אשר בן שלמה נ. רשות האכיפה והגבייה- באר שבע

פסק-דין בתיק בג"ץ 4352/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4352/16 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט א' שהם העותר: אשר בן שלמה נ ג ד המשיבה: רשות האכיפה והגבייה - באר שבע עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותר: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד יצחק ברט פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר כי יוצאו צווים המופנים אל המשיבה, לשכת ההוצאה לפועל בעיר באר שבע, ואשר נוגעים לתיק ההוצאה לפועל המתנהל נגדו. רקע והליכים 2. נגד העותר נפתח ביום 29.8.2013 תיק הוצאה לפועל אשר מספרו 11-99767-13-9 (להלן: תיק ההוצאה לפועל), ובגדרו הוא הוכרז כחייב מוגבל באמצעים. ביום 19.7.2014, ניתנה החלטה של רשם ההוצאה לפועל, במסגרתה נקבע לעותר צו תשלומים בסך 150 ש"ח בחודש. לאחר פרק זמן מסוים, הוגשה מטעם הזוכה בתיק ההוצאה לפועל בקשה לזימון העותר לחקירת יכולת. בבקשה צוין כי אל הזוכה הגיע מידע לפיו הסכום שנקבע בצו התשלומים בהחלטה הראשונה אינו תואם את יכולתו הכלכלית של העותר, וכן כי העותר מפעיל עסק עצמאי. ביום 23.5.2016, רשמת ההוצאה לפועל קיבלה את הבקשה והורתה לעותר להמציא מועדים מוצעים מטעמו לשם ביצוע חקירת יכולת (להלן: ההחלטה). מכאן העתירה שלפנינו. 3. בעתירתו, העותר מבקש שני סעדים: הסעד האחד, כי נורה ללשכת ההוצאה לפועל לזכותו בסכומי ריבית ושכר טרחה, אשר לטענתו נגבו ממנו שלא כדין במסגרת תיק ההוצאה לפועל. בעניין זה, העותר מפנה לדו"ח מבקר המדינה מנגנון גביית חובות בהוצאה לפועל משנת 2016 (להלן: דו"ח מבקר המדינה), אשר לשיטת העותר חושף ליקויים חמורים וגבייה בלתי-חוקית של כספים על ידי ההוצאה לפועל. הסעד השני אותו מבקש העותר הוא כי נורה על ביטול ההחלטה מחמת אי-חוקיות. העותר מציין כי הוא הוכרז זה מכבר כחייב מוגבל באמצעים, בהתאם לסעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל). לגישתו, הזמנתו לחקירת יכולת נעשתה מכוח סעיף 67(א1) לחוק ההוצאה לפועל, ובכך היא עומדת בסתירה לתקנה 12א(ה)(2) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: תקנות ההוצאה לפועל), הקובעת כי חייב בתיק הוצאה לפועל לא יידרש להתייצב לחקירת יכולת מכוח סעיף 67(א1) אם הוא הוכרז כחייב מוגבל באמצעים. על כן, לעמדתו, ההחלטה היא החלטה בלתי חוקית אשר דינה בטלות. 4. המשיבה, מאידך, סבורה כי דין העתירה להידחות על הסף. בכל הנוגע לסעד הראשון המבוקש בעתירה, המשיבה מדגישה כי העתירה נעדרת פירוט מהם הכספים אשר נגבו מהעותר ביתר, מתי הם נגבו ומכוח איזו החלטה הם נגבו. המשיבה עומדת על כך שהעותר צירף להוכחת טענתו בדבר גביית יתר אך את דו"ח מבקר המדינה וכתבה מעיתון הכוללת נתונים סטטיסטיים כלליים – ועל כן, לגישתה, עתירת העותר לסעד של השבת גביית-יתר נעדרת פירוט מינימלי ואינה מבוססת על דבר. כמו כן, לעמדת המשיבה, ככל שנגבה מהעותר סכום כסף כלשהו ביתר, עומד לו סעד חלופי בדמות הגשת בקשה להשבת הגבייה בהתאם לסעיף 20 לחוק ההוצאה לפועל אל רשם ההוצאה לפועל. בכל הנוגע לסעד השני, שעניינו ביטול ההחלטה מיום 23.5.2016, המשיבה עומדת על כך שקיים לעותר סעד חלופי. כך, לגישתה, סעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל קובע את המנגנון להשגה על החלטות רשמת ההוצאה לפועל, והוא בהגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום. נוכח האמור, המשיבה סבורה כי דין העתירה להידחות על הסף. אף לגופו של עניין, המשיבה סבורה כי דין העתירה לביטול ההחלטה להידחות. המשיבה מדגישה כי ההחלטה לזמן את העותר לחקירת יכולת ניתנה מכוח סעיף 67(א) לחוק ההוצאה לפועל – אשר תקנה 12א(ה) לתקנות ההוצאה לפועל אינן חלות עליו – ולא מכוח סעיף 67(א1) כטענת העותר. משכך, לדידה, אין יסוד לטענותיו של העותר. הכרעה 5. דין העתירה שלפנינו להידחות על הסף, על שני הסעדים המבוקשים בה. ראשית, בכל הנוגע לטענותיו של העותר בדבר גביית יתר, הרי שהעותר לא הניח תשתית עובדתית כלשהי שיהיה בה כדי לבסס את טענותיו כי נגבו ממנו כספים כלשהם ביתר. חוסר עובדתי זה הופך את הדיון בסעד הראשון ללא ישים באופן שלא מותיר מנוס מדחייתו (וראו: בג"ץ 4512/16 יבורסקי נ' רשות האכיפה והגבייה, פסקה 2 (14.6.2016); בג"ץ 1759/94 סרוזברג נ' שר הביטחון, פ"ד נה(1) 625, פסקה 7 (1994)). לא למותר לציין, כי הראיה העיקרית עליה מבקש העותר להסתמך בטענותיו היא דו"ח מבקר המדינה – ואולם, כידוע, בהתאם לסעיף 30(א) לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958, דוחות המבקר כלל אינם קבילים בהליך המשפטי (וראו: בג"ץ 232/16 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 23 לפסק דיני (8.5.2016)). 6. אשר לטענות העותר המכוונות נגד ההחלטה מיום 23.5.2016, דין העתירה להידחות על הסף מפאת קיומו של סעד חלופי. סעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל קובע כי: "צווים והחלטות של רשם ההוצאה לפועל, לרבות החלטות בערר לפי סעיף קטן (א), ניתנים לערעור, ברשות שופט בית משפט השלום לפני בית משפט השלום". היות שהעותר לא עשה שימוש בסעד החלופי המוקנה לו בדין ולא פנה לבית משפט השלום בבקשת רשות ערעור, הרי שדי בכך כדי לדחות את עתירתו נגד ההחלטה (וראו: בג"ץ 5047/14 ארונצ'ק נ' לשכת ההוצאה לפועל מחוז הדרום, פסקה 6 (28.10.2014); בג"ץ 5817/13 סטניסלבסקי נ' רשות האכיפה והגביה, פסקה 2 (26.8.2013)). 7. סוף דבר, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ד באב התשע"ו (28.8.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16043520_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il