים מתגוררים ביישוב הסמוך לירושלים ובהן ההרכבים בבית הדין הרבני בירושלים הסתלקו מן התיק אך בשל טענות המשיבה 2, לוקה ההחלטה בחוסר סבירות ופוגעת בכללי הצדק הטבעי. בנוסף, נטען כי היא ניתנה בחוסר סמכות ובניגוד לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג (להלן: תקנות הדיון) מאחר שבהחלטת המשיב 1 אין כל "נימוק חשוב" לאישור העברת בירור התביעה לבית הדין הרבני בתל-אביב-יפו ומאחר שלא ניתן אישור המשיב 1 להחלטת ההרכב לפסול את עצמו מלדון בעניינו של העותר. העותר מוסיף וטוען כי החלפת ההרכב המקורי שדן בתיק מהווה פגם מהותי בהליך ועומד על תוצאותיו של פגם זה שלטענתו גורם לו לעיוות דין ומקנה למשיבה 2 יתרון דיוני ללא כל הצדקה לכך. 5. ביום 8.6.2010 הורתי למשיבה 2 להגיש את תגובתה לעתירה. כן ציינתי כי איני מוצא לנכון בעת הזו לייתן את צו הביניים שהתבקש. 6. בתגובתה, עומדת המשיבה 2 על כך כי החלטתו של המשיב 1 ניתנה בעקבות החלטת בית הדין הרבני האזורי בירושלים מיום 5.1.2010 ולפיה התבקש אישור המשיב 1 להעביר את התיק לבית הדין הרבני בתל-אביב-יפו. כן עומדת המשיבה 2 על כך כי על החלטה זו בחר העותר שלא להגיש ערעור. המשיבה 2 מוסיפה וטוענת כי ההחלטה ניתנה בהתאם לתקנות הדיון וכי לגופה מדובר בהחלטה סבירה וראויה בשים לב לאופן בו התבררה התביעה לפני הרכבי בית הדין הרבני בירושלים ובשים לב לקשריהם של הדיינים עם אביו של העותר. 7. דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הרבני והתערבות בהחלטותיהם של בתי הדין הרבניים תעשה רק במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המופנות כלפי בית הדין הרבני או באותם מקרים בהם נדרש סעד מן הצדק והעניין אינו מצוי בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר. העתירה שלפנינו אינה נמנית על אותם המקרים החריגים [ראו: סעיפים 15(ג) ו-15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה; בג"ץ 5182/93 לוי נ' בית הדין האזורי רחובות, פ"ד מח(3) 1, 8-6 (1994); בג"ץ 1979/10 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב יפו (לא פורסם, 11.8.2010), פסקה 10 לפסק הדין והאסמכתאות הנזכרות שם]. 8. החלטת בית הדין הרבני בירושלים לפסול עצמו מלדון בעניינו של העותר אושרה למעשה בהחלטת המשיב 1 נושא העתירה, בהתאם לנדרש על פי תקנה כ"ב(1) לתקנות הדיון. אכן, יתכן והיה מקום לציין בצורה מפורשת יותר כי ההחלטה מאשרת את החלטת בית הדין הרבני להסתלק מלדון בתיק, אך ברור כי החלטת המשיב 1 נותנת גושפנקא להחלטת בית הדין הרבני האמורה. בנוסף, אף אם נניח, כפי שטוען העותר, כי החלטת המשיב 1 ניתנה בהתאם לסמכותו לפי תקנה כ' לתקנות הדיון, ולא בהתאם לסמכותו על פי תקנה כ"א לתקנות הדיון כנטען על ידי המשיבה 2 [השוו: בג"ץ 6395/09 פלוני נ' בית הדין האזורי בבאר שבע (לא פורסם, 10.11.2009)], הרי שאין לומר כי ההחלטה ניתנה מבלי שניתן בה "נימוק חשוב" כנדרש על פי תקנה כ' האמורה. כפי שציינתי לעיל, ביום 6.1.2010 ניתנה החלטת בית הדין הרבני בירושלים אשר בסיומה הופנתה למשיב 1 בקשה להעביר את הדיון בתיק לבית דין רבני אחר. החלטתו של המשיב 1 לקבל את הבקשה ניתנה על בסיס הטעם המיוחד שצויין בה לפיו כל ההרכבים היושבים בבית הדין האזורי בירושלים פסלו עצמם מלדון בתיק ועל כן לא ניתן למעשה לקיים דיון לפני בית הדין הרבני האזורי בירושלים. 9. באשר לטענות העותר בדבר פגיעה בזכות הטיעון המוקנית לו, הרי שמבקשתו לעיון חוזר ומהחלטת המשיב 1 בבקשה זו עולה כי טענותיו כולן, הן בנוגע להעברת הדיון מלכתחילה מן ההרכב בראשות הדיין יפרח והן בנוגע להעברת הדיון לבית הדין הרבני בתל-אביב-יפו, הובאו לפני המשיב 1 וכי החלטתו הסופית בעניין ניתנה לאחר שעיין בה. בנסיבות אלה, אין מקום להתערבות בית המשפט בהחלטת המשיב 1 מחמת פגיעה נטענת בזכות הטיעון. יחד עם זאת, נראה כי היה מקום שההחלטות על העברת הדיון בתיק מן ההרכב הראשון להרכב השני ומן ההרכב השני להרכב השלישי ימסרו לידי העותר מבעוד מועד, וכי ראוי היה שתינתן לו האפשרות להציג את עמדתו באשר להעברת הדיון בין ההרכבים. ברם, טענות העותר באשר לעניינים אלו הועלו לפני המשיב 1 במסגרת בקשתו לעיון חוזר, ומשכך אין מקום לקבל את טענתו בדבר העדר זכות טיעון ביחס להחלטה נושא העתירה. 10. באשר לטענת העותר לפיה העברת הדיון מהווה פגם מהותי מאחר שהדבר יוצר יתרון דיוני למשיבה 2 ומאחר ששלב ההוכחות בתביעה, שהתבררה במשך למעלה משנתיים לפני ההרכב הראשון, כמעט והסתיים, הרי שבשים לב לנסיבות העניין אין בפנינו פגם מהותי המצדיק את התערבות בית משפט זה. אכן, אין מחלוקת כי מוטב היה כי המותב הראשון ששמע את עדי הצדדים ושלפניו התבררה התביעה במהלך תקופה ארוכה הוא אשר יכריע בתביעה. ואולם, נוכח קבלת תלונת המשיבה 2 שנסבה על התנהלות הדיינים במהלך בירור התביעה, ונוכח קשריהם של הדיינים בהרכבים האחרים של בית הדין הרבני עם אביו של העותר, הרי שאין מקום להתערבות בהחלטת המשיב 1 המקבלת את בקשת בית הדין הרבני בירושלים להעביר את בירור התביעה לבית דין רבני אחר. בשולי הדברים, יצויין כי העותר הגיש בקשה להוספת פרוטוקול הדיון שהתקיים בתביעה לפני בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב-יפו. איננו סבורים כי היה באמור בפרוטוקול זה כדי לשנות מהתוצאה אליה הגענו. 11. סוף דבר: העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות המשיבה 2 בסך של 2,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"ג בחשון התשע"א (21.10.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10043570_W03.doc הג מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il