פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 4354/14
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 4354/14
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט ד' מינץ
כבוד השופטת י' וילנר
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. ראש הממשלה
2. שר הביטחון
3. שירות הביטחון הכללי
4. ועדת המאויימים
5. המנהלה הביטחונית לסיוע
6. מדינת ישראל
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותר:
עו"ד מיכאל טפלו
בשם המשיבים:
עו"ד אודי איתן
פסק-דין
השופט נ' הנדל:
1. בעתירה שלפנינו טוען העותר כי שיתף בעבר פעולה עם גורמי הביטחון, וכי כתוצאה מכך שלחו לביתו אנשי הרשות הפלסטינית מספר זימונים לחקירה. העותר פנה לוועדת המאוימים, וזו קבעה, בין היתר, כי לא בוסס יסוד מספק לטעת מאוימות ממשית. בהחלטה נוספת, שהתקבלה בעקבות מידע חדש, נקבע כי אכן קיימים כלפי העותר חשדות בדבר שיתוף פעולה עם גורמי הבטחון בישראל, אך "אין במידע כדי להצביע על מאוימות במידה שתצדיק מתן סעד שבסמכות הוועדה".
בעקבות הדיון שנערך בעתירה וטענות העותר בדבר איום על חירותו, הוחלט כי העניין יוחזר לוועדה כדי שתבהיר מהי עמדתה הכללית כלפי סכנה לחירותם של מאוימים, והאם במקרה שלפנינו נשקפת לעותר סכנה כזו. בהמשך לכך צירפה המדינה חוות דעת שהוכנה על ידי הגורמים הרלוונטיים, המפרטת מהי השקפת הוועדה בכל הנוגע לסוגיית כליאתם של מאוימים. אשר לעותר, נמסר כי יושב ראש הוועדה – שהוא בעל הסמכות ליתן היתרי שהייה בישראל – אינו סבור כי מתעורר חשש לפגיעה בחירותו באופן המצדיק את הפעלת סמכות הוועדה, לנוכח העובדה שהמידע בעניינו כולל רק כמה זימונים לחקירה מלפני מספר שנים.
בתום דיון שני שנערך בעתירה מצאנו לנכון להוסיף ולבקש חומר ברמה הכללית וברמה הפרטנית בעניינו של העותר. בחומר שהוגש הוצגו נתונים כלליים נוספים לעניין החשש לפגיעה בחירותם של מי שמואשמים בשיתוף פעולה עם מנגנוני הביטחון הישראליים. ברמה הפרטנית נמסר כי אין אפשרות להשיג מידע נוסף הנוגע לעותר ופורטו הטעמים לכך.
2. לאחר עיון במכלול החומר, העקרוני והספציפי, החלטנו כי דין העתירה להידחות. החומר הכללי שסיפקה המדינה מקיף ופורש תמונה רחבה, ובכך בוודאי תורם להבנת העניין; אם כי עדיין לא ניתן מענה שלם לסוגיה שהתעוררה בדיונים בעתירה – מהו המשקל המדויק שנותנת ועדת המאוימים לחשש מפני פגיעה בחירות כנתון עצמאי. בכל מקרה, החומר הכללי שהוגש אינו מציג רק סקירה עמוקה של הנושא, אלא גם מסייע לשפוך אור על החשש בעניינו הפרטני של העותר. לאמור, שילוב של החומר הכללי והפרטי מלמד כי העותר לא הציג חשש מבוסס דיו, לפגיעה בחירותו המצדיקה מתן היתרי שהייה.
מכאן נלמד שניים. ראשון, כי סוגיית הפגיעה בחירות אינה מתעוררת בענייננו באופן הדורש הכרעה מלאה. שני, כי בנסיבות העניין ההחלטה בעניינו של העותר אינה מצדיקה את התערבותו של בית המשפט. אך זאת נסביר, סוגיית החשש לפגיעה בחירות טרם לובנה. ואולם לאחר שנחה דעתנו כי הסוגיה כפי שהוצגה ברמה העיונית הכללית אינה נדרשת על מנת להחליט בעתירה זו, נוכל להותיר את ההכרעה למקרה המתאים.
3. העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ח בתמוז התשע"ח (11.7.2018).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
_________________________
14043540_Z24.doc מא
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il